עריכת הדף "אילת השחר/שמות/כב" (פסקה)

==ל==

פסוק ל'. '''ואנשי קדש תהיון לי.''' הנה בסוף הפסוק דכתיב תשליכון, כתב הבעל הטורים נ' יתירה ללמדך שמרחיקין הנבלות מן העיר נ' אמה, אבל כאן אינו מפרש למה כתוב תהיון ולא תהיו, ועי' רש"י דברי הימים {{ממ|ב' י"ט ט'}} שתוספת נו"ן זה לזריזות וזהירות ולחוזק.

שם. ''' פרש"י {{עוגן1|אם}} אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי ואם לאו אינכם שלי.''' והטעם בזה י"ל משום שמאכלות אסורות מטמטמים את הלב, ומשו"ה מי שלא נזהר בהם אינו שלי, ועי' רמב"ן (ולפי"ז אלו שאינם פורשים ממאכלות אסורות רח"ל הם אינם שלי), ומשמע דהנזהר ממאכלות אסורות נכלל באנשי קדש אע"פ שלא נזהר בדברים אחרים וצ"ב {{ממ|ומש"כ קדושים תהיו, עי"ש פירושי רש"י והרמב"ן}}.

'''{{עוגן1|התרגום}}''' יב"ע מפרש שזה ללמד שצריך לאכול חולין בטהרה, ודין זה אינו מדאורייתא אלא זה אסמכתא {{ממ|ועי' תוס' בחולין ב' ב'}}.

שם. '''{{עוגן1|ובשר}} בשדה טרפה.''' פרש"י אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה מקום שדרך הבהמות ליטרף. צ"ב דבשלמא אם הי' צריך לפרט היכן נטרף א"ש שאומר מקום שדרכו ליטרף, אבל כיון שאין נ"מ היכן זה נטרף, א"כ הי' אפשר לומר ובשר טריפה לא תאכלו (ובזבחים פ"ב ב' דרשו מזה לבשר שיצא חוץ למחיצתו).

שם. '''פרש"י {{עוגן1|ובשר}} דתליש מן חיותא חיתא בשר שנתלש ע"י טרפת זאב או ארי.''' צ"ב מה צריך פסוק לאסור אבר מן החי תיפו"ל שאסור כיון שלא נשחט, ועוד דאיסור אבר מן החי הוא בכל ענין ולאו דוקא בזה שנטרף.

שם. '''{{עוגן1|לכלב}} תשלכון אתו.''' האבן עזרא כתב בשם ר"מ הכהן כי הטרפה קשה מהנבלה, כי יש בטרפה כדמות סם רע שיזיק תולדות האדם על כן לא התיר לתתה לגר או לימכר לנכרי כמו נבלה עכ"ל, ולדבריו צריך להיות שגם גוים האוכלים טריפות צריכים להנזק מהם.

שם. '''פרש"י {{עוגן1|א"כ}} מה ת"ל לכלב למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' שנא' ולכל בנ"י לא יחרץ כלב לשונו אמר הקב"ה תנו לו שכרו.''' והנה לכלבים אין בחירה ולא שתקו מדעתם אלא הקב"ה עשה שישתקו, ועוד שהכלבים שהיו במצרים כבר מתו מזמן, וצ"ל שזה לא סיבה שמגיע להם שכר, אלא בזה גופא שכתוב לתת לכלב, התורה באה ללמדנו דבר זה שהקב"ה לא מקפח שכר כל ברי' וראוי לעשות כך להכיר טובה לעושה לו הנאה, וכתב המלבי"ם שמזה ילמוד אדם מוסר לדעת דרכי ה' שכ"ש שיש שכר ועונש להאדם שהוא בעל בחירה עי"ש.

'''{{עוגן1|ואע"פ}}''' שיש ללמוד שכר ועונש לאדם מכמה מקומות, זה בא להעיר שאפילו למי שאין בעל בחירה הקב"ה מלמד שיש לו שכר, בכ"ש שאדם מאד ילמוד מזה.

'''{{עוגן1|והנה}}''' כאן למדנו שקיבלו שכר גשמי על שתיקתם, אבל כתוב גם שקיבלו שכר רוחני, דבסוף פרק שירה איתא ר' ישעי' תלמידו של ר"ח בן דוסא הי' מצטער ומתענה פ"ה תעניות ואמר הכלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש וגו' ויזכו לומר שירה לפני הבורא, נענה לו הקב"ה ע"י מלאך מן השמים וא"ל ישעי' עד מתי אתה מתענה על דבר זה, שבועה מלפני הקב"ה מיום שגלה לחבקוק הנביא לא גלה סודו לשום אדם בעולם אלא בשביל וכו' לפי שכתוב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וגו' לפיכך זכו לומר שירה, ולא עוד אלא שזכו לעבד מצואתם עורות לכתוב בהן תפילין תנ"ך ומזוזות, ולענין שאלה ששאלת חזור בך לאחוריך כמש"כ שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו עכ"ל [וצ"ב למה אסור לשאול].

'''{{עוגן1|וצ"ב}}''' למה ר' ישעי' נתקשה על הכלבים יותר משאר בעלי חיים הטורפים האומרים שירה, ועוד צ"ב מה תירצו לו, וי"ל דפרק שירה היינו שמשבחים משום המידה טובה שיש לכל בעל חי שזה עיקר מהותו, אבל הכלבים שנתייחדו בשם עזי נפש, משמע שזה עיקר מהותם, הוקשה לו איך זכו לומר שירה, וענו לו דאע"פ שהם עזי נפש זה לא עיקר מהותם, כיון דגם זה התורה מציינת.

'''{{עוגן1|[בפרק}}''' שירה אין שירה מיוחדת לזכר ונקבה חוץ מתרנגול ותרנגולת, והיעב"ץ מפרש שזה מין בפני עצמו כדאיתא בחולין {{ממ|ס"ב ב'}} תרנגולא דאגמא עכ"ד, ועוד יתכן לפרש דכיון שתרנגול דרכו לצעוק משא"כ תרנגולת, ובצואת ר"י החסיד {{ממ|אות נ"ג}} כתוב תרנגולת שקראה כמו תרנגול ישחטנה מיד, משו"ה יש לה שירה מיוחדת, משא"כ לשאר הבע"ח שהזכר והנקבה שוים.

'''{{עוגן1|וענין}}''' שירת הבע"ח היא ללמד המידה טובה שיש בו, והנה על הזבוב כתוב שבשעה שרואה שאין ישראל עוסקים בתורה הוא אומר קול אומר קרא וגו' כל הבשר חציר, וי"ל דלמבואר בברכות {{ממ|ס"א א'}} שיצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב (והדמיון לזבוב י"ל כיון שזה בע"ח דמגרשים אותו ובא מיד בחזרה, וכן היצה"ר אפי' שמגרשים אותו הוא חוזר), משו"ה הוא אומר מה יפסיד אדם אם ישמע אליו, ועי' במפרשים.

'''{{עוגן1|ועוד}}''' כתוב שם שיש שירה למים ימים נהרות ומעיינות, וצ"ב הרי הכל זה מים, וכנראה דבכל התעלות צריך שיר חדש ולא מספיק השירה ששר כשהי' במדרגה פחותה, וצריך ללמוד שכל התעלות מחייב שיר, ואדם ילמד לרומם להלל ולשבח בוראו על כל מה שקורה אתו בשינוי בדרגה כמו המים, והנה בעולם המעשה כל דבר נעשה ע"י אש ומים, ומ"מ המים אומרים שירה ולא האש, רק השמש, וי"ל כיון דמים מסמל ענוה הם עולים ועל כל דרגה יש שיר, משא"כ אש שמסמל גבהות אינם עולים, רק השמש נשאר במדרגתו ובזה שירתו].

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{אילהש}}</noinclude>