עריכת הדף "נאד של דמעות/ב/ג" (פסקה)

== ב ==
'''והנה''' בפה יש הסתר גדול והעלם נורא, כי המלך מסתיר ומעלים מאד את השפעתו זאת שמשפיע על בנו, ואולם אחרי כי באמת במציאות הלא רק המלך הוא הוא המשפיע, ע"כ ברור הדבר כי אם הבן הזה יתן לב לחקור בזה במתינות, יתגלה לו הסוד הזה, כי אין ספק, שסוף סוף יש מקים להכיר, כי השר הזה איננו המשפיע האמיתי, והוא מתלבש רק בתמונת משפיע ואין כל ספק, כי חקירתו במתינות ובישוב הדעת, תעמוד לו להודע ולהוכח כי המשפיע האמיתי הוא אביו המלך ורק שהוא מסתתר ומתעלם ממנו, וההגעה לההכרה הזאת הוא רק ע"י חקירת מטרת הפועל, כי אם יתבונן היטב על המפעל הזה ויתחיל לחקור ולהתבונן בשום לב על המטרה בזה, אז יראה כי דבר סתר יצוק בזה, ועיניו תפקחנה לראות ולהתבונן כי הוא דבר שא"א אשר איש זר שאינו יודע לו מתמול שלשום ישים עליו עין חומלה כזאת, ויפזר עליו כסף תועפות, בעת שאביו המלך כועס עליו ולאיזה מטרה יכול לעשות זאת, ובאין ספק, כי כל מה שיתחקה יותר על שרשי הענין הנפלא הזה ועל מטרת פעולתו זאת, תפקחנה עיניו יותר לראות, כי השר הזה הוא רק שליח מוצנע מאביו, ובפעולתו זאת ממלא רק שליחותו של אביו:

'''ואחרי''' שחקירתו זאת תעמוד לו להבין ולשער כי אביו המלך הוא הוא המשפיע האמיתי, אז לא ינוח עוד, כי ההשערה הזאת תתן לו מקום לחקור עוד ועוד עד שיושע על ידה תשועה רוחנית, וישוב להיות כאחד האנשים השלמים והמצויינים, כי מיד שישער שהמלך הוא המשפיע האמיתי, יש לו לחקור, ועם זה להתפלאות הרבה על ענין זה, אחרי שבאמת כפי ההשקפה הראשונה יש בהשפעה זאת מעין שני הפכיים במשא אחד, כי ההשפעה וההענקה של אב, הן אותת אהבה ורחמים, וההסתרה וההחבאה הן אותת שנאה ואיבה, ויראה שיש בזה שני הפכיים בנושא אחד ושני דברים הסותרים זא"ז, כי הלא בפה התלכדו, אהבה ושנאה, כעס ורחמים, אכזריות וחמלה, וכן יתמה תמוה ויתפלא הפלא ופלא. אולם התמהון הזה יהיה לו למפתח לפתוח בו המנעול הזה, כי עי"ז יתן לב לחקור יותר בזה, וכאשר יעמוק לחקור יראה כי אין בזה לא הפכיים ולא סותריים, וכל מעשי האב נוטים אל מרכז אחד אהבת אב לבן, ודאגת האב בעד קיום בנו, ורק שההשפעה וההענקה הן עשויות לשמור את קיום הגוף, וההסתרה וההחבאה מסוגלות לשמור קיום הנפש, כי אחרי שישער בהשערה ברורה, כי ההשפעה הזאת היא מהאב, א"כ יוכח לדעת כי עוד לא כבו זיקי אהבת האב אליו, וגם ברוגז רחמים יזכור, ולא עוד אלא שמזה ישער ויעריך עד כמה שגדלה אהבת האב אליו, עד כי גם בעת שלרגלי משובתו ובערותו מוכרח האב להסתיר פניו ממנו, בכ"ז גם במצבו הזה הפרוע והפראי לא יחדל מלדאוג בעדו לשמור קיומו ולהשתדל למלאות מחסוריו, ומכל אלה יוכח לדעת בידיעה ברורה כי האב עודנו אב, ולבו אליו עודנו חם ורותח כלב אב אל בנו, וההסתר הוא רק באונס, כי הוא [הבן] גרם וסיבב שיהיה אנוס להסתיר פניו ולהחבא ממנו ולהשפיע עליו ע"י צינורות נעלמים ונסתרים, והידיעה הזאת היא רבת אונים וכבירת כח להיות לו לסם חיים ולרפואת תעלה להרפא על ידה ממשובתו, כי הבחירה החפשית שהיא מורשה לכל איש וסגולתה להניח גם את האדם לעזוב דרכו הרעה, וגם האיש שהרבה להרע ולחבל מעשיו, אם רק ישיג איזה תנועה שתגיעו לחקור ולפשפש מעשיו ולראות עד כמה שנטה מדרכו הטוב והאסון שהביא עליו בזה, ועד כמה שאבד את נפשו ועולמו, עד שיתחרט על כל מעלליו הרעים ויסכים בלב שלם לעזוב דרכו הרעה, לא יבצר כל זה ממנו, כי הבחירה החפשית תעמוד לו בעזוז כחה להוציא מחשבותיו הטובות האלה, ולא עוד אלא שבכל עת שאחד נטה מדרכו, יש להמליץ כי הבחירה [הכח שיש בהאדם לבחור בטוב] תחכה ותצפה על איזה מניע שיניע את הפורע מוסר הזה שיראה עותתו, ואז תהיה עליו ככרוב סוכך, כטבע כל כח וכח מכחות הנבראים שמשתוקק להראות פעלו. ולפי"ז מובן מאליו, כי גם בהבן השובב הזה כל עוד ששערי התשובה לא ננעלו ממנו, והבחירה החפשית לא נפטרה ממנו עוד בגט כריתות, אין להתייאש עוד ממנו, כי יש לקוות שאם רק ישיג איזה מניע שיניעו לשוב מדרכו הרעה ולהתיצב על דרך טובה ומאושרה אז ישוב מדרכו הרעה, ואין לך מניע יותר גדול מההשפעה הנסתרה מהאב שטבע הענין מחייב שיחקור אחר זה עד שיתוודע, כי ההשפעה היא מאביו, ועי"ז יתן אל לבו להשתדל להשיב לב אביו אליו ולהתעלם עמו באהבים בראש כל חוצות: