עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/שו" (פסקה)

==כ==

[כ] '''כגון למדוד וכו'.'''  והוא הדין למדוד מחמת טומאת חור אם יש בו פותח טפח אף דיכול לצאת מהבית מכל מקום כיון שמודד שיעורי חורה לא הוי עובדא דחול ודוקא מדידה דאין איסור אלא משום עובדא דחול אבל מידי אחרינא לא {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}, וז"ל ברטנורא [[רע"ב/שבת/כד#|סוף שבת]] המדידה תהא של מצוה או להתלמד על דבר הוראה איתא בחושן משפט [[שולחן ערוך/חושן משפט/עג#ז|סימן ע"ג סעיף ז']] הנשבע לפרוע לחבירו ביום פלוני ואירע אותו יום בשבת צריך ליתן לו באותו יום משכון וישומו אותו ויתננה לו בתורת פירעון, עד כאן. ומגן אברהם חולק דשומא ומדידה אסור כמו דאסור להזכיר סכום מקח בסעיף ג' משום דאין בקציצה מצוה אלא הצלת ממונו אלא דאם יש לו מעות יתנו לו על ידי כותים ואם אין לו מעות יאמר לכותים לשום או יעשה כמו שכתב סימן ת"ק שיאמר זה הכלי שוה כמו זה ולמחרתו ישומו אותו, עד כאן. וכמדומה דלא ראו תשובת רמב"ן שהביא סעיף ז' שם שכתב דמשכון אינו פרעון אלא הבטחה בעלמא אבל לפרעון צריך שומא ויתננה לו בתורת שומא ואז פטור משבועתיה, עד כאן. ומשמע כל שנותן בלא שומא עכשיו אף ששוה יותר מחוב לא סמיך דעתיה ולא הוי פרעון לפטור משבועתיה, גם כתבתי לעיל דהרבה פוסקים מתירין להזכיר סכום מקח, גם נראה מדבריו שלא עיין בב"ח שם ונראה לי דמה שמסיק הב"ח דיקנה לו בגוף המשכון כך וכך ולכך אסור לשומו על כן אין לסמוך לפטור משבועתיה כזה דהא כתבו בקידושין כתבו רמב"ן ורשב"א דאף בכהאי גוונא לא קנה ואין סברא לחלק בין קידושין לזה ובתשובת רדב"ז סימן פ"א כתב דתשובת רמב"ן דצריך שומא מיירי שלא נתרצה המלוה ולא נהירא כלל להמעיין ברמב"ן גופיה ועוד דהא אפילו באומר שיקנה בגוף המשכון לא מהני כדאמרן. כתב הש"ך בחושן משפט שם דוקא הוא ישום המשכון ולא אחר דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך כמו שכתב סימן רנ"ד סעיף ו' ופשוט דאם אפשר להתיר עדיף להתיר וכן כתב רדב"ז שם וכן אם אמר המלוה הריני כאילו נתקבלתי סגי, אך מה שכתב אם אינו רוצה ימנה מעותיו ויניחם בביתו או ברשותו מדעתו, עד כאן, נראה לי משבות כזה ודאי לא התירו וכן משמע בתשובת רמב"ן רס"ג ורשב"א סימן תשמ"א ועיין ס"ק כ"ב: