עריכת הדף "סדר משנה/דעות/ד" (פסקה)

== ב ==

'''לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביעית משביעתו.''' קשה לענ"ד דהא אמרי' בגיטין דף ע' ע"א אמר לי' אלי' לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך וכו' הרי דאיצטריך להניח שליש ריקם בלא אכילה ושתיה והיאך כתב רבינו שיניח ריקם מאכילה ושתיה רק כמו רביעית, ובדבר זה לא שייך התירוץ שתירץ מרן לקמן הלכה ח"י בענין הקזת דם והוא שרפואת אנשי בבל ורפואת אנשי שאר ארצות אינם משתוים כי זה רפואתו בכה ואלה מפה רפואתם בכה דתירוצו זה לא שייך אלא דוקא בדבר התלוי בטבע שטבע הארצות ואוירים שלהם אינן משתוים יש לך ארץ שמגדלת וכו' כמאמרם ועל פיהן של הטבע והאויר תשתנה ענין החלי והרפואה שלה משא"כ בהך דלקמן שאמר אליהו הטעם לצוותו כך שהוא משום לכשתכעוס תעמוד על מילואך הנה הדבר הזה אינו תלוי לא בטבע המדינה ולא באוירה אלא כי הוא זה דבר שהוא משתוה בכל מדינות המלך מלכו של עולם יתברך מקצה הארץ ועד קצהו מה לי הכא ומה לי התם (וגם ר' נתן היה בארץ ישראל שטבעו ומזגו ואוירו קרובים מאד לאויר ומזג וטבע מצרים ופרווהא ששם כתב רבינו חיבורו המקודש הזה) ואפשר שרבינו פה לא דבר אלא מכח חכמת הטבע כפי משנת הרופאים שכדי לעכל המזון צריך שיהיה ריוח בתוך האיצטומכא כדי שיוטחן המאכל בו הדק היטב ואם יתמלא האיצטומכא במאכל ובמשקה לא יהיה באפשר להאיצטומכא לטחון המאכל היטב הדק וכיון שלא יוטחן המאכל היטב לא יתעכל במהרה ויתעפש המאכל בתוך האיצטומכא ויגרום לו חולאים שונים זה מזה ולדבר זה אינו צריך ריוח מקום בהאיצטומכא אלא רק רביעתו שבזה כבר יש מקום פנוי והותר להתפזר המאכל בתוך איצטומכתו ולא להכביד עליו ויהיה יוכל לטחון היטב המאכל, אבל זה שאמר אליהו לר' נתן לכשתכעוס תעמוד על מילואך וכו' זה אינו מהנהגות חכמת הרפואה אלא כי הוא זה מחכמת הנהגות שכלית שיהיה האדם רואה את הנולד מה שיקרה לו מבחוץ מענינים מקריים לא טבעיים והן הן יהיו גרמא בניזקין לגופו, ומדברים כאלה לא דבר רבינו פה שהרי כבר אפשר לאדם שיהיה בלתי שמירה זאת דהיינו בהנחת שליש מאיצטומכתו פנוי וריקם, ואעפי"כ יהיה לבו נכון ובטוח שלא יקרה לו המקרה הזה שחשש לו אלי' והוא שאיזה שעות אחר אכילתו ישב בדד ולא יהיה שום התעסקות לו עם שום אדם שבעולם וממילא אינו יכול לבא לידי כעס כלל ולא שייך החשש של אליהו ואעפי"כ קשה קצת שלא הביא רבינו דבר זה כלל וצ"ע לענ"ד, יתר הדברים שיש לדבר בדברי רבינו מכח סוגיות התלמוד הנה טרם כתבי אותם על ספר מצאתי ראיתי להגאון האמיתי בעל פר"ח ז"ל בלשונותיו על הלכות אלו שכבר קדמני בהם ומנעתי מלכתבן כי ספרו מצוי ת"ל יתברך ביד כל אדם, אך את זה ראיתי להעיר והוא שלעיל הלכה א' על מ"ש רבינו ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחת וכו' שם רמז על כמה מקומות בתלמוד שמהם הערה מקורן של דברים הללו ואם כי דבריו שם כנים ואמתיים אבל לא היה צריך לכל זה לולי דאשתמוטי דקא אישתמיט ליה לפי שעה גמרא ערוכה בגיטין דף הנ"ל ששם הדבר הזה מבואר באר היטב, ולפחות היה לו להגאון בעל פר"ח להביא הך סוגיא דגיטין האמורה ג"כ, והוא דאמרינן שם תני ר' חייא הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל וכו' ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך וכו' ודע דלא כתב רבינו דאית ביה ג"כ איסור משום בל תשקצו, מלבד דפה דבר רק מכח בריאות הגוף לא מצד איסור, אף זו דאם אינו מתאוה הרבה ליכא משום בל תשקצו עיין בש"ע א"ח סימן צ"ב סעיף ב' בהגה אבל מצד בריאות הגוף גם בזה לא ישהה דאם לא כן מאי קמ"ל הברייתא ואל תשהה עצמך בשעה וכו' דפשיטא דהא איכא איסור אלא ודאי דמיירי אף שאינו מתאוה כלום דליכא איסור אבל מצד בריאות הגוף אין ראוי לו לשהות.