עריכת הדף "מעשה רקח/סוטה/ג" (פסקה)

== ב ==

'''ומאיימין עליה שלא בפני בעלה.''' מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפ"ל ונראה ממ"ש בדין ו' דאין מניחין שם לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שהיא מכרת אותם וכו' ובעלה נמי לא גרע מהני:

'''ואם אמרה הן נטמאתי או איני שותה יוצאה בלא כתובה.''' כתב מרן ז"ל ומשמע לרבינו דכל שאמרה איני שותה אע"פי שלא אמרה בפי' טמאה אני מפסדת כתובתה דכיון שפחדה מלשתות מוכחא מלתא ודאי שהיא טמאה וכו' ע"כ. והק' עליו הפר"ח בנימוקיו וז"ל והכי מוכח בפ' היה נוטל דף ך' כיון דאמרה איני שותה טמאה אני קאמרה וע"ש ועוד דבעידי סתירה לחוד מפסדת כתובתה כדאיתא בירוש' ומייתי לה הכ"מ פ"א דין ב' ע"ש. וגדולה מזו כתב ברפ"ב דאפי' אמרה איני טמאה ואיני שותה שתצא בלא כתובה וכו'. ושוב מצאתי בפ' ארוסה משנה שלימה דקתני ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה האומרת איני שותה ותימה על הכ"מ שנעלם ממנו כל זה עכ"ל. ומידי רואי דברים אלו רחפו כל עצמותי לכבוד מרן הקדוש דאיך יצוייר שנעלם ממנו כל זה ובפרט משנה ערוכה ובדוכתה. עד כי זכותו עמד וראיתי שאין כאן שום קושיא כלל מ"ש תחילה דהכי מוכח בפ' היה נוטל וכו' כלומר דהי"ל למרן ז"ל להזכיר זה ולסייע דעת רבי' אין מזה שום גמגום דהתם מצדד הוא דקמצדד במלתא אי נימא הכי לא שהאמת כן ע"ש ולההיא דבעידי סתירה לחוד מפסדת כתובתה וכן לההיא דרפ"ב וכו' אינן ענין לזה דהתם קודם האיום והגיזום קאמר ולאשמועינן דין אחר כמו שכתבתי שם בע"ה יע"ש. וכן לההיא דפ' ארוסה דואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה אינו ענין לדין זה דהכא אחר האיום והגיזום קאי וזה לא שמענו משום משנה ולא גמרא אלא הן דברי רבינו והייתי אומר דפחד האיום הוא שגרם לה לומר איני שותה אף שבאמת היא טהורה לזה הוצרך מרן ז"ל לכתוב ומשמע ליה לרבינו וכו'. ותדע דשם בפ"ב אמ"ש רבינו דאינה נוטלת כתובה כתב שיתבאר ברפ"ג וח"ו לומר שגם שם נעלם ממנו המשנה ערוכה דפ' ארוסה ועוד דשם סמוך ונראה הזכיר זה הבקיאות דפ' ארוסה אחלוקה דבעלה אינו רוצה להשקותה אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו דההיא דפ' ארוסה לא מכרעא דהייתי מפרשה לקודם עשיית אלו העניינים אבל אחר עשייתן דהייתי אומר שהפחד והאיום גרם לה וגם לא נשנה דבר זה במשנה ולא בגמ' קמ"ל רבינו וכו' ונלע"ד נכון ומקובל אל השכל הרבה: