עריכת הדף "סדר משנה/שבת/י" (פסקה)

== יג ==

'''וכן המגבן את הגבינה הרי זה תולדת בונה ואינו חייב עד שיגבן כגרוגרת וכו'.''' עכ"ל. עיין במגיד משנה מה שכתב ועיין לעיל פרק שביעי הלכה וא"ו מה שכתב רבינו ז"ל ובמה שכתב הרב המגיד ז"ל שם בד"ה וכן הלוקח לשון מתכת וכו'. וסוף סוף מכל המקומות הללו הנה מבואר באר היטב דדעת רבינו ז"ל הוא דמגבן חייב מדאורייתא משום בונה.

''' ואחרי ''' כי כן הנה תמוה לענ"ד מאד מה שפסק רבינו ז"ל לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק ראשון הלכה ד' וז"ל ושאר מלאכות כל שיש בהן צורך אכילה מותר וכו' וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכו' עכ"ל רבינו ז"ל הרי שלך לפניך שהוא אוסר בנין ביום טוב מדאורייתא הואיל ואי אפשר שיהיה בו צורך אוכל נפש בשום ענין. ואם כן הם דברים סותרים זה את זה. דלפי האמור דבמגבן יש בו משום בונה מדאורייתא. הרי יש בנין אף באוכל נפש גופא. וממילא גם בבונה ביתו ביום טוב יהיה פטור כמו בשאר מלאכות שהן באוכל נפש גופא. דאף אם עשה אותן שלא לצורך אוכל נפש דאפילו הכי הרי הוא פטור לדידן דקיימא לן דאמרינן מתוך וכדבר האמור לעיל בשם רבינו ז"ל ומכאן אתה דן דאף בבונה בית היה ראוי לומר כן. ועיין בתוספות דשבת דף צ"ה ע"א בד"ה הרודה חלת דבש וכו' בסוף הדיבור שהעלו באמת דהבונה ביתו ביום טוב דהוא פטור ומטעם האמור דאמרינן מתוך יע"ש בתוספות. אבל על רבינו ז"ל קשה לענ"ד טובא לכאורה.

''' ויותר ''' מזה קשה לענ"ד על רבינו ונפלאת היא בעיני הפלא ופלא שהרי הוא ז"ל בעצמו לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק שלישי הלכה י"ב פסק וז"ל. אין עושין גבינה ביום טוב שאם גיבן מערב יום טוב אין בו חסרון טעם וכו' עכ"ל. הרי מפורש יוצא מפה קדוש ה' רבינו ז"ל דבמגבן ביום טוב ליכא אלא איסור דרבנן הואיל ואפשר לעשותו מאתמול. והא הוא בעצמו פסק דמגבן חייב משום בונה וכאמור לעיל. והא הוא בעצמו פסק דהבונה בנין ביום טוב מדאורייתא אסור וכמבואר שם פרק ראשון הלכה הנ"ל. ואם כן גם לגבן גבינה היה ראוי להיות אסור מדאורייתא. והדבר צ"ע טובא לכאורה לענ"ד. עד שהיותר נפלאת בעיני ומתמיה אותי הוא על נאמן ביתו הרב המגיד ז"ל וכל נושאי כלי רבינו ז"ל מה שלא עוררו על דבר זה ולהיות מאירי עינינו גם בדבר זה ולפחות היה להם להעיר על זה. ושוב אחר החיפוש מצאתי ראיתי להפרי חדש בריש סימן תצ"ה שעמד במקצת דברינו אלה פה. אבל תירוצו שתירץ שם במחילה מכבוד תורתו. לא זו בלבד שאינו מחוור בעיני וטובא יש לגמגם בו. אף זו כי אישתמוטי הוא דקא אישתמיט ליה לפי שעה דברי רבינו ז"ל בפרק ג' מהל' שביתת י"ט הנ"ל. וצ"ע לכאו' גם זה.

