עריכת הדף "עבודת המלך/דעות/ה" (פסקה)

== ב ==

'''כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו.''' כמו שכתב לעיל צנוע באכילתו.

''' ולא יאכל בחנות ולא בשוק.''' ירושלמי פ"ג דמעשרות ה"ב אית תנא תני אין שבחו של ת"ח להיות אוכל בשוק ובאמת בקדושין מ' מוכח דלאו דוקא בת"ח נאמר הא אלא בכל אדם קאמר ועי' לרבנו בפי"א מהל' עדות ה"ה, אולם עי' במס' כלה פ"י האוכל בשוק חבירו של כלב, והני מילי בנהמא ובמידי דרעבתנותא אבל מידי אחרינא לא ודייק רבנו דבת"ח אפילו המעט שהוא אוכל אינו אוכל בשוק משא"כ בשאר כל אדם דוקא נהמא ופשוט. (ועי' תוס' קדושין שם שחלקו בין פת למידי אחרינא והוא מבואר במס' כלה כמו שהבאנו).

''' ולא יאכל אצל עמי הארץ.''' הוא בברכות מ"ג ב' ואל יסב בחבורה של עמי הארץ ועי' סנהדרין נ"ב ב' נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס וכו' ועי' בתנא דבי אליהו רבה פי"ב ישמור אדם עצמו שלא יאכל עם עמי הארץ על השלחן ולא ירבה עמהם בסעודה וכו' הא למדת שכל האוכל לחם עם עם הארץ על השלחן כאלו עובד עבודה זרה ואם ת"ח הוא מזלזל את תורתו ומחלל שמו של אביו שבשמים וכו' עי"ש ועי' מ"ש לעיל בפ"ה מהל' יסודי התורה.

''' ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים.''' עי' כ"מ שהוא מפסחים מ"ט ועי' בדברי רבנו בפכ"ה מהל' סנהדרין ה"ד עי"ש היטב.

''' ולא יאכל בסעודות שיש בהם קיבוץ הרבה.''' שהרי גם בשתיה שנינו במס' ד"א זוטא פ"ו בא לשתות ברבים הופך פניו לצד ושותה, ועוד שהרי תלמידי חכמים צריכים לדעת עם מי הם מסבין וקשה לדעת כשיש שם קיבוץ הרבה.

''' ואינו ראוי לו לאכול אלא מסעודה של מצוה בלבד.''' חולין צ"ה ב' רב לא הוי מתהני מסעודת הרשות ודבר זה נמנה בין העשרה מילי דחסידותא שהיה רב נוהג בהם שהבאנו לעיל מתשובות הגאונים, אבל בזה עי' בפסחים מ"ט א' א"ר יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה ועי' בדברי רבנו בפכ"ה דסנהדרין שהבאנו דאיסור גמור הוא.

''' והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם.''' עי' כ"מ מ"ש בזה והפשוט דגם בבת עם הארץ שנשאת לעם הארץ סעודת מצוה היא וכמ"ש רש"י ז"ל שם אבל בעם הארץ שנשא בת עם הארץ לא יאכל החכם משום דינא דלא יאכל אצל עם הארץ הנזכר לעיל ובבת ת"ח שנשאת לעם הארץ אף שאינו אוכל אצל עם הארץ אבל סעודת מצוה אין כאן ופשוט מאד.

''' והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן.''' עי' כ"מ מהא דר' פנחס בן יאיר ועי' בירושלמי פ"ג דיומא סוף ה"ז חד אסי בציפורין וכו' ומאן דרגיל ליה לא יכול מיכל מבר נש כלום עי"ש ועי' תנא דבי אליהו והובא בילקוט נצבים אמר אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ שכל ת"ח שהוא קורא ושונה וכו' ואוכל ושותה משלו וכו' ואינו נהנה משל אחרים וכו' עליו הכתוב אומר וכו' ואומר מה יפית ומה נעמת, ועי' כתובות ס"ב א' ברב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וכו' ועי' אבות דר"נ פל"א בזמן שאדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו ואפילו אוכל משל אביו ומשל אמו ומשל בניו אין דעתו מיושבת עליו וא"צ לומר משל אחרים.