עריכת הדף "תורה תמימה/איכה/ד" (פסקה)

== ב ==

'''בני ציון היקרים.'''  מה היתה יקרותן, עירוני שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב<sup>ט)|עירוני הוא בן ערי המדינה חוץ מירושלים, וטעם המשקל הזה הוא מפני שהיו יפים ביותר, ועיין מש"כ לעיל אות ו'.}}, דבר אחר מה היתה יקרותן שבשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו היה עושה שולחנות יותר מן היציאות, שפלה ממנו היה עושה הוצאות יותר מן השולחנות<sup>י)|בנוסחאות ישנות ממדרש [הוצאת ר"ש באבר נ"י] איתא בענין זה שהיה עושה יציעוֹ יותר מסעודתו. ופי' יציעו הם מטות ההסבה להקרואים, וצריך לפרש לפי"ז כונת הלשון שלחנות שבכאן דמוסב על הכנת השלחן ועריכתו ברב פאר ויופי, ויציאות – הם הוצאות אכילה ושתיה, וכל מה שהכבוד והיקר מרובה באנשים מוציאים על הפאר והיופי יותר מעצם הוצאת המשתה. וזה היתה יקרותם שהיו מקפידין על הכבוד והיקר לכל אחד כערכו.}}[שם].

'''בני ציון היקרים.'''  דבר אחר מה היתה יקרותן – שלא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה ועד שהיה יודע עם מי סועד, ועד שהיה הופך בית יד שלו כדי שלא יטעיננו אחר טענת חנם<sup>יא)|מנהג היה בירושלים שמי שהוזמן לסעודה והמזומן הסכים ללכת, היה הופך באותו יום את בית יד שלו לסימן שהוזמן היום לסעודה, וזה היה לתכלית הידיעה שלא יזמינוהו עוד לסעודה אחרת ויצטרך להחזיק טובה להמזמן השני בחנם, כיון שלא ילך אצלו, וזה הוא טענת חנם, או שאם לא יהיה לו סימן יטעיננו אחר ויתאונן עליו על שלא ילך אצלו לסעודה, וזה ג"כ טענת חנם, כיון שאי אפשר לו לילך גם אליו מסבת ההזמנה הראשונה, ויש עוד פירושים בזה.}}[מ"ר]. ''' בני ציון היקרים.'''  דבר אחר מה היתה יקרותן, שהיו מוסרין הסעודה לטבח, ואם נתקלקל דבר בסעודה היו עונשין את הטבח הכל לפי כבודו של בעל הבית ולפי כבודן של האורחים<sup>יב)|טבח נקרא כאן עורך המאכלים ומכינם ומסדרם, ור"ל שבעל הסעודה בעצמו לא טפל עצמו בהכנת הסעודה, יען כי העורך המיוחד לזה הוא אומן מומחה לדבר זה, ואם בכל זאת אירע קלקול בסעודה היו נפרעין ממנו לפי הכבוד.}}[שם].

'''בני ציון היקרים.'''  דבר אחר מה היתה יקרותן, שבשעה שאחד מהן עושה סעודה היה צר כל מיני סעודה במפה, כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו<sup>יג)|יתכן הכונה שהיו רושמים על מפה כל מיני מאכלים שהוכנו לסעודה, וכל אחד מהקרואים היה בורר לו מה שנראה לו והיה מצוה להביאם לו וכמו שנהוג היום בבתי מאכל לאורחים נכבדים.}}[שם].

'''בני ציון היקרים.'''  דבר אחר מה היתה יקרותן [שלא היו יושבין בדין אלא א"כ יודעים מי יושב עמהם] ולא היו חותמין על השטר אלא א"כ היו יודעין מי חותם עמהם לקיים (פ׳ משפטים) אל תשת ידך עם רשע<sup>יד)|מה שהוספנו במוסגר כן היא בגמרא סנהדרין כ"ג א'. ונראה בטעם הדרשה אל תשת ידך, דמפרש ידך – מקומך ותחומך, ומלשון הכתוב על יד היאור, על ידי ארנון, איש על ידו לדגליהם, ולענין חתימה על השטר מפרש ידך – חתימת ידך. וע"ע מש"כ בתו"ת פ' משפטים בפסוק המובא בזה (כ"ג א').}}[שם].

'''בני ציון היקרים.'''  דבר אחר מה היתה יקרותן – שלא היה אחד מהם מוליד חסר ובעל מום<sup>טו)|כמש"כ כולך יפה רעיתי ומום אין בך. ואמנם לא אמר שלא היה בהם חסר ובעל מום, דזה דבר רחוק שלא יארע כזה ע"י חולי ומכה, אלא שמטבעם בתולדתם נולדו שלמים.}}[שם].

'''המסלאים בפז.'''  מאי המסולאים בפז, אילימא שהיו מכוסים בפז, והאמרי דבי ר׳ שילא, תרתי מתקלי איסתרא פיזא נחות בעלמא, חדא נחית ברומי וחדא בכל העולם, אלא שהיו מגנין את הפז ביופין<sup>טז)|והיינו המסולאים מלשון סולו לרוכב, לא תסולה בכתם אופיר, שמשובחים היו ביופי מן הפז, וכונת המסולאים המשובחים בפז שהיו משובחים יותר מן הפז וה"א הידיעה מרמז על זה.}}[גיטין נ"ח ב׳].

'''נחשבו לנבלי חרש.'''  מעשה באחד מגדולי ירושלים שאמר לנערו לך והביא לי מים, והיה עומד ומצפה לו על ראש ההר, בא ואמר לו לא מצאתי מים, אמר ליה השלך כדך ושבור אותו לעיני, השליכו ושברו, ונפל הוא מראש הגג ומת<sup>יז)|כי מרוב צערו על צמאונו קץ בחייו.}}ונתערבו אבריו עם החרסין, ועליו הכתוב אומר בני ציון היקרים איכה נחשבו לנבלי חרש [מ"ר].