עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/כב" (פסקה)

=== ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ===
יש להעיר מהו הלשון "אותו תעשה", היה מתאים יותר לומר: "אותו תדבר". ואמנם לקמן {{ממ|פס' לה}} המלאך אומר לבלעם: "ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר". וכן אח"כ {{ממ|פס' לה}} אומר בלעם לבלק: "הדבר אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר" {{ממ|וכעי"ז לקמן כג, יב}}. אמנם לקמן {{ממ|כג, כו}} אומר בלעם לבלק: "הלא דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר ה' אותו אעשה". ועיין בזה.

שוב ראיתי לקמן שם {{ממ|כג, כו}} שההעמק דבר מבאר שלא אמר "אותו אדבר" אלא "אותו אעשה", משום שהכוונה היא גם על ההכנה לקבלת הנבואה, כלומר, לא רק שאדבר את מה שיורני ה', אלא גם אכין את עצמי שתבוא לי נבואה, אם זה מה שירצה ה'.

עוד ראיתי בספר "שבת של מי - מנחת יחיאל" לידידי הרב יחיאל רוזנר שליט"א, שביאר זאת על פי הגמ' בב"מ צ: שעקימת שפתיו חשיב מעשה. והוסיף וביאר בזה בדרך נפלאה את שינוי הלשונות, בין {{ממ|כג, יב}} "את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר", לבין {{ממ|כג, כו}} "כל אשר ידבר ה' אותו אעשה"; וזאת עפי"ד הגר"א שביאר את שתי הדעות שבמדרש, אם הקב"ה נתן בפיו חכה או רסן, שכשרצה לומר 'אלקים' שהיא מידת הדין, נתן חכה בפיו ועצרו שיאמר רק 'א-ל' שהוא מידת רחמים, וכשרצה לומר 'י-ה' - נתן לו רסן שימשיך לומר 'הוי"ה' שהיא מידת הרחמים.

ולפי זה ביאר ידידי הנזכר, שלגבי מה שאמר בלעם בפסוק ח "מה אקב לא קבה א-ל", היינו שעצרו מלהמשיך ולומר שם אלקים, על זה אמר בפס' יב "אותו אשמור לדבר", היינו שמירה להמנע מלדבר יותר ממה שמורשה; וכלפי מה שאמר בפס' כא "ה' אלקיו עמו", ומרומז בזה שרצה לקצר ולומר 'י-ה' שהוא שם של דין, והקב"ה חייבו להמשיך ולומר הוי"ה, ע"ז אמר בפס' כו "אותו אעשה", היינו שבעל כרחו חייב לעקם שפתיו ולהמשיך בדבריו, וכפי שהבאנו מהגמ' בב"מ שעקימת שפתיו הוי מעשה, ודפח"ח. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:10, 7 בפברואר 2021 (IST)