''' והנראה ''' לענ"ד בס"ד בישוב כל זה הוא דרבינו ז"ל לשיטתיה הוא דקא שייט ואהני ליה שיטתיה. והוא דרש"י ז"ל בנמוקיו על התורה בסדר בא כתב דהא דאסור לבשל בשביל צורך עכו"ם ביום טוב נפקא מקרא דאך אשר יעשה לכל נפש וכו' דתיבת א"ך ממעט ולא של עכו"ם יע"ש ברש"י. ויציבא מילתא כי הדרש הזה לא מלבו ענה כן רש"י ז"ל אלא כי הוא זה יצא לו כן מהמכילתא בסדר ההוא ששם נאמר הדרש הזה. אמנם הגאון מוהר"א מזרחי ז"ל בביאוריו שם תמה על רש"י ז"ל דדבריו אלה הם נגד סוגיא ערוכה ותלמוד ערוך הוא בידינו במסכת ביצה דף כ"ח ע"ב דאמרינן התם להדיא דמתיבת לכם בקרא הוא לבדו יעשה לכם וכו' הוא דנפקא לן למעט מיניה שאין עושין מלאכה לצורך אוכל נפש של עכו"ם דדרשינן לכם ולא של עכו"ם יע"ש בגמרא ואם כן קשה על מאור עינינו רש"י ז"ל היאך ולמה זה שביק הדרשא דקאמרה הגמרא דילן ונקט הדרשא האמורה במכילתא. הלא דבר הוא יע"ש בביאורי הגאון הרא"ם ז"ל.

''' ולדידי ''' חזי לי בס"ד ליישב. והוא דרש"י ז"ל והמכילתא הנ"ל אזלי לשיטתייהו והוצרכו לומר דנפקא לן מתיבת א"ך למעט לצורך עכו"ם. והסוגיא דביצה הנ"ל גם כן לשיטתה אזלה ושפיר מפיק מתיבת לכ"ם למעט לצורך עכו"ם. והוא דשם במסכת ביצה אמרינן וז"ל דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ר' יהודה אומר אף מכשירי אוכל נפש. מאי טעמא דתנא קמא. אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם וכו' ולא מכשיריו. ור' יהודה אמר קרא לכם לכל צרכיכם. ותנא קמא וכו' אמר לך ההוא לכם ולא לעכו"ם. ואידך נמי הא כתיב הוא. אמר לך כתיב הוא וכתיב לכם ולא קשיא כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב וכו' עכ"ל הגמרא.

''' ולכאורה ''' קשה לענ"ד דמנא ליה לר' יהודה דאסור לעשות מלאכה לאפות או לבשל וכדומה מן המלאכות ביום טוב לצורך עכו"ם. כיון דלדידיה איצטרך תיבת לכם להתיר מכשירין שאי אפשר לעשותן מאתמול. ואין לומר כמו שכתב בספר תמים דעים סימן ק"כ דף כ"ה ע"ג. והוא דתרי פעמים לכם כתיבי יע"ש בספר תמים דעים. דזה אינו דהא לכם איצטרך אפילו לבית הלל למידרש מיניה לכם ולא לגבוה וכמו שכתבו התוספות שם דף כ' ע"ב בד"ה לכם ולא לעכו"ם וכו' וז"ל בית הלל נמי דרשי לכם ולא לגבוה למעוטי נדרים ונדבות. כדפרישית בפרק קמא דף י"ב ע"א בד"ה השוחט עולת נדבה וכו' אלא נקט כותים וכלבים דפסיקא ליה עכ"ל התוספות.

''' אבל ''' כוונת התוספות נראה לענ"ד בס"ד דאפשר לומר דהוא למה שכתבנו בשם ספר תמים דעים האמור והיינו דשני פעמים כתיב תיבת לכם ומוקי בית הלל חד תיבת לכם למעט ולא לגבוה וחד תיבת לכם למוקי למעט של עכו"ם ושל כלבים. אבל זה ניחא לבית הלל. לא כן לר' יהודה דקאמינן אליביה שפיר קשיא קושיתינו הנ"ל דהא לדידיה איצטרך חד תיבת לכם להתיר מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב וכדבר האמור לעיל. ממילא לא נשאר לדידיה מיותר אלא חד תיבת לכם. ומנא ליה מהך חדא תיבה למידרש מיניה שתדרוש למעט מיניה ולא לגבוה וגם למעט מיניה ולא לעכו"ם ולא לכלבים וכנ"ל ולומר תרתי שמעת מיניה זה הוא בודאי דבר שאין הדעת סובלתו והרי גם ספר תמים דעים לא סבירא ליה זה וצ"ע לכאורה.

''' ברם ''' מה שנראה לענ"ד בס"ד בישוב זה הוא דר' יהודה לשיטתיה שייט ואזיל בזה. דהוא ידוע דר' יהודה הוא תלמיד ר' ישמעאל וכמו שכתב כן רבינו ז"ל בהקדמתו לספרו המקודש הזה. ואם כן מסתמא ר' יהודה כר' ישמעאל רבו סבירא ליה. וידוע הוא דסתם מכילתא הוא ר' ישמעאל. וממילא נמי דר' יהודה סבירא ליה כהמכילתא דמה שאסור לעשות מלאכה ביום טוב לצורך עכו"ם נפקא ליה מתיבת א"ך דממעט ולא של עכו"ם. ומעתה רש"י ז"ל אהני ליה שיטתיה דהוא ז"ל פירש להדיא בפירוש החומש שם דתיבת הו"א של קרא הוא לבדו יעשה לכם וכו' קאי למעט למכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב שאסור לעשותן ביום טוב יע"ש בנמוקי רש"י ז"ל. והיינו דהוא ז"ל פסק ופירש כר' יהודה וכמו שפסקו כן כמעט כל הפוסקים ז"ל בספרתן. ואם כן איצטרך לדידיה לתיבת לכם כדי לרבות מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט דמותר לעשותן ביום טוב דדרשינן לכם לכל צרכיכם. ולפי כך הוכרח רש"י ז"ל להעתיק הך מכילתא דתיבת א"ך ממעט ולא של עכו"ם דאין עושין ביום טוב מלאכה לצורך אוכל נפש של עכו"ם. ולא היה אפשר לו למעט זה מתיבת לכם ואזדא לה בזה בס"ד קושית הגאון מהר"א מזרחי ז"ל על רש"י ז"ל הנ"ל ודוק.

''' ומדוקדק ''' בס"ד בזה הדק היטב מה שיש לדייק לכאורה בדברי רש"י ז"ל בחומש שם. והוא במה שרש"י ז"ל הקדים לפרש ראשון תחלה תיבת הוא דממעט למכשירין שאפשר לעשותן מאתמול. ואחר כך פירש תיבת אך דקאי למעט ולא של עכו"ם. דלכאורה הוא תמוה ובעיני יפלא מה ראה על ככה רש"י ז"ל להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם. והרי בקרא הקדים תיבת אך לתיבת הוא קרא כדכתיב אך אשר וכו' הוא לבדו יעשה וכו' אמנם כן לפי האמור בס"ד ניחא. כי זה שאמר דתיבת הוא ממעט למכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב הנה הוא הצעה והקדמה למה שכתב אחר כך דתיבת א"ך ממעט ולא של עכו"ם וכדבר שנאמר בס"ד לעיל ודוק.

''' ובירושלמי ''' דמסכת ביצה פרק ראשון קרוב לסוף הלכה י' והובא בקיצור בתוספות דמסכת ביצה דף ג' ע"א בסוף ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש וכו' ובהרא"ש ובהר"ן בריש פרק אין צדין הובא יותר באריכות וביתר ספרן של צדיקים גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל ההוא אמר דהנך שלש תיבות מיותרים בקרא של אך אשר יעשה לכל נפש וכו' דהיינו תיבות א"ך. הו"א. לבד"ו. הם שלשה מעוטין למעט קצירה. טחינה. והרקדה. שהם שלשה מלאכות שנעשות קודם לישה. שהם אסורים לעשותן ביום טוב אפילו כשהם לצורך אוכל נפש יע"ש בירושלמי הנ"ל ובתוספות ובפוסקים הנ"ל ברם לפי האמור לעיל מזה בס"ד הנה לר' יהודה לשיטתיה כל הנך שלש תיבות א"ך. הו"א. לבד"ו. כולם לא אייתר דאיצטרך לשלשתן וכמו שאומר בס"ד דתיבת א"ך הא איצטרך לר' יהודה למעט של עכו"ם וכאמור לעיל. ותיבת הו"א איצטרך לדידיה כדי למעט מכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט שאין עושין אותן ביום טוב. ותיבת לבד"ו הא לר' יהודה לשיטתיה גם כן לא אייתר כלל דלדידיה איצטרך תיבת לבדו לדרשא אחריתי וכמו שאבאר בס"ד דבר זה לפנינו.

''' וביאור ''' דבר זה הוא. דהא בלאו הכי קשיא לענ"ד על הך ירושלמי הנ"ל דמנא ליה למעט מהנך שלשה מיעוטים האמורים לעיל לכל הנך שלשה מלאכות קצירה טחינה והרקדה. דדלמא איצטרך חד מהנך תלתא מיעוטים האמורים למעט בנין דהוא אסור ביום טוב. והרי בנין מיסתבר טפי למעט הואיל והוא יותר רחוק מהלישה מהקצירה וטחינה והרקדה. וצריכין לומר בס"ד לענ"ד דלאסר בנין ביום טוב לא היה צריך לזה קרא לאסרו. שהרי לא הותר ביום טוב אלא מה שהוא לצורך אוכל נפש. והרי בנין לא שייך כלל וכלל באוכל נפש גופא. ואם כן מהיכי תיתי ותסלק אדעתן לומר מכח הסברא החיצונה שתהיה עשייתו מותרת ביום טוב דאיצטרך קרא לאסרו. וכמו דלא איצטרך קרא ליאסר איסור מלאכת כתיבה ואריגה וכל דדמה להם מטעם האמור הואיל ואינן באוכל נפש גופא כלל.

''' אמנם ''' אם נאמר דמגבן חייב משום בונה הרי שייך בנין באוכל נפש גופא. ושפיר הוי אמינא דיהיה בנין ביתו גם כן שריא לבנותו ביום טוב מדאורייתא. וכסברתם של התוספות דשבת דף צ"ה ע"א בד"ה הרודה חלת דבש וכו' הנ"ל ואיצטרך קרא ליאסר לפחות בנין ביתו ביום טוב. ואם כן הדרא הקושיא לדוכתיה מנא לן למיסר גם הרקדה ביום טוב. ועל כרחין צריכין לומר דהך ירושלמי הנ"ל סובר כהחכמים דפליגי עליה דר' אליעזר בשבת דף הנ"ל ואומרים דליכא במגבן משום מלאכת בונה יע"ש בגמרא.

''' ואולם ''' ר' יהודה על כרחין סבירא ליה כר' אליעזר דמגבן חייב משום בונה. וחילא דילי בס"ד דהא הך ברייתא דשבת דף צ"ה ע"א הנ"ל דקתני בה דמגבן חייב משום בונה הא על כרחין אתיא כר' יהודה. וכמו שהוכיחו התוספות התם בד"ה החולב משום דש וכו' בראיות ברורות יתנו עדיהן יע"ש בתוספות. וכן כתבו עוד שם בד"ה והרודה חלת דבש וכו'. ממילא לר' יהודה לשיטתיה שפיר איצטרך תיבת לבד"ו ליאסר בנין ביתו ביום טוב וכקושיתינו האמורה לעיל מזה.

''' ומעתה ''' לר' יהודה לשיטתיה אזדא להו כל הנהו שלשה מיעוטים שאמר הירושלמי הנ"ל דהיינו א"ך. הו"א. לבד"ו. למעט ולאסור קצירה. טחינה. והרקדה. שלש אלה מלאכות שהם אסורים ביום טוב מדאורייתא. דהא לדידיה איצטרך לכל הנהו תלתא מיעוטים להנך תלת מילי האמורים לעיל. (ועיין מה שכתבתי בס"ד בזה וגם בענין הסמיכות מה דדרש בירושלמי התם לעיל פרק שמיני הלכה א' בד"ה המנכש בעיקרי האילנות וכו' אות שמיני ויותר מזה כתבתי בס"ד באריכות לקמן בהלכות שביתת יום טוב פרק ראשון הלכה ט' בד"ה אין אופין ומבשלין ביום טוב וכו' אות שני. זיל גמור מהתם) ודוק.

''' וראה ''' זה כי בריש פרק אין צדין דף כ"ג ע"ב כתב רש"י ז"ל בד"ה אין צדין דגים וכו' דאיסור צידה ביום טוב אינו אלא מטעם הואיל והוא אפשר לעשותו מערב יום טוב יע"ש ברש"י. והתוספות שם בד"ה אין צדין דגים וכו' חלקו עליו מכח הך ירושלמי האמור לעיל דאמר דקצירה וטחינה והרקדה הם אסורים ביו"ט מדאורייתא מכח הנך תלתא מיעוטי. א"ך. הו"א. לבדו. יע"ש בתוספות ובהרא"ש שם.

''' ואחזה ''' אנכי ואשית לבי בס"ד לדברי רש"י ז"ל הנ"ל ואומר אני. דרש"י ז"ל סבירא ליה דהנך תלתא מיעוטים האמורים מוקמינן להו אמאי דמיסתבר טפי. והיינו דבהנך תלתא מלאכות שהם קצירה טחינה והרקדה דלא אמרינן גבייהו מתוך שיהיו מותרים מדאורייתא אפילו שלא לצורך. (וביותר רש"י ז"ל לשיטתיה דסבירא ליה בביצה דף י"ב ע"א בד"ה אלא מדלא אפלוג באבנים וכו' דמדאורייתא אמרינן מתוך אפילו שלא לצורך כלל יע"ש ברש"י ובתוספות בד"ה ה"ג רש"י אלא מעתה וכו'). אבל עדיין מנא לן לומר דאפילו לצורך גמור של אוכל נפש דגם כן הוא אסור מדאורייתא לפיכך הוכרח רש"י ז"ל לומר דבאמת מדאורייתא מישרי שריא אך דלפחות הא מיהא מדרבנן הוא אסור מטעם שהיה אפשר לו לעשותו מאתמול. ודבר זה אינו אלא מדרבנן וכמו שכתב הפני יהושע שם בריש פרק אין צדין בשם זקנו הגאון בעל ספר מגיני שלמה ז"ל דדעת רש"י ז"ל הוא דמה שאפשר לו לעשות מאתמול מה שהוא אסור לעשותו ביום טוב זה אינו אלא מדרבנן יע"ש בפני יהושע ודוק.

''' איברא ''' הא תינח אליבא דרש"י ז"ל דשפיר אפשר לומר ככל הדברים וככל החזיון הזה אבל לא כן רבינו ז"ל לשיטתיה לכאורה תקשה קושית התוספות דריש פרק אין צדין הנ"ל דהא הוא ז"ל פסק לקמן בהלכות שביתת יום טוב פרק ראשון הלכה ה'. ו.' וז'. דקצירה טחינה והרקדה אינן אסורין ביום טוב אלא רק מדרבנן ולא חילק ולא פילג בין שהן לצורך אוכל נפש ובין שאינן לצורך אוכל נפש. ואם כן לכאורה תקשה עליה מה יענו שפתי דעת של רבינו ז"ל ביום כי יפקד הך ירושלמי האמור. ועיין בהשגות הראב"ד ז"ל שם הלכה חי"ת.

''' ולפיכך ''' הנראה לענ"ד בס"ד דרבינו ז"ל לשיטתיה הוא דשייט ואזיל. דהא הוא ז"ל פסק לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק ראשון הלכה חי"ת דמכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב אסור לעשותן ביום טוב יע"ש. ואם כן אצטרך תיבת הו"א לכדדריש לה ר' יהודה בסוגיא דביצה הנ"ל למעט מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב שאסור לעשותן ביום טוב. וגם תיבת אך איצטרך לרבינו ז"ל למה דדריש לה במכילתא סדר בא פרשה טי"ת בפיסקא אך אשר יאכל לכל נפש וכו' דאתיא למעט נדרים ונדבות דאין קרבין ביום טוב. והרי הוא ז"ל פסק לקמן בהלכות חגיגה פרק ראשון הלכה חי"ת ויו"ד דנדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב. וגם הוא ז"ל פסק לקמן בהלכות שביתת יום טוב פרק ראשון הלכה י"ב דתיבת לכם ממעט ולא של עכו"ם. וחד תיבת לכם הא איצטרך לרבות מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב שמותר לו לעשותן ביום טוב וכדלעיל. דהא רבינו ז"ל הוא דפסק כר' יהודה וכאמור לעיל מזה. ממילא איצטרך תיבת א"ך למעט נדרים ונדבות דאין קרבין ביום טוב. דמתיבת לכם אי אפשר למידרש מיניה שתי דרשות למעט של עכו"ם וגם למעט של גבוה דהיינו נדרים ונדבות. ולא הוצרך רבינו ז"ל לדוחקן של התוספות במסכת ביצה דף כ' ע"ב בד"ה לכם ולא לעכו"ם וכו' שהבאתי לשונם לעיל. ולא נשאר לו לרבינו ז"ל מיותר כי אם תיבת לבד"ו. הוא לבדו נשאר מכל יתר היתורים שישנן בירושלמי הנ"ל בהך קרא של אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו וכו'. ומוקי ליה רבינו ז"ל כקושיתינו האמורה לעיל מזה והוא דקאי למעט בנין ביתו דאסור ביום טוב. אך מכח המיעוט הזה לא ממעטינן אלא מאי דהוא מיסתבר טפי למעט דהיינו דגבי מלאכת בנין לא אמרינן מתוך ואם עשאו שלא לצורך אוכל נפש הרי הוא אסור מדאורייתא דלא אמרינן מתוך וכאמור לעיל והיינו כגון בנין ביתו אם בנה ביום טוב הרי הוא חייב מלקות אם עשאו במזיד ובהתראה. ולפיכך שפיר פסק רבינו ז"ל לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק שלישי הלכה י"ב דהמגבן גבינה ביום טוב דאינו אסור אלא מדרבנן הואיל ואפשר לעשותו מאתמול. וגם שם פרק ראשון סוף הלכה ד' שפיר פסק דעל הבונה ביום טוב במזיד ובהתראה שהוא חייב מלקות. ופה בהלכות שבת שפיר פסק רבינו ז"ל דהמגבן חייב משום בונה. דביום טוב הוא מותר הואיל והוא באוכל נפש ולצרכו (רק דגלי קרא דבזה נשתנה דין מלאכת בנין דלא אמרינן ביה מתוך אם עשאו שלא לצורך אוכל נפש וכדלעיל) מה שאכ"ן בשבת שפיר חייב. ודוק היטב.