עריכת הדף "תורה תמימה/דברים/כג" (פסקה)

== ב ==

'''לא יבא פצוע דכה. ''' יבמה שנפלה ליבום לפני פצוע דכה, אם בעל קנה ואסור לקיימה, משום שנאמר לא יבא פצוע דכה בקהל ה' {{תוספת|ד|וכן הדין בכרות שפכה כפי שיבא להלן, והקנין הוא לענין שצרתה נפטרת מיבום והיא צריכה גט. ומבואר בגמרא דמן הדין הי' שיתייבמו, שהיבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת תבא עשה ותדחה ל"ת, אלא שחכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאוין משום דעיקר מצות עשה היא בביאה ראשונה בלבד ומשום גזירה ביאה שניה שאז אינה מצוה והוי בה איסור לאו, גזרו שלא יתייבמו כלל ורק אם בדיעבד בעלו קנו ומוציאין בגט.}}. (שם כ' ב').

'''פצוע דכה. ''' ת"ר, איזהו פצוע דכה, כל שנפצעו ביצים שלו, ואפילו אחת מהן ואפילו נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו {{תוספת|ה|עיין מש"כ בסמוך אות י"א לענין נמוקו.}}. (שם ע"ה א').

'''פצוע דכה. ''' אמר רב יהודה אמר שמואל, פצוע דכה בידי שמים כשר, אמר רבא, היינו דקרינן פצוע ולא פציע {{תוספת|ו|פצוע דכה בידי שמים כגון אם נולד כך או שנעשה ע"י רעמים וברד, ולדעת רוב הפוסקים גם ע"י חולי, וטעם הדרשה משום דפצוע משמע הנעשה בידים כמו זיתים פצועים (טבו"י פ"ג מ"ו), אבל פצוע הוא שם התואר ולא בינוני פעול כפצוע, וכמ"ש בב"ר פ' ס"ח דין מוחי' פציע, כך היא גירסת ר"ח, אבל הגירסא שלפנינו וגירסת רש"י היא היינו דקרינן פצוע ולא הפצוע, דהפצוע משמע הפצוע מעיקרו כגון ממעי אמו, וגירסא זו יותר מסתבר, כי על פי ר"ח לפי גירסתו יש להשיב.}}. (שם שם ב').

'''פצוע דכה. ''' תניא, נאמר בפצוע דכה לא יבא בקהל ה' ונאמר בממזר לא יבא בקהל ה' מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכה שבידי אדם {{תוספת|ז|עיין מש"כ באות הקודם.}}. (שם שם).

'''פצוע דכה. ''' אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דפצוע דכה מאותו מקום ודילמא מראשו {{תוספת|ח|נראה דכונת הקושיא ממאי דטעם פסול זה הוא מחמת חסרון כח המוליד, ודילמא הכונה דכלל בעל מום כזה לא יבא בקהל האומה, וכיון שכן הלא אפשר לומר דפצוע דכה אפילו מראשו, וכן צריך לפרש הקושיא שבסמוך לענין כרות שפכה ודילמא משפתו ודילמא מחוטמו, ועיין באות הסמוך.}}, אמר ליה, דומיא דכרות שפכה שבאותו מקום הוא {{תוספת|ט|והכרח הפי' בכרות שפכה יתבאר בסמוך במקומו. ומקודם לתירוץ זה תירצה הגמרא מדלא מנה בי' דורות ש"מ באותו מקום הוא, ור"ל מדלא כתיב בי' עד דור שלישי או עשירי כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי ש"מ דלאו בר אולודי הוא, וא"כ אי אפשר לומר דפצוע דכה הוא מראשו, ושוב אפריך בגמרא תירוץ זה, וקשה לי למה לא הקשו בגמרא לתירוץ זה מהא דחולין מ"ה ב' לוי הוי יתיב בי מסותא חזיי' לההוא גברא דטריי' לרישי' [הכה ראשו ונתנדנד מוחי'], אמר נתמזמז מותי' דדין, מאי לאו דלא חיי, אמר אביי, לא, דאינו מוליד, ופירש"י תולדות האיש מן המוח היא באה שגיד הנשה של ירך וגיד הגויה כולן מחוברין לחוט השדרה וכו', הרי מפורש דגם בפצע הראש אפשר לאבד כח ההולדה, וא"כ גם להתירוץ דלא מנה בי' דורות עדיין הקושיא במקומה עומדת ודילמא מראשו, וצ"ל דלא פסיקא לי' זה כיון דדעת המקשה הי' דלא חיי, או דעדיפא מיני' פריך, יעו"ש.}}. (שם שם).

'''פצוע דכה. ''' אין לי אלא שנפצע כולו, נפצע מקצתו מניין, ת"ל דכה {{תוספת|י|נסמך על הדרשה דלעיל איזהו פצוע דכה כל שנפצעו ביצים ואפילו אחת מהן ועל זה מוסיף דאפילו נפצע מקצתו פסול, וצ"ל דאיירי באופן שע"י זה נאבד כח הלידה, וצ"ע בדין זה, כי בגמרא ופוסקים לא נזכר דבר מדרשה זו.}} [ספרי].

'''פצוע דכה. ''' אמר רבא, פצוע בכולן דך בכולן, בין שנפצע דגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי ביצים, בין שנדך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים {{תוספת|יא|וכן דרשינן כזה בסמוך לענין כרות שפכה, בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים, ונראה דנפקא לי' כן, דאחרי דעיקר הקפידא הוא משום שאינו ראוי להוליד, ומכיון דכל אלו הריעותות, כל אחת לעצמה מאבדת כח ההולדה ואפילו אם הן באחת מאלו האברים לבדנה, או בביצים או בגיד או בחוטי ביצים, ממילא פסולים בכל אחד מאלו האופנים שחשיב.

ולפי זה יתפרש שבכתוב מבוארים שלשה מיני מומין, פצוע, דכה, וכרות, וכולם מוסבים לשם שפכה שהוא כנוי לאברי ההולדה שחשיב כאן וכמו שהיה כתוב פצוע שפכה, דכה שפכה, וכרות שפכה, וכמו הלשון משפט אמת וצדק, שפירושו משפט אמת, משפט צדק, וכן וישמור משמרתי חקתי ותורותי, שפירושו וישמור משמרתי וישמור חקותי וישמור תורותי, וכן ותדבר מרים ואהרן, ויאמר בני גד ובני ראובן, ועוד.

והנה מבואר מכלל דרשה זו דפצוע דכה הוא שני ענינים ומומין שונים כלומר פצוע לבדו הוי מום ודכה לבדו הוי מום, ותמיהני לפי"ז למה מפרשת המשנה כאן רק איזהו פצוע ואיזהו כרות שפכה ולא פירשה גם איזהו דכה, וצ"ל דבמה שפירש בפצוע דכה שהוא כל שנפצעו ביצים ואפילו נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו כמובא לפנינו לעיל, זה כולל גם פירוש דכה, והיינו במ"ש ואפילו נמוקו, דמפרש בזה שרק אז פסול אם נמוקו שנעשו כמו נמוקים, והוי הפירוש איזהו פצוע דכה כמו איזהו פצוע ואיזהו דכה, ונקטם ביחד בשם אחד, יען שכן נזכרים בתורה.

ובזה אפשר ליישב מה שתמהו המפרשי' בדברי הרמב"ם בפ' ט"ז ה"ז מאיסורי ביאה שכתב לענין באור מה הוא פצוע דכה, וז"ל, נכרתו הביצים או אחת מהן או שנפצעה אחת מהן או שנדוכה אחת מהן או שחסרה או שנקבה הרי זה פסול. עכ"ל. ותמהו עליו כי בגמרא נתוסף עוד פרט אחד בענין זה או שנמוקה ולמה השמיטו הוא, וזה באמת דבר פלא, אבל לפי מש"כ דהיינו דכה דהיינו נמיקה, ומה שאמרו בגמרא כאן או שנמוקה הוא פירוש דכה, וא"כ מכיון שהרמב"ם באותו הפרק [הלכה ג'] כתב אם נדוכה הביצה פסול, לפי"ז א"צ לחשב כאן או שנמוקה, כיון שכבר זכר ענין זה בשם נדוכה, ודו"ק.}}. (יבמות ע"ה ב').

'''וכרות שפכה. ''' יבמה שנפלה ליבום לפני כרות שפכה, אם בעל קנה ואסור לקיימה, משום שנאמר לא יבא כרות שפכה בקהל ה' {{תוספת|יב|עיין מש"כ לעיל אות ד' וצרף לכאן.}}. (שם כ' ב').

'''וכרות שפכה. ''' איזה הוא כרות שפכה, כל שנכרת הגיד, ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר {{תוספת|יג|ר"ל כל שנכרת הגיד למעלה מעטרה לצד הגוף, ואם נכרת מעטרה ואילך לצד החוץ כשר, דשם בשר הוא ולא גיד. ועטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה.}}. (שם ע' א').

'''וכרות שפכה. ''' אמר רבא, כרות בכולן, בין שנכרת הגיד בין שנכרתו הביצים בין שנכרתו חוטי הביצים {{תוספת|יד|נתבאר לעיל אות י"א יעו"ש וצרף לכאן.}}. (שם ע"ה ב').

'''וכרות שפכה. ''' אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דכרות שפכה באותו מקום, אימא משפתו ואימא מחוטמו, אמר ליה, מי כתיב בשפוך, כרות שפכה כתיב, מי שע"י כריתה שופך ושלא ע"י כריתה מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי שופך הוא {{תוספת|טו|עיין מש"כ לעיל אות ח' וצרף לכאן בכונת הקושיא ואימא משפתו וכו' ועיין בפרש"י בפסוק זה.}}. (שם שם).

'''בקהל ה'. ''' בקהל ה' לא יבא, אבל מותרין בגיורת ומשוחררת {{תוספת|טז|דקהל גרים לא אקרי קהל, כפי שיתבאר בפסוק הסמוך.}}. (שם ע"ו א').