עריכת הדף "ערך/תשמיש המיטה" (פסקה)

===טעם האיסור===
רש"י {{ממ|[[רש"י/תענית/יא/א#אסור|תענית יא. ד"ה אסור]]}} כתב: אסור לשמש מטתו בשני רעבון - דצריך אדם לנהוג צער בעצמו, ע"כ.

המזרחי {{ממ|[[מזרחי/בראשית/מא/נ|בראשית מא נ]]}} מבאר שטעם האיסור לשמש מטתו הוא שלא יהא כל העולם כולו שרוי בצער והוא במנוחה.

השל"ה {{ממ|שער האותיות אות קוף - קדושת הזווג אות תכה}} מבאר טעם האיסור על דרך הסוד כי אז כביכול השכינה אינה במקומה בסוד הזיווג העליון על כן זיווג תחתון אסור.

====אם דווקא כשישראל בצער====
מדברי ולשון המזרחי המוזכר לעיל משמע שהאיסור לשמש מטתו אינו דווקא כשישראל ברעב אלא אף כשאומות העולם בצער מחמת רעב.

וכן משמע מדברי רש"י {{ממ|[[רש"י/תענית/יא/א|תענית יא. ד"ה בשכר]]}} שכתב לענין המבואר בגמרא 'בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה' וז"ל: בשכר שמצער עצמו כשישראל בצער ע"כ. ומשמע שאף הדין המבואר אחר כך לענין תשמיש בשני רעבון שאף הוא מטעם זה שישראל בצער.

וכן מבואר בספר משיבת נפש {{ממ|[[משיבת נפש/בראשית/מא#נ|בראשית מא נ]]}} שכתב שם שיוסף שהיה במצרים והיה שם רעב וחסרון מעות היה חייב להצטער עם הציבור, ואחר כך הוסיף עוד ששמא נצטער על בית אביו כי לא נתברר לו שהיה להם מעות, הרי שאף בלא צערו על בית אביו היה צריך להצטער עם אנשי מצרים.

אמנם באור החיים {{ממ|[[אור החיים/בראשית/מא#נ|בראשית מא נ]]}} כתב שלא אמרו איסור דבר זה אלא לצד צער ישראל ולא לצד צער האומות.

====אם רק במקום שהרעב קיים====
המזרחי {{ממ|[[מזרחי/בראשית/מא#נ|שם]]}} מייסד שכיון שכל האיסור לשמש מיטתו הוא כדי שלא יהא כל העולם שרוי בצער והוא במנוחה, ממילא אם נמצא במקום שאין רעב מותר לשמש.

====כשהוא עצמו בצער הרעב====
התורה תמימה {{ממ|[[תורה תמימה/בראשית/מא#נ|שם הערה ח]]}} הציע לומר שכל האיסור אינו אלא למי שאין לו כל צער ודאגה מחמת הרעב, כמו עשירים גדולים ובעלי אוצרות תבואה, שלהם ראוי להשתתף עם הצבור בצער זה תמורת צער הרעב שאין מרגישים בו. אבל מי שטרוד בצער הרעב עצמו אינו מחוייב לפרוש מתשמיש המיטה. וכתב שהוא דבר חדש וצריך עיון ותלמוד רב.