עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/צד" (פסקה)

== כב ==

'''בצלים.''' עש"ך מפני שיש כאן מבוכה גדולה ראיתי לבאר הנה הטור הביא בשם סה"ת ב' דינים. א' דיש הבדל בין קדירות איסור לבב"ח דבאיסור מונין מחימום המים ובב"ח מבליעה א'. ב' דבצלים בלועים מאיסור משערין נגד כולו ובב"ח רק נגד הבלוע. והמחבר הביא כאן דין דבצלים (ומיהו לדידיה אף הבלועים מאיסור דלית ליה חנ"נ עי' אות כ"ג) ודין א' הביא בסי' ק"ג סעיף ז' דקדירה הבלועה מבב"ח יחד מונין מחימום המים וחזר וכפלו בסי' קכ"ב ס"ד וסיים משא"כ בשאר איסורים דאזיל לשיטתיה בספרו הארוך בסי' ק"נ דלמאן דלית ליה חנ"נ בשאר איסורים ליתא להאי דינא. והמעיין בסמ"ק שהביא הב"י בסי' צ"ד יראה דה"ק דוודאי מונין מעל"ע מחימום המים דהא בעת ההיא פלטה הקדירה הבשר ואחר כך נבלע הבשר בה שנית וודאי דאין סברא כלל לומר הואיל והיה בלוע שעה א' בדופני קדירה אף שפלט ושהה במים זמן מה מקודם מעל"ע נבלע בדופן זה אין הדעת סובלתו לומר דהוה נט"ל ואיזה שיעור תתן לזה. ומש"ה בב"ח לבשר הבלוע שנפלט במים וחזר ונבלע בקדירה אין לחוש דנ"ט בר נ"ט הוא ומים לא נ"נ דבהיתר לא שייך נ"נ משא"כ באיסור נהי דנ"ט בר נ"ט אף באיסורא הוה לן למישרי (וכמ"ש בספר ג"ו דמ"ש אטו דהיתרא כיפי תלה לה) מ"מ המים נ"נ בו וזה מבואר היטב ממ"ש הסמ"ק הביאו הב"י וז"ל אע"פ שחמין שבנתיים משוי בת יומא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ובסוף סיים בהיתר אין כל המים בשר וטעם הבשר הוה נ"ט בר נ"ט ובאיסור כתב נהי לגבי איסור עצמו הוה נ"ט בר נ"ט מ"מ המים נ"נ הלכך אף דאיסור נ"ט בר נ"ט בהיתר מ"מ המים נ"נ יע"ש היטב. הנה כמה הילכתא גבורתא השמיענו הסמ"ק. א' דוודאי הכין הוא דמונין מבליעה שניה מדהוצרך ליתן טעם בתחילה וסוף דנ"ט בר נ"ט ולא מטעם נט"ל. ב' דבאיסור נמי נ"ט בר נ"ט שרי מ"ה וטעמא רבא איכא כיון דאיקלש מה לי היתרא או איסורא ומגיעולי מדין נמי טעם א' אוסר שמעינן לא טעם ב' ומדרבנן הוא דחנ"נ בשאר איסורין דרבנן ואמנם בס' התרומות סי' ע"ה כתוב לאמר וז"ל שהרי בהיתר אותו טעם הנפלט מקדירה למים והזר ונבלע בקדירה מעט הוא שנבלע שעשר ידות נבלעו ממים יע"ש וכן באו"ה כלל ל"ד מצאתי מבואר יותר וז"ל אעפ"י דלגבי איסור עצמו נ"ט בר נ"ט הוא מ"מ המים נ"נ ובהיתר אין לחוש רק מבליעת הבשר המדומע במים שהוא דבר מועט שהרי עשר ידות נבלע ממים משנבלע טעם הבשר לקדירה ולגבי דבר מועט יש בתבשיל ס' עכ"ל הרי כמ"ש והם דברי סה"ת:

'''והנה''' האדון ז"ל עשה פלילות עם רבינו המחבר ז"ל ולי ההדיוט אשר דרכי החכמה נעלמו ממני אמרתי אשיחה וירוח לי. הנה תפס על הב"י במ"ש בק"ג דלהפוסקים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין לא משכחת להאי דינא והא הב"י גופא בצ"ה פסק דנ"ט בר נ"ט באיסורא אף למ"ד לא נ"נ בשאר איסורים אפ"ה אסור (וכ"פ מר"ן בשולחנו הטהור צ"ה ס"ג דהוה נ"ט בר נ"ט דהיתרא הא דאיסורא אסוד ודוכתי טובא) וע"כ אין סובר כסמ"ק דכתב נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור דנ"נ דמשמע וודאי מדבריו למ"ד לא נ"נ אף דאיסורא מותר והא ליתא וכאמור. וא"כ נהי דסה"ת כתב טעם דעשר ידות כו' ואו"ה נמי כתב כן כמ"ש לעיל מ"מ נימא הטור אין סובר כן ומש"ה פוסק כסה"ת ולאו מטעמיה וכמו שכתב הפרישה כאן אות ה' ומי הכניסו להב"י לתנר זה לומר דהטור לא כתב האי דינא אליביה דהלכתא ועיין מ"י כלל פ"ה אות כ"ו כתב הטעם דעשר ידות יע"ש ולפי מ"ש הש"ך השיג על הב"י איך כתב דלא משכחת להאי דינא כלל כו' ואמנם אני תמה דהב"י לא כתב כלל בק"נ האי לישנא אלא כתב ול"נ להתיר דלא נ"נ בשאר איסורים ויכול להיות מש"ה התיר שם ובקכ"ב משום עשר ידות ונגד דבר מועט ההוא יש ס' וכאמור:

'''שוב''' ראיתי שש"ך ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כו' דהמעיין בב"י בצ"ד וק"ג לא הביא כ"א דברי הסמ"ק וריש דברי סה"ת ולא הביא כלל בב"ח הטעם דעשר ידות א"כ סובר הב"י דוודאי אין לסמוך אזה הטעם דעשר ידות וכמ"ש הפרישה דרואין כאלו כל הנפלט חזר ונבלע ואפ"ה התיר הב"י בשאר איסורין דלא נ"נ והא וודאי תיובתא דידיה אדידיה דהב"י פסק בצ"ה דבאיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט וא"כ באיסור קמה ונם נצבה דין סה"ת וכדאמרן והפר"ח אות כ' והפ"ת שם השיגו על הש"ך דאיסור מונין מבליעה א' אף שפלט בנתיים ואני תמה על עצמי מאין הרגלים לומר כן וגם בכר"ו אות ט' כתב דמונין מבליעה ב' והא וודאי כן הוא ומדברי הסמ"ק רי"ד גופא שהביא הב"י מבואר כן כמ"ש למעלה וא"צ ראיה כלל והסברא נותנת כן:

'''הן''' אמת שהב"י בק"ג מביא דברי סמ"ק ויש מקילין מאחר דאין בגוף איסור ב"י אין להחשיבו ב"י ואא"ב דמונין מבליעה א' שפיר דאין להחמיר בנאסר יותר מהאוסר ועל האוסר טעם פגום יש לו אא"א דמונין מבליעה ב' אמאי רבים מקילין וי"ל דרבים מקילין דלית להו נ"נ ואיסורא פגום הוא ומפלט הוה נ"ט בר נ"ט וזח דוחק וצ"ע. ועיין כר"ו ק"ג אות ז' ויבואר לקמן:

'''עוד''' כתב הש"ך מ"ש הב"י דמים הבלועים מבב"ח נ"נ וזה לפי שיטתו ר"ל לשיטת הב"י דאי לא נ"נ אין איסור וע"ז השיג עליו דלפי שיטתו בב"ח נמי המים שאר איסורין השיב וכן הסכים הפר"ח בזה. ומיהו וודאי אף להב"י מדרבנן הוא המים לא מ"ה דוודאי לא נ"נ המים מ"ה אלא מדרבנן הואיל ובא מבב"ח. וסיים הש"ך לדידן אין נפקותא "כאן "בכל זה. במלת "כאן רמז "דכאן אין נ"מ הא לקמן סי' ק"ג יש נ"מ וכדבעינן למימר קמן ובמלות "בכל רמז בין מ"ש כיון דמבב"ח דיינינן כו' אין נ"מ דלדידן שאר איסורים ומים מבב"ח תרוייהו דרבנן ובין בהוחמו מים בקדירות איסור אין נ"מ דוודאי מונין מבליעה שניה לדידן ומה שלא הגיה הר"ב בקכ"ב ס"ד לאו דאודויי אודי ליה אלא שכבר הגיה בק"ג ס"ז יע"ש:

'''אמנם''' הדבר הקשה עלי מ"ש הש"ך דכן מוכח מש"ד פ"ה ותוס' ע"ז ע"ו א' ד"ה בת יומא עיינתי שם ובתוס' חסרו הא דעשר ידות מ"מ הוא כמ"ש בסה"ת וכן בש"ד יע"ש וא"כ אין הכרע משם כלל וצ"ע:

'''שאלה''' נ"ט בר נ"ט דאיסורא אי הוי ד"ת או דרבנן ונ"מ לספק דרבנן גם אי אמרינן איך המדומע נבי באיסורין ולא הוי רק דרבנן או הוה ד"ת:

'''תשובה''' דע מסמ"ק ואו"ה כלל ל"ד ד"ד מבואר להדיא דנ"ט בר נ"ט הוי דרבנן מטעם דנ"נ בשאר איסורים ולהר"ן פכ"ה יש לספק אי מ"ה או דרבנן הואיל וחל עליו שם איסור לא ראו להתיר אח"כ בכמה טעמים ועיין בס' נ"ו כלל פ"ה בשאלה א' התם היה כמה צדדין להיתירא אבל מפני זה לחוד אין להודות בספקן להקל. ולענין המדומע עיין ט"ז צ"ב אות כ"ד ואו"ה כלל ל"א מבואר כ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון הלכך ב' זיתי חמאה או שומן במים ותחב כף משערין לפי אומר לא כפי הב' זיתים. וא"ת מה נעשה במ"ש הש"ך דהטור נמי פוסק כסה"ת אלמא אין סובר סברא זו י"ל דבכל הקדירה משערין דלא ידעינן שיעורא מש"ה אין שייך לומר אין המדומע משא"כ בידעינן שיעורא ועמ"ש בצ"ב {{אצבע מורה}} :

'''עוד''' אבאר לך שמ"ש הש"ך דהטור כסה"ת ולאו מטעמיה יש לראות הא בסי' ק"ג כתב הטור דהמים נ"נ וזה כסה"ת אמנם כשנדקדק בלשון הטור שם לא כתב כן אלא ז"ל וחזרו המים כולן איסור וכבר עמד בזה הכה"ג בהגהות הב"י אות ל"ה כאן בזה וי"ל דנעשה איסור ר"ל לא לפי חשבון או דנ"ט בר נ"ט באיסורא לאסור כמו האיסור הא':

'''והנה''' בק"ג אות י"ח כתב הש"ך דאין לחלק בין שאר איסורין לבב"ח והיינו לשיטתיה כאן דמונין מבליעה שנית ובאיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט ולא לפי המדומע בקדירה דלא ידעינן כמה לשער וכדכתיבנא עוד יש נ"מ אם בישלו מים תוך מעל"ע אי הטעם נ"נ הוי דרבנן ואי באיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט ומונין מבליעה ב' הוי דאורייתא ובספיקן להחמיר ולסברת הפר"ח ודאי לית כאן דררא דאורייתא ואמנם כבר כתבנו דסברא דמונין מבליעה שניה:

'''ודע''' דלפ"ז אם בישלו ד"ח תוך מעל"ע לבשר ובתוך מעל"ע לד"ה בישלו חלב להב"י שרי ולהש"ך דעיקר טעמא דנ"ט בר נ"ט דהיתרא ולפ"ז בד"ה לא שייך זה א"כ אמאי כתב הש"ך בקכ"ב אות א' דשרי. ושוב ראיתי באורח מישור שם אות א' הרגיש קצת בזה ומ"ש שם דעל או"ה נמי קשה לק"מ דאו"ה כתב בפי' כלל ל"ד דעשר ידות מים כו' ושם אבאר לדינא בזה ואין להאריך: