עריכת הדף "
דבר אברהם/א/לט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
===טז=== [טז] '''אולם''' אכתי קשה לדעת התוס' שהרב עובר בעשה ואומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך משום מצוה רבה, אכתי אמאי אומרין לרב לעבור אאיסורא והרי אפשר להוציאו לחירות שלא באיסור שיכול הוא למכור את החצי עבד שלו להחצי בן חורין שהוא ישראל ויכול לקנות עבדים ואין הרב עובר באיסור דרשאי הוא למכור את עבדו לישראל חברו, ואח"כ ישחרר החצי בן חורין להח"ע והו"ל חטא בשביל שתזכה בעצמך ולא בשביל שיזכה חבירך, ועוד דעל החצי ב"ח גופיה בודאי לא יהא שום איסור לשחרר את הח"ע חדא דמסתבר דאיהו אגופיה אינו מצווה כלל בלעולם בהם תעבודו דאף דהחצי השני דין עבד עליו מ"מ הרי גופו הוא, ועוד דכיון דבמשחררו לצורכו אין איסור עשה הרי אין לך צורך גדול מזה. ואפילו תימא דבפירושא דמתני' אנו יכולין לדחוק דאה"נ דבאופן זה הוא דעושה אותו בן חורין [מה שבאמת אין הלשון הולמו] מ"מ על התוס' בודאי קשה, דאם כוונת המשנה שיוצא באופן זה לא הקשו מידי ומנ"ל לחדש דבשביל מצוה רבה או בדלא פשע אומרין לאדם חטא כו' ואם אין כוונת המשנה כן הא גופא קשיא על המשנה עצמה כנ"ל. אמנם נראה דח"ע שנמכר להחצי ב"ח גופיה אינו צריך שחרור כלל מהחצי ב"ח, דכיון דגוף אחד הוא לא שייך עבדות ואדנות מיניה וביה גופיה ולא שייך לומר שיזכה בו כעבדו, אלא מיד שנמכר לו יוצא לחירות דהוי כנותן דמי עצמו ויוצא, ומשו"ה כשההרב מוכרו באופן זה נמי הוי כמשחררו ועובר בעשה כמי שהיה מוכר את הח"ע להח"ע עצמו דהיינו הך ושפיר מקשו התוס': {{הערה|*) הגה"ה. '''ואגב''' אורחא ארשום בזה מה שהקשני חכ"א בסוגיא זו בשכבר הימים. דהרמב"ן בחי' ליבמות {{ממ|[[רמב"ן/יבמות/מו/ב|דף מ"ו ע"ב]]}} כתב דבמיני דבעינן ב"ד מומחין והדיוטות מהני מטעמא דשליחותייהו קא עבדינן אין זה מה"ת אלא מתקנתא דרבנן ומ"מ מהני גם לגיטין וקידושין משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש [פי' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה], וכ"כ הרשב"א והריטב"א שם. ובגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/פח/ב#|דף פ"ח ע"ב]]}} אמרינן אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי א"נ והא אנן הדיוטות אנן ותניא כו' שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו' דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות א"ל אנן שליחותייהו קא עבדינן, ולדברי הראשונים הנ"ל כל כפייה שע"י הדיוטות תועיל רק משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, וא"כ במתני' דכופין את רבו ועושה אותו בן חורין האיך תועיל כפייה שע"י הדיוטות, והרי עיקר הטעם שכופין הוא בכדי שיקיים פרו ורבו וכיון שיכפוהו הדיוטות לשחרר שמדין תורה לא מהני השחרור ונשאר עבד כמו שהיה בע"כ צ"ל שהפקיעו חכמים עיקר קנין העבדות שהיה בו מתחלתו ולא היה עליו דין עבד מעיקרא וממילא לא בעי גט שחרור. וא"כ הוא נשאר עכו"ם כמו שהיה לפני עבדותו ואינו חייב בפו"ר כמבואר בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/נט/ב|דף נ"ט ע"ב]]}} וכי עבדו רבנן תקנתא לעכו"ם. [ומצינו בש"ס כפיות שחרור שלא במומחין בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/א|דף ל"ח ע"א]]}} דאמר אביי אי לאו דאר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפנא ליה למרה וכתיב לה גיטא דחירותא כו']. ואם אמרנו לקיים בביאור המשנה כמו שהערנו בפנים שאין האדון משחררו אלא שמוכרו להחצי ב"ח הוה מיושב שפיר, דהשתא אין אנו צריכין להפקיע את העבדות מעיקרא אלא שהפקיעו רבנן קנין הרב והקנוהו להחצי ב"ח דזה מהני מטעם הפקר ב"ד כמ"ש התוס' גיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/מ/ב#וכתב|דף מ' ע"ב]] ד"ה וכתב}} לענין אפוטרופוס יעו"ש. אבל קשה לומר כן דביאור המשנה הוא שמוכרו להחצי בן חורין ויעוי' מ"ש בזה בפנים:{{ש}} '''והנ"ל''' לתרץ בפשיטות. דהנה בב"ב {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/מח/א|דף מ"ח ע"א]]}} גמר דתליוהו וזבין זביניה זביני מדתניא וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכתבו התוס' (ד"ה אילימא) דמשו"ה הוו גיטי נשים כמכר דכל דבר שהוא מחויב לעשות הוי כמו מכר ובהני שכופין אותן להוציא מחויב הוא לגרש אבל גט המעושה שלא כדין הוי כמו תליוהו ויהיב דלא הויא מתנה ומשו"ה פסול. וכתבו שם התוס' עוד (בד"ה ד"ת) וז"ל לההוא טעמא דמפרש בהמגרש דבעכו"ם פסול ד"ת משום לפניהם ולא לפני עכו"ם ועכו"ם לאו בני עישוי נינהו תקשה ליה לר"ה אמאי פסול לימא דאגב אונסיה גמר ומגרש וי"ל כיון שע"י כפיית עכו"ם נותנו הוי שלא כדין ושלא כדין הוי כמו מתנה כדפרישית לעיל עכ"ל. נמצא דהחסרון שבכפיית הדיוטות הוא משום דכיון דמדינא בעינן מומחין הוי שלא כדין וגט המעושה שלא כדין פסול דהוי כמתנה. וא"כ אין זה שייך אלא התם במגרש דרק משום טעמא דמחויב נעשות הוא דחשיב כמכר בעישוי שכדין משו"ה בעישוי שלא כדין דליכא להאי טעמא שפיר הוי כתליוהו ויהיב, משא"כ הכא שכותב לו שטר על דמיו דהוו מכר ממש לא בעינן כלל מומחין אלא בהדיוטות נמי סגי דאע"יפ שהכפייה שלא כדין היא מ"מ לא גרע מכל תליוהו וזבין דזביניה זביני, ונמצא דלא בעינן הכא כלל לטעמא דשליחותייהו קא עבדינן וממילא אין אנו צריכין להפקעת עיקר קנין העבדות מתחלתו. אמנם החכם המקשה פקפק ע"ז שאין העבד נותן מעות אלא כותב לו רק שטר ומחלוקת הפוסקים בתליוהו וזבין ונתן רק שט"ח אם הוי זביניה זביני. יעוי' בשו"ע חו"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/רה#א|ס' ר"ה סעי' א']]}} ובסמ"ע וש"ך שם. אבל אין זה כלום, דמלבד דהש"ך שם העלה דבשט"ח נמי סגי הנה נראה פשוט דעד כאן לא ס"ל להסמ"ע דשט"ח לא מהני אלא במידי דאית בהו שיווי להמוכר וכיון שזה אינו נותן לו במחירם מעות לא גמר ומקני, משא"כ הכא שכבר הפקיעו חכמים זכות הממון שיש להאדון בהעבד ומעשה דיו לעצמו כמ"ש התוס' גיטין (מ"ב) ולא מפסיד האדון בשחרורו ולא מידי בודאי גמר ומקני אף בשביל הנאה זו של שטר חוב לחוד:{{ש}} '''אולם''' בעיקר ההנחה שהניח החכם המקשה שאם הפקיעו חכמים עיקר קנין העבדות מתחלתו ממילא נשאר עכו"ם כמו שהיה, מפקפק אני טובא. הן אמנם שמצאתי עתה שכן כתב גם הטו"א חגיגה {{ממ|[[טורי אבן/חגיגה/ב/א|דף ב']]}} באבני שהם שהקשה בהא דפריך הש"ס בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/ב|דף ל"ח ע"ב]]}} על ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה מהא דר"א שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה ומשני מצוה שאני והק' הטו"א והרי רק מצוה דרבנן היא ואיך דחיא לעשה של תורה וכתב דאין לומר שהפקיעו חכמים בשביל מצוה דדבריהם עיקר קנין הרב דא"כ גרע טפי דהו"ל כנכרי למפרע ומילת הרב וטבילתו לשם עבדות אין עולה לו כיון דאין זה רבו למפרע עכת"ד. אבל לענ"ד קרוב יותר לומר דזה שייך רק כשהטבילוהו בע"כ למאן דס"ל ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/מח/א|דף מ"ח ע"א]]}} דטבילת עבדים בע"כ שמצד עצמה אינה כלום ורק בעבדות מהניא וכיון דבטלה עבדות מעיקרא ה"ז כאלו לא טבל מעולם וממילא נשאר עכו"ם, אבל מרצונו לא שייך לומר כן, שהרי אח"כ כשהוא משתחרר אינו לקבל עליו כמבואר התם משום שכבר קבל עליו עול מצות בטבילת עבדות וחזינן מזה דקבלת מצות דעבדות מהניא לגירות גמורה, וא"כ אף כשנפקע קנין העבדות מעיקרא ואין כאן אדון כהטבילו מ"מ הטבילה שטבל מרצונו וקבל עליו עול מצות לא בטלה ותיהני לגירות גמורה ולא ישאר עכו"ם אלא גר. וא"כ לאו כללא הוא דלעולם נשאר עכו"ם אלא תלוי הוא בזה אם טבל טבילת עבדות מרצונו או בע"כ, ולדידן דקיי"ל דאין מטבילין עבדים בע"כ כמבואר בשו"ע יו"ד {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/רסז#ב|סי' רס"ז סעי' ב']]}} לא משכחת לה לעולם שישאר עכו"ם. וצ"ע:}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף