עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/סא" (פסקה)

== כב ==

'''בכור.''' הט"ז האריך ואבאר במשנה דבכורות יצאו ב' ראשין כא' א' לכהן והב' ירעה (דא"א לצמצם) והב' חייב במתנות דר"מ ור"י פוטר ואמרינן מ"ט דר"מ דכהן בא מב' צדדין ור"י פוטר דעשו שאינו זוכה כזוכה אף דלא מטי לידיה. ומפירש"י יראה דבתרתי פליגי דלר"מ אף דמטי ליד כהן יאמר מהדרינה לך ותן לי מתנות ור"י פליג אף דלא מטי ליד כהן כיון דע"כ נתן לו א' עשו שאינו זוכה כזוכה כדמסיק להדיא שם. ולר"מ אין הדבר מבואר דאפשר דלא פליג אלא בלא מטי עדיין לכהן הא מטי לא מצי למימר מהדרינא אלא דמסתימת המשנה משמע דר"מ אף במטי חולק ובחולין פ' הזרוע משנה בכור שנתערב במאה בזמן שכולן שוחטין כולן פטורים ואם א' שוחט פטור מא' ופריך יבוא עליו מב' צדדין (ופירש"י ואמאי כולן פטורין וארישא קאי) ומשני בבא ליד כהן ומכרו לישראל דפטור ממתנות וכתבו התוספות דקושית המקשן אף לר"י דבכורות. דהתם לקח אחד מהם מה שאין כן כאן. והנה מ"ש דלקח לאו דווקא דא"נ לא לקח כיון שיש לו א' עכ"פ עשו שאינו זוכה כזוכה משא"כ כאן דמאה שוחטין ובספק בכור אין לכהן כלום כמו זכר ונקיבה וה"ה כאן דכ"א יאמר אצל חבירו הבכור וזה שפירש"י ארישא ואמאי לא אסיפא דאפילו מא' אין ראוי לפטור ממ"נ למה דלא ידע לאוקמיה בבא ליד כהן אלא דאיכא לאוקמיה כר"י ומש"ה פטור מא' דממוניה גביה וצריך ליתן לו א' ואף שלא בא ליד כהן מעולם ומיהו יותר מא' אין לפטור דבכור א' פוטר בהמה א' דיאמר זה הבכור ואתה לקחת חליפין והוה כבכור שלקח ישראל מיד כהן דפטור ממתנות והתם בבכורות דפוטר ר"י הב' ממתנות היינו נמי א' הא יותר צריך ליתן לכהן וכאמור משא"כ ארישא פריך שפיר דמאה בעלים ולא בא עדיין ליד כהן א"צ ליתן כ"א משלו כלום פריך שפיר ליתי ממ"נ והגמרא דמשני ל"צ דבא ליד כהן ומכרו לישראל היינו לתרץ אליביה דר"מ דסתם מתני' כוותיה אבל לר"י א"צ לומר כ"א בא ליד כהן ולא בא לישראל ומאה בעלים כולן פטורים כיון דע"כ יתנו לו א' דממוניה גבייהו הוא ונשאר צ"ט כ"א פטור דעשו שאינו זוכה כזוכה ויאמר כ"א לכהן הבכור שלי ואתה לקחת חליפיו. משא"כ לר"מ יאמר לכ"א אי זה הבכור אני אקח כו' ומהדרינא לך מה שבידי ותן מתנות כו'. נמצא למאן דפסק כר"י הדין כן הוא בכור שלא בא ליד כהן מעולם ונתערב בק' של אדם א' נותן לו א' לשם בכור וא' פטור ממתנות ומצ"ח יתן מתנות. ואם של מאה אז א"צ ליתן לו כולם בשותפות א' לשם בכור ולא מצי אמר גבייכו ממוני כיון שלא בא ליד כהן מעולם ומתנות כולם נותנים ממ"נ ומב' צדדים בא עליהם. ואם בא ליד כהן פ"א ונתערב בין של אדם א' או של מאה צריכין ליתן לו א' לשם בכור דממוני' גבייהו ונשאר צ"ט ואף הם של א' פוטר א' ממתנות וצ"ח נותן מתנות אבל של מאה כולם הצ"ט פטורים ממתנות דכ"א יאמר שלי הבכור ונטלת חליפיו זהו לר"י אבל לר"מ הדין כך במאה בעלים ולא בא ליד כהן א"צ ליתן לו לשם בכור כלום ומתנות נותנים לו ואם הם של א' צריך ליתן לו א' לשם בכור ומצ"ט מתנות ובבא ליד כהן אף מאה בעלים צריכים ליתן א' בשותפות לבכור ומצ"ט מתנות ואם מכר במומו לישראל אם אדם א' פוטר א' וצ"ט חייבין ומאה כולם פטורים. ומ"ש המחבר הוא לר"מ דאלו לר"י עשו שאינו זוכה כזוכה וכדאמרן. ולקמן סי' שי"ח לא הזכיר כלל אם השני חייב במתנות והט"ז שם אות ב' העתיק דברי הטור דחייב במתנות ויפה עשה דאזיל לשיטתיה כאן דהמחבר פוסק כר"מ וכטור והש"ך פסק שם דפטור ממתנות כר"י ואני תמה איך מזכה שטרא לבי תרי הא כאן כתב דווקא בא ליד כהן ומכרו הא לא"ה לא הנה הוא יורה כר"מ ולא כר"י ומרישא נמי מוכח דבכור קודם שבא ליד כהן לא חילק בין של א' ומאה בעלים ולר"י של אדם א' כיון דע"כ נותן א' לכהן פטור א' ממתנות. שוב ראיתי דלק"מ דהש"ך כאן לשיטתיה אות י"א דהמחבר כר"י דלאו דווקא מכרו לישראל וה"ה יצאו ב' ראשים וכדומה דהב' פטור והוא לשון הר"מ ז"ל בפ"ט מהל' בכורים ולאו דוקא שלקחו אלא ה"ה כה"ג ורישא קשה אמאי בלא בא ליד כהן אמאי חייב ליתן המתנות אם של אדם א' פטור א' מהם ואפשר דה"ק חייב ליתן המתנות אף שהם מאה בעלים והבן וצ"ע:

'''ועיין''' פרישה שכתב אף שמסתמא צריך ליתן א' לכהן כמו תרומה מ"מ כיון שסלקת מן זה דין בכורה תן מתנות ועוד אחזיר לך כו'. והט"ז השיגו מ"ש ראיה מתרומה הא משנה שלימה ב' זכרים א' לכהן ומ"ש כיון שסלקת מבכורה א"כ יאמר תחזיר מה שלקחת בעד הבכורה. ויש לעי' קצת. ומ"ש דהוא משנה שלימה אפשר דרישא מיירי במאה בעלים אלא דא"כ א"צ ליתן כלל דאיכא גזל השבט דכ"א מדחה וע"כ של א' ומקשה הט"ז שפיר:

'''והנה''' יש לראות בש"ע דהתחיל בכור קודם שבא ליד כהן הא בא ליד כהן דין אחר יש לו ואח"כ כתב מכרו לישראל משמע דג' דינין הוה ואולי דה"ק קודם שבא ליד כהן פעמים שאין נותנין אלא מתנות ולא א' לשם בכור במאה שוחטין ואם בא ליד כהן צריך ליתנו א' לשם בכור משותפות כולם ומשאר מתנות באדם א' ובמאה פטורים להש"ך ולהט"ז א"ש טפי וצ"ע. ובדברי הר"מ ז"ל יש לעיין דפתח בבכור והוא משנה בבכורות וסיים אח"כ בהמת קדשים שנפסלה ולא העתיק משנה דחולין בכור שנתערב לו יהיה כשבא ליד כהן ולא מכרה ובהמות קדשים שנפסלה אין ענינו לבכור וצ"ע בזה. והיה נראה לומר דהר"מ כר"מ פסק מדכתב ולקח אחד מהן דמשמע הא כ"ז דלא לקח דלא מטי ליד כהן לא דלא עשו שאינו זוכה כזוכה ור"מ דווקא בלא לקח פליג עם ר"י דלא כפירש"י בבכורות ואין להאריך: