עריכת הדף "מעשה רקח/גירושין/ט" (פסקה)

== לב ==

'''אמר לסופר וכו'.''' מבואר יוצא מדברי רבינו שכשממנה הבעל לשליח להוליך גט לאשתו צריך למנותו בפני עדים וה"ד כשאין הגט חתום דאז אין אנו חיים אלא מפי השליח אבל אם הגט חתום אין צריך עדים וכך הם דברי ה"ה ז"ל ע"ע ולפ"ז מ"ש רבינו בפ"ג דהלכות אישות דין ט"ו דאין צריך עדים במינוי שליח קדושין וגיטין מוכרח דלא דימה גיטין לקדושין אלא כשהגט חתום אבל אם אינו חתום הה"נ דבעינן עדים בעת המינוי אלא דקשה לפ"ז דמה נשתנו הקדושין מהגירושין וכבר נתעורר הרל"מ בזה וחילק בין גירושין שבא להתיר לקידושין שבא לאסור וכו' ע"ש ואף שהמפרשים ז"ל הקשו עליו ע"ע ובפרט בס' ד"ד עשין מ"ח דף ח"י ע"ע מ"מ דברי רבינו דייקי כוותיה שהרי כתב שאין השליח נאמן להתיר הערוה וכו' ואין להקשות דגם בקידושין יתכן שבא להתיר הערוה כגון אם קבלה קדושין מאחר בפני עדים אחר שקדשה זה השליח דיתכן ששקר ענה השליח והיא מקודשת באמת לשני ואנו מתירין אותה לראשון ונמצא בועל א"א די"ל דאין אנו מקפידין אלא על שעת הנתינה דבאותה שעה מיהא הוא מתיר הערוה עוד אפשר לומר דכיון דחז"ל תקנו שיחתמו העדים על הגט וכל הגיטין צריכין שיהיו חתומין כשהביא השליח הגט בלא חתימת עדים נמצא הגט רעוע וגרוע ולכך לא מהימנינן ליה וגם אם יודה הבעל לדבריו דאפשר דאין זה הגט שנתן לו או שחזר בו משא"כ בקדושין שלא מצינו בהם שום ריעותא דאם מקדשה בכסף בין אם הוא של הבעל בין אם הוא של השליח ע"פי דינו הם קדושין גמורים וכן הדין אם הוא מקדשה בשטר וכו' שידוע שלא תיקנו חז"ל עדים חתומין בשטר הקדושין כמו הגט א"כ לא נמצא בקדושין שום ריעותא וגריעות לשלא נאמין לשליח משא"כ בגט וכל האמור אינו אלא בדרך אפשר והמעיין יבחר ודע דהרמ"ך כ' ודע שבמ"ש רבינו ואם שם שני עדים וכו' הרי זה מגורשת מצאתי בג' נ"א כ"י קדמונים שכתוב בהם הרי זה ספק מגורשת ולא ידעתי בהם טעם הגון ודו"ק: