עריכת הדף "מנחת חינוך/תקפה" (פסקה)

== ב ==

'''ועובר ''' ע"ז ומשכנו בביתו או בזרוע עבר על הלאו ואין לוקין דנל"ע השב וכו' אף בעשיר דאינו מחזיר מכל מקום אין לוקין כיון דמקצת הלאו נל"ע ועיין במנ"ל שהקשה ע"ז דאדרבא כיון דהלאו כולל יותר הו"ל ללקות אפילו אם מקיים העשה כמו בתמורה ועיין באו"ת שכ' דשם בתמורה העשה ממילא ע"כ לוקין אף במקום דניתק אבל כאן העשה בקום ועשה דמחזיר אין לוקין אפילו בצד שאינו מקיים כמ"ש התוס' בחולין דף פ"א ומובא בח"ז והדברים עתיקים. ולאו הזה נוהג בכל מיני משכנות אך העשה דחזרה אינו אלא בכלי שצריך כאשר יבואר לקמן בס"ד. וכ' הר"מ דאם לא קיים העשה כגון שנשרף המשכון לוקין והראב"ד השיג עליו דהו"ל לאו הניתן לתשלומין דחייב באחריות כמ"ש הר"מ בעצמו והו"ל כמו לאו דגזל ועיין בהה"מ שיישב דאין זה גזל דאין מחלוקתן בממון רק גזה"כ דלא יעשה דין בעצמו וגם הרהמ"ח הקשה איך לוקין ומשלמין והו"ל לפטור ע"י התשלומין ממלקות כמו חובל בחבירו יישב ג"כ הרב המגיד ע"ש ובדברי הרהמ"ח יש כאן קצת יתור לשון. ונ"ל מדברי הר"מ דהתחיל בהלכה ד' המלוה את חבירו וכו' ואפילו שליח ב"ד לא יכנס לביתו וכו' שנאמר בחוץ תעמוד וכו' ואח"ז כ' עבר הבע"ח ונכנס לבית הלוה או וכו' ואם לא קיים עשה וכו' לוקה וכו' ולא כ' עבר הבע"ח או השליח ב"ד דהלאו הזה אינו רק בבע"ח אבל שב"ד שנכנס לבית אינו עובר בלאו הזה רק עביד איסורא דכתיב בחוץ תעמוד והאיש דרשינן זה שב"ד אבל הלאו לא קאי רק על הבע"ח כמו דכתיב בקרא כי תשה וכו' לא תבא אל ביתו היינו הבע"ח וכן מבואר בלשון הגמ' דף קי"ג ע"א וכ"נ מדברי הרהמ"ח אם כן השליח ב"ד פטור ממלקות בכ"ע כנ"ב. וכבר כתבתי לעיל במצות רחים וכו' דנ"מ בין הר"מ לפמ"ש הרב המגיד בדעתו דאין לאו זה לאו שבממון והראב"ד ס"ל דהו"ל לאו שבממון כמו גזילה באם אין המשכון ש"פ דלהראב"ד אינו עובר כמו גזל וכן הלאוים שבממון דהל"מ דצריך שיהא ש"פ והוא מכלל השיעורין דקבלה כ"ה אבל להר"מ אינו לאו שבממון ואף בפחות מש"פ כי אין כאן איסור ממון כלל ע' לעיל באריכות ותלמד לכאן ואין צריך לכפול. וגם אם נאנס היותר מכדי חובו להראב"ד דהוא גזלן חייב אף ביותר ולהר"מ אינו חייב אלא בכדי חובו דלכך נטלו כמ"ש הרב המגיד ודלא כהש"ך בסי' ע"ב סק"ט בפיסקא מיהו נלע"ד כו' ועיין בקצה"ח בסי' ע"ב סק"ג וכאן שהשיג על הש"ך בזה וכבר כתבתי שם ג"כ דאפשר אפילו אם החוב אינו ש"פ מכל מקום עובר בלאו הזה. ונוהג בכל אישי ישראל אף אם משכן לחרש שוטה וקטן עובר וחרש שוטה וקטן לאו בני מצות נינהו. ואם משכן את חבירו ברשות ב"ד או אפילו שלא ברשות דמצוה עליו להחזיר המחרישה כו' והחזיר ללוה ואח"ז אין הלוה רוצה ליתן לו עוד המשכון נראה בכה"ג רשאי לכנוס לביתו וליטול המשכון בזרוע כיון בפ"ר שלקח המשכון קני' דאפילו אם הוא בבית הלוה אין שביעית משמטת ואין נעשית מטלטלין אצל בניו דהו"ל כאלו הפקיד אצל הלוה ע' ברש"י דף קט"ו בסוגיא דחוזרין וממשכנין אם כן אם אין הלוה רוצה להחזיר הו"ל קצת גזלן ואין המלוה ממשכנו עתה בעד חוב רק שרוצה המשכון שלקח ומותר למשכנו בזרוע כ"נ ומכל מקום צ"ע להקל בא"ח ובאתי רק לעורר. ופשוט דאם חבל לחרש שוטה וקטן אינו יוצא במצות השבה אם מחזיר להם כי אינם ב"ד ורק משיב לב"ד והב"ד יעמדו להם אפוטרופוס לשמור להם וז"פ. ואני מסופק דקיימא לן דאם מת הלוה אינו מחזיר ליורשיו דהשב תשיב לו וכו' ולא ליורשיו אם כן אפשר לדעת הרשב"א בקידושין דסובר למאן דס"ל שד"א אף מטלטלי דיתמי משתעבדי מן התורה ע' בקצה"ח סי' ל"ט אם כן אפשר יכול למשכן בחוב אביהם אף בזרוע דכתיב אל ביתו ולא לבית היורשים כמו דדרשינן לו ולא ליורש ומביתו דרשינן ולא לערב אם כן אפשר גם יורש ממעטינן וכן לדעת הרא"ש דהאידנא מטלטלין כקרקע היורשים מדינא ע' בש"ע סי' ק"ז אפשר דאין איסור למשכנם בזרוע או אם שעבד לו בפי' מטלטלין במותו ומותר למשכנם בזרוע דביתו כתיב וצ"ע ולא הבאתיו בכור הבחינה גם דברי הרשב"א צק"ע דכאן אמרינן שלא יעשה מטלטלין אצל בניו ונראה דמה"ת הוא אך איני עומד כאן בדיני שד"א ובאתי רק לעורר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:מנחת חינוך]]