עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ט" (פסקה)

==ב==

ב) מאי דקיימא לן דספק בדבר שיש לו מתירין אף בדרבנן להחמיר כדמוכח בריש ביצה דף ד' ע"א דמוקי רב אשי הא דקתני בברייתא ספיקה אסורה בספק יום טוב ספק חול ומטעם דהויא יש לו מתירין וכי היכי דלא מהני בה ביטול הכי נמי מחמרינן בספיקה הבאתי בנדפס דעת הרבה מרבנן בתראי דסברי לחלק דדוקא במידי דאתחזק איסורא הוא דמחמרינן בספק דבר שוש לו מתירין אף בדרבנן אבל במידי דלית ביה חזקת איסור וכל שכן אי אית ביה חזקת היתר לא מחמרינן בדרבנן אף בדבר שיש לו מתירין עיי"ש שהארכתי קצת בזה בס"ד ועתה השגתי שו"ת דבר משה להגאון מוהר"ם תאומים (נדפס בלעמבערג מה טובו דברי משה לפ"ק) וראיתי שכן דעתו גם כן על פי מה שכתב המרדכי בפרק אין צדין והביאו מרן הבית יוסף בסי' תקט"ו לענין עכמו"ז המביא דורון ביום טוב ספק חוץ לתחום או לא דהוי ספק דרבנן וכו' וז"ל ולא דמי לההיא דאמר רב אשי בפרק קמא לעולם ספק יום טוב וכו' דהתם כי מוקמת לה אחזקתה הרי לא נולדה וכן בספק צידה בחזקת שלא ניצוד מה שאין כן בספק תחומין עכ"ל שמתבאר מדבריו דהא דביש לו מתירין אזלינן בספק בדרבנן לחומרא היינו דוקא בדאיכא חזקת איסור אבל בדליכא חזקת איסור בהדיא אזלינן לקולא בדרבנן אף בדבר שיש לו מתירין ובזה כתב ליישב קושית המרדכי בפרק קמא דביצה בהא דאמרינן במנחות בפרק ר' ישמעאל דף ס"ח עמוד ב' רב פפא ורב הונא בריה דר"י אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן והרי חדש הוא דבר שיש לו מתירין וספיקה אסור והביא מה שכתב המגן אברהם בסי' שמ"ב לחלק בהא דלא גזרו שבות בבין השמשות דהוא רק בעיולי יומא אבל בבין השמשות דאפוקי יומא גזרו והסבירו האחרונים טעמא דמלתא משום דבין השמשות הוי ספק יום ספק לילה ומוקמינן אחזקה קמייתא להכי בעיולי זה יומא דאיכא חזקת יום היתר מלאכה לא גזרו לא כן באפוקי יומא וכו' וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם ריש סי' תקס"ב דאפוקי יומא הוי בחזקת איסור וכתב על זה דנראה לו דאין שייך ענין חזקה כשאנו דנים על הזמן דרק אם אנו רוצים להוציא דבר מחזקתו הראשונה על ידי איזה מעשה שנתהוה אז תלינן אותו מעשה באיחור הזמן שחזקת הענין כמו שהיה וזה ענין החזקה לתלות ההשתנות מכמות שהיה באיחור הזמן לא כן גבי זמן דכל רגע הוא זמן אחר ואין שייך לומר כמו שהיה מעיקרא יום כן הוא גם עתה יום דהא נושא זה דהיינו רגע ההווה אשר אנו דנים עליו לא היה במציאות כלל מעיקרא ומעולם לא היה רגע בחזקת יום ואיך נוכל לומר על אופן זה שנעמיד אותו על חזקת זמן שמקודם כיון דעתה אינו בזמן הקודם וכל רגע הוא בפני עצמו וכו' וכתב לדחות בזה ראיית המגן אברהם ועל פי זה יישב קושית המרדכי דבשלמא בביצה ספק נולדה ביום טוב מוקמינן לה שפיר אחזקה דהשתא נולדה לא כן בחדש אין הספק על התבואה אם היא חדשה או לא אלא הספק ביומא אם הוא שיתסר או שיבסר וזה הספק לא שייך לאוקמי אחזקה ומשום הכי אזלינן לקולא אף בדבר שיש לו מתירין אלו תורף דב"ק והוא מסכים לדברי הגאונים שהבאתי בנדפס שיש לחלק בין היכא דאיתחזק איסורא וכו' אמנם מדברי הגאון חקרי לב בא"ח סי' ק"ה דף רכ"ה ע"ד מוכח דסובר דחומרת יש לו מתירין היא אף באיתחזק היתירא והוא שהביא שם מחלוקת רבינו תם עם רבינו מנחם מיוני שהביאו התוספות בקידושין דף מ"ה (ד"ה בפירוש) בקטנה שהלך אביה למדינת הים אם יכולין אחיה ואמה להשיאה דרבינו תם מתיר ורבינו מנחם אוסר אף לקיימה מחשש שמא יקדשנה אביה במקום שהוא וכתב על זה דאף בחדש של סוף ימי נערות דמשבגרה אין ביד האב לקדשה חייש רבינו מנחם שלא תנשא דהוי דבר שיש לו מתירין דלמה נכנס בספק איסור בלי הכרח שהרי אפשר להמתין הנישואין חדש וכתב ולבי אומר לי שגם החולקים מודו דעל חדש אחד או שנים ושלשה לימי בגרות דאין להתירה לינשא כיון שאפשר להמתין ובלי הכרח אין להכנס בחשש איסור וכי האי גוונא חילק הרשב"א בחידושיו ליבמות דף י"ח עכ"ל והרי קטנה זו כשהלך אביה בחזקת פנויה עומדת ונמצא שדעת הגאון דאף בדאיכא חזקת היתר יש להחמיר בספק בדבר שיש לו מתירין:

'''ועל''' מה שכתבתי בנדפס בענין זה כתב לי ידידי הגאון מח"ס כרם חמד יצ"ו וז"ל בספרו הקדוש שדי חמד בחלק הכללים במערכת הדל"ת בדף צ' ע"א אות ל"ח האריך כת"ר הי"ו בענין חזקה בדבר שיש לו מתירין וכו' עיי"ש ועיין בשו"ת ברכת משה סי' מ"ב שהביא שם דברי גדול אחד שהביא ראיה דמהני חזקה בדשיל"מ מהגמרא דעירובין דף ל"ב דמהני חזקה שליח עושה שליחותו והחזקה דאין בית דין מתעצלין לגבי חדש וכו' עיי"ש והוא לא זכר את דברי הצל"ח דפסחים דף ז' ובשיטת ר"ח סה"כ סי' ק"ח שכתב דבשיל"מ לא מהני חזקה ומה שהוכיח מהגמרא דעירובין הנ"ל נראה לפע"ד דאינו הוכחה כלל דמהא דמהני חזקת שליח עושה שליחותו בעירוב לא קשה כלל דהא כבר כתבו התוספות במסכת עירובין דף מ"ה ע"ב בד"ה אבע"א וכו' דבעירוב הקילו בדשיל"מ עיי"ש ומלבד זה הלא כבר כתב הצל"ח בעצמו דבדרבנן מהני חזקה בדשיל"מ ובעירוב הוי דרבנן כמפורש במשנה למלך בהלכות בכורות פרק ד' דין א' עיי"ש ומהא דמהני חזקה דאין בית דין מתעצלין לגבי חדש וכו' גם כן לא קשה כלל דהך חזקה הוי בירור גמור ובדרך אנן סהדי וכו' והוי כודאי ולכן מותר גם בחדש וגאון גדול אחד במכתבו אלי הביא ראיה מסוף הסוגיא דעירובין הנ"ל דאמרינן שם גבי טבל חזקה שליח עושה שליחותו וטבל הוי דשיל"מ כמבואר בנדרים נ"ט וכו' עכ"ד וזה יש ליישב לפימ"ש בבית. אפרים על ריאה בכללי חזקה של המג"ש אות ט"ז דלענין ספק לא מיקרי טבל דשיל"מ עיי"ש היטב ודו"ק עכ"ד יצ"ו והוסיף ידו שנית במכתב אחר בענין זה וז"ל בספרו הקדוש מערכת הדל"ת אות ל"ח דף צ' ע"א האריך כת"ר הי"ו בענין חזקה בדבר שיש לו מתירין וכו' עיי"ש ועיין בשו"ת באר יצחק חלק יו"ד סי' א' ענף ב' שהוכיח מהרמב"ם בהלכות מעשר שני פרק ו' הלכה י"א דמחצה על מחצה חולין והוכיח מזה דהרמב"ם סובר דמהני חזקה בדבר שיש לו מתירין ולענ"ד אין זה ראיה דכבר כתב הצל"ח בפסחים דף ז' דמעות מעשר שני לא הוי דבר שיש לו מתירין אם כן אין ראיה מהרמב"ם הנ"ל ועיין בספר בית אפרים על טריפות הראה בתשובותיו סוס"י ב' ודוק עכ"ל שוב נדפס (בשנת תרנ"ג) קובץ כנסת חכמי ישראל ועיי"ש בסי' כ"ט אות ח' דף ל' ע"ב ולא זכר שר אומ"ר בשד"ה ואנכי לא אשכחך:

'''ועל''' מה שהבאתי שם בסוף אות ל"ח בשם תורה מציון כתב לי רב אחד יצ"ו וז"ל א' ל"ח אם חזקה מהני אצל דשיל"מ והביא שם בסוף בשם חיבור תומ"צ סי' ל"ה דחזקת מעוברת הוי חזקה והוי חזקת הגוף ולדעתי לא כן מהא דאיתא בביצה ז' לענין ספנא מארעא וכתב שם הר"ן וז"ל ומהא משמע דאפילו בדבר שיל"מ בדרבנן אזלינן ב"ר וכו' ואע"ג דאמרינן דכל דבר שיל"מ אפילו באל"ב ש"ה דלא איתחזק איסורא וכו' הרי חזינא דלא הוי חזקה חזקת מעוברת ועיין ביו"ד סי' ט"ו ס' ג' וע"ש ביד אברהם שכתב ג"כ דחזקת מעוברת לא הוי חזקה והביא ג"כ הר"ן הנ"ל משום דאמרינן דהעמד הולד בחזקת היתר (ולדעתי לא מקרי חזקה מצד דעשוי' להשתנות ויש להאריך בזה) וע"ש בחידושי רעק"א בד"ה אולם ועיין במרדכי ר"פ אין צדין סי' תרפ"ה וז"ל ספק תחומין כגון שיש לעכו"ם וכו' דהתם כי מוקמית לה אחזקתה הרי לא נולדה וכו':

'''אך''' באמת קשה דהלא אפילו ס"ס דיש דעות דעדיף מרוב ג"כ לא מהני בדשיל"מ עיין ביו"ד ק"ח וכן הא דלא בטל באלף אע"ג דרובא היתרא מחמת דיל"מ וא"כ כ"ש חזקה דלא מהני דרובא וחזקה ר"ע וגם מהא דאיתא בנדרים י"ח ע"ב סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל וכו' ומדוע היכן דלא פירש יהי' אסור הלא יש לו חזקה דקודם שנדר לא הי' אסור וגם ע"ד הנדור ג"כ יש חזקת היתר א"ו דכיון דנדרים דשיל"מ ע"ש נ"ט ע"א לא מהני חזקה ואין להביא ראי' מעירובין ל"ב חזקה שליח ע"ש לענין טבל אע"ג דטבל דשיל"מ דנראה אמאי מצד חזקה שע"ש אסור בכל הנשים הלא על כל אשה יש ס"ס שמא לא ע"ש ושמא לא זו מקרובים וס"ס עדיף מרוב לאיזו שיטות וגם כבר כתבו הפוסקים דרובא דתליא במעשה לא אזלינן בתרה עיין ברשב"א פ"ק דחולין ובר"ן וא"כ כ"ש חזקה דתליא במעשה בודאי לא מהני א"ו דהך חזקה שליח ע"ש הוי כודאי ולא דמי לשאר חזקות דהתם ספק לן אם הוא עכשיו כמו שהי' מקודם כמו אצל מקוה בזה אמרינן העמד דבר על חזקתו מקודם וזהו לא מצד ודאי כי יכול להיות בעת שטבל הי' חסר אבל חזקה שע"ש הוי ודאי מצד הסברא וכמו חזקה אין אדם פורע ת"ז ומוציאין ממון בחזקה זו הלא אפילו רוב לא מהני אצל ממון וכ"ש חזקה א"ו חזקה התלוי בעשייתו ואמרינן חזקה עשה עדיף מרוב ובודאי עשה שליחותו והתם בודאי לא פרע ת"ז ומצאתי להט"ז באה"ע סי' ל"ה ס"ק ט"ו כתב ג"כ כן וז"ל בזה מתורץ למה לא יהי' מותר בכולן מטעם ס"ס וכו' ע"כ אמרו שחזקת השליח שבודאי קדש והגם שהב"ש שם חולק על הט"ז אך עיין במגיה שם ועיין ח"ס ח' חו"מ סי' ס"ז ובשו"ת רעק"א סי' קל"ו ובנ"צ ליו"ד סי' ק"י לדיני ס"ס א' ל"ה בד"ה ואי קשיא א"כ וכו' ובד"ה ונ"ל לתרץ וכו' ומה שהעיר במחברת תומ"צ מב"ק מ"ז בתוספות ובמ"צ ק' יש לי בזה אריכת דברים ועוד חזון למועד ועיין בשו"ת עדות ביהוסף בס' כ' ס"ב ע"ב שהביא ג"כ התוספ' דבבמ"צ ק' ומדחה זאת ומסיק ג"כ דחזקת מעוברת לא הוי חזקה יע"ש שהאריך בזה ועיין בפ"ת יו"ד סי' ק"ב ס"ק א':