עריכת הדף "מעשה רקח/שבת/ו" (פסקה)

== כב ==

'''מי שהיה בא בדרך וכו'.''' ריש פרק מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור וכו' ופירש רש"י נותן כיסו לנכרי מבעוד יום ובגמרא מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתב כיסיה לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית ליה אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים ע"כ. ורבינו לא סבירא ליה כפירוש רש"י דנותן כיסו לנכרי מבעוד יום אלא אפי' משחשכה שרי וטעמו כמ"ש הרא"ש ז"ל מדקתני אם אין עמו נכרי מניחו על החמור והגמרא פריך והלא מחמר ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה ומשני מניחו עליה כשהיא מהלכת וכשהיא עומדת נוטלו הימנה ע"כ. ואם איתא דמבעוד יום קאמר אף אם מניחו עליה כשהיא עומדת אין כאן עקירה דהרי מבעוד יום הוא ותו דגבי מציאה מחלק הגמרא בין הגיעה לידו ללא הגיעה לידו ואי מבעוד יום הרי כבר הגיעה לידו ואף אם היא מונחת על גבי קרקע יכול להגביה ולזכות בה ופשטא דמתניתין נמי הכי מוכחא דקתני מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי משמע דבאותה שעה קאמר דנותן כיסו לנכרי. ודע שנחלקו הפוסקים ז"ל אם יש ללמוד מכאן למי שמתיירא מן הלסטין או מן השלטון אם מותר לטלטל המעות כדי להחביאם עיין להרב המגיד והרב ב"י או"ח סי' רס"ו.

'''ולמוצאי שבת לוקחו ממנו.''' לכאורה לשון יתר הוא זה אם לא שנאמר דהוה סלקא דעתין דאסור ללוקחו ממנו במוצאי שבת תכף דמחזי ששכר הגוי להוליכו בשבת דוקא ודעתא דידיה עביד קא משמע לן דלא חיישינן להכי ולהכי סיים ואע"פ שלא נתן לו שכר וכו'.

'''אבל מציאה וכו'.''' שם בגמרא אמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא וכו' ולא אמרן אלא דלא אתי לידיה אבל אתי לידיה ככיסיה דמי איכא דאמרי בעי רבא מציאה הבאה לידו מהו וכו' תיקו ע"כ. ורבינו כאן סתם הדברים מפני שסמך אמ"ש בפ"כ ששם חילק בין באה לידו ללאו ופסק כלישנא קמא לקולא.

'''אכן ''' מאי דאיכא למידק דמנא ליה לרבינו דבמציאה לא יתן לנכרי אלא מוליכה פחות מארבע אמות דמשמע דביותר התירו ההולכה פחות מד"א מהנתינה לנכרי והרי בגמרא משמע להיפך שהרי אמרו שם עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכה פחות פחות מארבע אמות ע"כ. משמע דבקושי התירו דבר זה ולכך לא היו מתירים כי אם לתתה לנכרי וכו' והר"ן ז"ל כתב דכבר נשאל רבינו על זה והשיב דבכיסו מתוך שהוא בהול על ממונו פעמים שהוא נחפז ללכת ושמא יוליכנו ד"א ולכך לא התירו לכתחילה וכו' ולאסור לגמרי לא רצו לפי שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו והתירו לו נכרי אבל גבי מציאה אסרו לו נכרי לפי שאדם מעמיד עצמו עליה והתירו לו להוליכה פחות פחות מד"א שמתוך שאינו בהול כל כך לא אתי להוליכה ד"א וכו' ע"כ. וכ"כ הרב המגיד ג"כ בפ"ק והראב"ד והרמ"ך ז"ל השיגו על רבינו עיין עליהם דבאמת נראה דאין כאן שום השגה דכשאמרו בגמרא עוד אחרת היתה וכו' אינו אלא גבי כיס ולא גבי מציאה וכיון דתליא בסברא אין כאן שום תפיסה ולמה שהשיג עוד הרמ"ך ז"ל מתפילין דלא התירו כי אם בסכנה בפחות מד"א וכו' מלבד מה שתירץ הוא עצמו ז"ל ראיתי להרח"א נר"ו שתירץ עוד דשם כתב רבינו דאם אי אפשר להחשיך מוליכה פחות מד"א והיינו דמפני הסכנה א"א להחשיך ע"כ. והגם שנראה דוחק דא"א להחשיך אפשר דר"ל מטעם דנחפז ללכת לדרכו י"ל דהיא היא ודו"ק.

'''עוד ''' הקשה נר"ו משם מר זקנו מההיא דע"ז דף ע' אמר רבא אמר לי איסור גיורא כי הוינן בארמיותן אמרינן יהודאי לא מנטרי שבתא דאי מנטרי שבתא כמה כיסי קא משתכחי בשוקא ולא ידענא דסבירא להו כר' יצחק דאר"י המוציא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד"א ע"כ. וא"כ קשה לכל הראשונים ועל רבינו בתשובה עכ"ד ולכאורה היא קושיא חזקה אמנם יש מקום לצדד בה דמימרא זו של ר"י היא המימרא שהזכירו בפרק מי שהחשיך וא"כ הגירסא היא המוצא כיס בשבת דהיינו למי שבא בדרך וקידש עליו היום הנזכר במשנה דמי שהחשיך והכוונה דאיסור גיורא דאם איתא דמנטרי שבתא כשהיו באים מן הדרך בערב שבת וקידש עליהם היום היה להם להניח הכיסים ברה"ר כיון דאסורין לישא אותם אמנם בהא דר"י מתורץ דהא על כל פנים יש להם תיקון זה ומתוך דברי הרב נראה שהבין מימרת ר"י זו במציאה ובנוסחות שלפנינו איתא המוציא ואינו לשון מציאה אלא לשון הוצאה כמבואר בסוגיין דמי שהחשיך והיא היא זה נראה לענ"ד אם אפשר.