עריכת הדף "שער המלך/חמץ ומצה/ב" (פסקה)

== ו ==

'''חורי הבית כו'.'''  הנה הטור ז"ל סימן תל"ג כתב וז"ל כותל שנשתמש בו חמץ בחורין ונפל ונעשה גל אפילו אינו גבוה ג"ט כו' אין צריך לבדוק מפני סכנת עקרב כו' יע"ש וכתב מרן הב"י שזה מבואר פ"ק דפסחים אברייתא דקתני אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין מפני הסכנה דאוקימנ' לה בשנפל ומשום סכנת עקרב ופרכי' אי נפל ל"ל בדיק' והתנן חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער ומשני התם בשאין הכלב יכול לחפש אחריו הכא בשהכלב יכול לחפש אחריו כו'. ותמה על הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהשמיט דין זה דאף על גב דרנב"י מוקי להאי ברייתא באוקמתא אחריתי דהאי סכנ' סכנת גוים מ"מ אוקמתא קמייתא לא נדחית ואפשר דר"ן נמי מודה לענין דינא ועוד דהא רב אשי אתי לשנויי מאי דאקשו עלה דההיא אוקמתא אלמא דהכי ס"ל א"ד יע"ש:<br>'''  ולע"ד '''  נראה ליישב דלהרי"ף והרא"ש ז"ל קשיתיה להו קו' התוס' שהקשו שם בד"ה הכא וז"ל והא דמשמע גבי מפולת דאם הכלב יכול לחפש אינו כמבוער וצריך לבערו ולא מיפטר מפני סכנת עקרב אור"י כו' ותו ק"ל דמלישנא דמתני' דקתני בפ' כ"ש חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו כו' ומשמע דרשב"ג פליג את"ק דלת"ק אפילו בשהכלב יכול לחפש אחריו הרי הוא כמבוער דאי לפרושי דברי ת"ק אתא היל"ל אמר רשב"ג ועיין בהר"ב תי"ט ז"ל שם וכיון שכן כי משני הכא התם כשאין הכלב יכול לחפש הול"ל ה"מ רשב"ג היא לא למסתם סתומי דמשמע דאתיא כת"ק דמתני' כי על כן ס"ל ז"ל דהא דמשני הכא התם בשאין הכלב יכול לחפש כו' אליבא דת"ק קאמר דלת"ק דמתני' כשהכלב יכול לחפש אחריו אינו צריך לבערו מפני סכנת עקרב ולהכי קא פסיק ותני ת"ק חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער דאי בשאין הכלב יכול לחפש הרי הוא כמבוער מצד עצמו ואי בשהכלב יכול לחפש נמי אין צריך לבערו מפני סכנת עקרב אמנם רשב"ג דקאמר כל שאין הכלב יכול לחפש פליג את"ק וס"ל דכל שהכלב יכול לחפש חייב לבערו ולא חיישינן לסכנת עקרב מטעמא דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ולחששא דשמא תאבד לו מחט לא חייש רשב"ג ומש"ה כיון דקי"ל כרשב"ג השמיטו אוקמת' זו דהך אוקמת' לא קאי אלא אליבא דת"ק דמתני' ובהכי ניחא מאי דפריך התם לקמן אברייתא דקתני חור שבין יאודי לארמאי כו' פלימו אומר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה והאמר ר"ח שלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני דקשה דאמאי לא משני הכא כשינויא דלעיל שמא תאבד לו מחט ובשלמא לעיל לא משני היכ' דשכיח היזיקא שאני משום דלא חשיב שכיח היזיקא כולי האי אמנם הכא קשה דאמאי לא משני כשינוי' דלעיל וכן הקש' הרב ב"ח ז"ל יע"ש אמנם כפי מ"ש ניחא דלעיל לא משני הכי אלא אליבא דת"ק דרשב"ג אמנם לרשב"ג דקי"ל כותיה לא חייש להך חששא ומשום הכי לא משני הכא כשינוייא דלעיל משום חששא דשמא תאבד לו מחט כי היכי דליתי הא דפלימו אליבא דהלכת' כנ"ל נכון ואף שהרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה פרק כ"ש כתב דרשב"ג לפרושי דברי ת"ק אתא אין זה מן התימה דאיכא למימר דבספר היד חזר בו וכמו שכן ראינו לו ז"ל בכמה מקומות ודו"ק:<br>'''  ובתוספות '''  ז"ל תי' דשאני ההיא דחמץ שנפלה עליו מפולת דודאי איכא חמץ הטריחוהו חכמים להשכיר פועלים במרא וחצינא אבל הכא שאין החמץ ידוע לא הטריחוהו יע"ש. וראיתי להפר"ח ז"ל סימן הנזכר סק"ח שהקשה מההיא דאיבעיא לן התם בדף יו"ד ע"ב ככר בפי נחש צריך חבר להוציאו או אין צריך בגופיה אטריחוהו רבנן בממוניה לא אטריחוהו א"ד ל"ש ונקטי לה רבוותא ז"ל לקולא ואם כדברי התוס' תפשוט לה מהך מתני' דחמץ שנפלה עליו מפולת דכל דאיכא חמץ ידוע אטרחוהו רבנן בממוניה להוציאו ע"י פועלים ודוחק לומר דשאני התם די"ל שמא יוציאנו או יאכלנו הנחש דה"נ איכא למימר שאם יחפש הכלב שמא יוציאנו או יאכלנו א"ד יע"ש:<br>'''  ולע"ד '''  נראה לחלק דשאני הכא דמדינא מצד המצוה מחוייב לבדוק ולא אתי לידי סכנה דשלוחי מצוה אינן ניזוקין אלא דלא אטרחינן ליה לבדוק משום חששא דשמא בתר דבדיק תאבד לו מחט ואתי לעיוני בתרה והילכך בחמץ ידוע מטרחינן ליה מה שא"כ גבי ככר בפי נחש דמצד המצוה גופה אינו צריך לבדוק כיון דשכיח היזיקא והילכך מבעיא לן אי בממוניה אטרחוהו רבנן כנ"ל ודו"ק: