עריכת הדף "העמק שאלה/פח" (פסקה)

== כב ==

{{העמקש|כב}} '''אלמא הילכתא כאחרים.''' דדם חטאת טעון כבוס גם בקשין. אבל הרמב"ם פסק בה' מעה"ק פ"ח לענין דם חטאת כת"ק. וכבר עמד ע"ז בלח"מ שם מ"ש משבת דלא חילק בין רכין לקשין. ולא יישב מאומה. ולכאור' היה מקום לומר דהא דבשבת אסור לכבס אפי' קשין באמת אינו אלא מדרבנן ומשום שלא נחלוק בין קשין לרכין. והכי משמע דברי הכלבו שהביא בנשמת אדם. דאע"ג דלאו בר כיבוס הוא מכ"מ אסור לכבסו. ור"ל בקשין. וכבר ביארנו שלמדו מהא דרבא דדרש כיבוס אסור ולא אמר כסכוס אסור. אבל יותר נראה לשון הרמב"ם שלא חילק כלל אלא דרכין וקשין שוין בדינייהו. ותרווייהו בני כבוס מה"ת נינהו. וא"כ קשה אמאי אינו טעון כיבוס בדם חטאת. ונראה דס"ל דלפי המסקנא דרבא אוסר אף בקשין ש"מ דס"ל דגם ת"ק מודה דבר כבוס הוא. והא דס"ל דקשין לא בעי כבוס הוא משום דעיקר טעמא דקרא משום בלוע. וכדמסיק רבא ס"פ דם חטאת. וקשין א"א להוציא הבלוע אלא לשטוף הדם שעל העור. והיינו דקפשיט רבא דטעמא משום בלוע ולא משום נגיעה. משום שהעלה דהא דרב אסר בשבת כבוס אף בקשין. ש"מ דלא פליגי ת"ק ואחרים אלא בטעמא אי משום נגיעה אי משום בלוע. אבל בר כבוס לכ"ע הוא דהוי. ועפ"ז ניחא הא שפסק הרמב"ם ניתז על הבגד טמא אינו טעון כבוס ובגמ' ד' צ"ג א' הוא בעיא דלא איפשטא אי דנין פסול בבת אחת מפסול קדומה. וע' בנו"כ שלא אמרו בזה טעם ברור. ויותר קשה דלעיל דף צ"ב ב' איתא בעי ר"א נשפך על הרצפה ואספו מהו כו' ומסיק הא דאיצטריך למעט דם העוף מכבוס אינו אלא באדבוק כלי בצוארה. והרי אי נימא דפסול בב"א אינו טעון כבוס הרי כאן ג"כ נפסל בב"א. והרי הרמב"ם פסק בה' פסה"מ דנשכך דם העוף על הרצפה ואספו הוא בספק וכאן בה' מעשה הקרבנות הביא דרשה דנשחט למעט דם חטאת העוף מכבוס. ואם כן נצרכנו לישוב הש"ס דאדבוק כלי בצוארה. וצ"ל דפסול בב"א אינו דומה לפסול הקדום. וא"כ ניתז על בגד טמא טעון כבוס. ואמאי פסק הרמב"ם שאינו טעון כבוס. ולמש"כ י"ל דעיקר' בעיא זו אי בב"א דומה לפסול קדום אינו אלא למאי דס"ד דכ"ע משום נגיעה טעון כבוס. אבל למסקנא דמשום   בלוע דוקא טעון כבוס א"כ אינו פסול בב"א. שהרי משנגע נפסל וכבוס אינו טעון אלא משנבלע. ופשיטא דא"ט כבוס. והברייתא דממעט חטאת העוף מכבוס ומיירי במדביק כלי בצוארה אתי כאחרים דס"ל משום נוגע. והא שהרמב"ם נצרך לדרשה זו. אע"ג שלא פסק כאחרי' היינו משום דפסק דלא איפשיטא אי כלי שרת פסול בעוף. וא"כ אי כשר אמאי אינו טעון כבוס. אלא ע"כ מדרשה זו. נחזור לענין דהרמב"ם ס"ל דקשין בר כבוס הוא לכ"ע ולא פליגי אלא משום מאי אצריך רחמנא כבוס. ולכשתמצא לומר תליא מחלוקת רבינו והרמב"ם בנוסחא. דלפי נוס' רבינו כסכוס בקשין. ומפרש דחייף ומירך. וע"כ להוציא הבלוע אתי והרי סבירא ליה דאפשר להוציא הבלוע. וע"כ לא פליגי ת"ק ואחרים אלא אי בר כבוס הוא א"כ מוכח דהלכה כאחרים. אבל לפי גי' הרי"ף וסייעתו כבוס. באמת ודאי א"א להוציא הבלוע. ומכ"מ מיקרי כבוס. ולא פליגי אלא בטעמא: