עריכת הדף "מזרחי/בראשית/לז" (פסקה)

== ב ==

'''אלה תולדות יעקב ואלה של תולדות יעקב. ''' כלומר ופי' אלה תולדות יעקב לפי הסמיכות הזאת אלה של תולדות יעקב כי בכל הנוסחאות המדוייקו' כתוב ואלה תולדות עם וי"ו ואין זה אלא לשונו של רש"י ז"ל כאלו אמר ופי' אלה תולדות יעקב אלה של תולדות יעקב כלומר זהו המתחייב מזאת הסמיכות ואל תתמה על מלת של שאינה בכח מאמר אלה תולדות שהרי מלת אלה אינ' סמוכה למלת תולדות עד שתהיה מלת של בכח הסמיכות כי פי' אלה תולדות אלה לתולדות וחסר למ"ד כמו שחסר משני שרי גדודי' היו בן שאול לבן שאול דרך המדבר ים סוף לים סוף והלמ"ד הזה מתפרש בלשון של כמו למי אתה של מי אתה ואמר אלה של תולדות יעקב במקום אלה לתולדות יעקב שפירושו אלה הישובי' האמורי' למטה הם לתולדות יעקב ומה שהוצרך להוסיף מלת וגלגוליהן ולא הספיק לו עם אלה ישוביהן הוא מפני שאין הנזכרים אחר זה מכלל ישוביהם רק מכלל הגלגולים והמקרי' שנתגלגלו עליהם עד שבאו לכלל ישוב ואע"פ שמצאנו כיוצא בזה באלה תולדות יצחק שהתחיל הכתוב באלה תולדות יצחק והתחיל במקרים שקרו קודם לידתם ולא הוקשה זה לרש"י שם כמו שהוקשה לו פה והוצרך להוסיף וגלגוליה' הוא מפני שאין ישובי כל תולדותיו הנזכרים בתורה רק של שני שבטי' וחצי בלבד ואע"פ שכבר צוה את יהושע במקומו לישבם סוף סוף עדיין לא באו לכלל ישוב ואינו דומה ליעקב ועשו האמורים בפרשה מצד שאין הסמיכות הזאת רק מצד הישובים הוצרך לומר אלה ישוביהם ומצד שאינו יכול לישבו עם הישובים לבדם הוצרך לומר ואלה גלגוליהם וחבר שניהם יחד ואמר אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין לשון לתולדות שיהיה על הישוב: ''' ואני ''' שמעתי ולא אבין כי הרב ז"ל לא אמר שמלת תולדות מורה על הישובי' אלא שמלת אלה רומזת על היישובים ומלת תולדות על הבנים כמשמעה כאלו אמר אלה ישובי בני יעקב שזהו המובן ממאמ' אלה של תולדות יעקב שאלו היה פי' אלה של תולדות יעקב אלה הגלגולי' של ישובי יעקב לא היה לו לכתוב אלה ישוביהם וגלגוליהם אלא אלה ישוביו וגלגוליו ואם ישיב שישובי בניו הם ישובי יעקב וכשאמר אלה ישוביהם כאלו אמר אלה ישוביו א"כ היה לו לומר אלה גלגולי ישוביהם אחר שפי' אלה לפי דעתו מורה על הגלגולי' ופי' תולדות יעקב מורה על ישובי יעקב שהם ישובי בניו לא אלה גלגוליהם כי גלגולים אינם מתייחסים לא ליעקב ולא לבניו אלא לישובים גם לא היה ראוי לומר וגלגוליהם אחר ישוביהם אלא ההפך אלה הגלגוליהן וישוביהן גם לא היה לו לומר אלה ישוביהן רק אלה של ישוביהן. ואם יאמר אומר שלא היה כתוב בנוסחאת הרמב"ן ז"ל זה הלשון של ואלה של תולדות יעקב ולפיכך היה חושב שהרב ז"ל פירש התולדות ישובים סוף סוף הוה ליה לעיוני במאמר אלה ישוביהם וגלגוליהם שאלו היה פירוש תולדות מורה על הישובים יהיה פירוש אלה תולדות יעקב אלה ישוביו וגלגוליו שאי אפשר לומר שגרסתו כן היא מפני שאחר זה כתוב עד שבאו לכלל ישוב והיה לו לומר עד שבא לכלל ישוב ועוד מאי סבה ראשונה דקאמר והלא אין הסבה הזאת נופלת רק על בניו גם לא יתכן לומר על יעקב עד שבא לכלל ישוב שכבר בא אל מגורי אביו שהוא ישובו וא"כ אין להציל את הרמב"ן ז"ל רק בשנאמר שלא היה כתוב בגרסתו אלה של תולדות יעקב והיה חושב שהרב ז"ל פי' תולדות ישובים ופי' אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב על ישובי בניו והכתוב קרא ישובי בניו ישובי יעקב מפני שהוא העיקר אבל בכל הנוסחאות שמצאתי כתוב ואלה של תולדות יעקב: 

'''תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף. ''' כמשמעות מלת אלה בכל מקום שהיא דבקה עם המלה שאחריה ויהיה פי' אלה תולדות אלה התולדות ותהיה סמיכות הפרשה בישובים ובתולדות אמר וישב יעקב כנגד וישב עשו ואמר ואלה תולדות יעקב כנגד ואלה תולדות עשו: 

'''שכל עצמו של יעקב לא עבד אלא ברחל. ''' ולכן נקראו כל תולדותיו יוסף שאלמלא יוסף לא נולדו לו כל אחי יוסף שהרי מפני חבתו שיוליד בן מרחל עבד השבע שנים הראשונות וכשרמוהו ונתנו לו את לאה במקום רחל הוכרח לעבוד עוד שבע שנים אחרות בעבור רחל וכשראתה רחל שנולדו הד' שבטים מלאה והיא לא ילדה נתנה שפחתה ליעקב ונולדו ממנה שני שבטים אחרים וכשראתה לאה שנתנה רחל את שפחתה נתנה גם היא את שפחתה ונולדו ממנה שני שבטים אחרים וכשראתה לאה שרחל לקחה את דודאי בנה לקחה את יעקב תמורתן ונולדו ממנה שני שבטים אחרים ואחר כך נולד יוסף וכשראה שנולד יוסף מיד רצה לחזור אל מקום אבותיו מפני שכבר נשלמה כונתו הרי שכל תולדותיו לא היו אלא בעבור יוסף ומאחר שהוא סבת הכל נקראו כל תולדותיו יוסף ואע"פ שגם בנימין בנה של רחל הוא מ"מ כיון שנולד ממנה הבן הראשון כבר נשלמה כונתו וכך אמרו בב"ר אלה תולדות יעקב יוסף התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל כל התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו': 

'''ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו. ''' וכאלו אמר התולדות שהכל מעידי' עליהם שהן של יעקב הוא יוסף לבדו מפני שהוא לבדו היה קלסתר פניו דומה לאביו או מפני שהוא לבדו ארעו לו מה שאירעו ליעקב ומפני שעל רוב המקרי' הקורי' לאב קורים לבן להיותם תחת ממשלת מזל אחד ידעו הכל שיוסף הוא בנו של יעקב ולכל א' מהפירושים הללו צ"ל שהדבור הראשון הוא עד יוסף ובן שבע עשרה שנה הוא התחלת דבור אחר ושם יוסף משרת לשנים כאלו אמר אלה תולדות יעקב יוסף ויוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו': 

'''בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. ''' ולפי זה אין סמיכות הפרשיות מענין ישוביהם וישובי תולדותיהם כדלעיל רק מענין שלות הרשעים ויסורי הצדיקים שתחלה הזכיר שעשו נתיישב הוא וכל זרעו בשלוה והשקט ולא ראה רעה בימיו ואח"כ הזכיר שיעקב בקש לישב בשלוה ולא עלה בידו רק קפץ עליו רוגזו של יוסף ועברו ימיו בצע' ובאנחה ופי' וישב יעקב ויבקש יעקב להתיישב ולנוח מהצער שעבר בבית לבן ובהליכת הדרך ומפחד לבן ועשו ומדאגת בתו ומפחדו מן העמים אשר סביבות שכם פן ירדפו אחריו והכוהו ופירוש אלה תולדות יעקב והנה אלה תולדות יעקב שנתקנאו השבטים ביוסף אחיהם ומכרוהו ואמרו הנה מצאנו את כתנתו מלאה בדמים ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו וימאן להתנחם: 

'''שהיה עושה מעשה נערות. ''' לא נער ממש שאין הזכר נקרא נער אלא מבן י"ג שנה ויום אחד עד בן שלש עשרה שנה וחצי דומיא דנקבה שאינה נקראת נערה אלא מבת י"ב שנה ויום א' עד בת י"ב שנה וחצי ולפיכך במשה רבינו ע"ה דכתיב ביה בהיותו קטן והנה נער בוכה אמרו שהיה קולו כנער וגבי יוסף שהיה בן י"ז שנה אמרו שהי' עושה מעשה נערות אבל במדרש משלי בפסוק לנער דעת ומזמה אמרו עד כמה שנים נקרא האדם נער רבי מאיר אומר עד כ"ה רבי עקיבא אומר עד שלשים אמר רבי לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד כ' שנה שנאמר ומבן כ' שנה ומעלה כל הבא לצבא ומפני זה הייתי רוצה לפרש שמה שדרשו גבי יוסף אינו אלא מיתורא דקרא שהי' די לומר אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן למה ליה למכתב והוא נער אלא שהיה עושה מעשה נערות. אך קשה מההיא דב"ר שאמרו יוסף בן שבע עשרה שנה ואת אמרת והוא נער אלא שהיה עושה מעשה נערות. ושמא י"ל דה"ק יוסף בן שבע עשרה שנה ואת צריך לומר והוא נער אלא שהיה עושה מעשה נערות אבל מה שנא' עליו נער עברי והוא בן ל' כבר פרש"י נער שוט' ואין ראוי לגדולה ופירושו כדמות נער ובנימין שנאמר עליו לא יוכל הנער לעזוב את אביו והנער יעל עם אחיו והוא בן ל"א וכן אבשלום שנאמר עליו השלום לנער לאבשלום והוא בן כ"א הוא מפני שהבן אצל האב או אצל האח הגדול ממנו שהוא במקום אביו נקרא נער ואם הוא גדול בשנים מפני שהוא נסמך עליהם בכל ענייניו כנער ורחבעם שנאמר עליו ורחבעם היה נער ורך לבב והוא בן מ"א במלכו וכן ירמיהו שאמר על עצמו כי נער אנכי הוא מפני חולשתם ורכות לבבם כמו הנער גם המשרת נקרא נער ואם הוא גדול בשנים מפני שהוא עושה מעשה נער שדרך המשרת על הרוב להיות נער ויהושע בן נון נער שהיה בן נ"ז שנה והכתוב קורא אותו נער. וא"ת מ"ל לרז"ל לומר שיוסף נקרא נער מפני שהיה עושה מעשה נערות דילמא מפני שהיה קטן מכלם דומיא דבנימין שנקרא נער והוא בן ל"א מפני שהיה קטן מכלם. י"ל ה"מ כשהאחים או האב קוראים אותו נער אבל הכא שהכתוב קורא אותו נער אינו אלא מפני שהיה עושה מעשה נערות: 

'''לפי שהיו אחיו מבזין אותם והוא מקרבן. ''' אבל לא משני שהיו בני הגבירה מבזין אותו והן מקרבין אותו דאין סברא לומר שהיו בני הגבירה מבזין אותו שהיה בן הגבירה היותר חביבה לאביהם והיותר חביב לאביהם ועוד שמהאגדה דלקמן משמע בהדיא שבני הגבירה היו מזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים: 

'''כל רעה שהיה רואה. ''' לא כל רעה שהיה רוצה להוציא עליהם היה מגיד לאביו דא"כ ויוציא את דבתם מיבעי ליה דומיא דויוציאו דבת הארץ: 

'''באחיו בני לאה. ''' אע"פ שלא הוזכרו למעלה בני לאה אלא את אחיו סתם ומשמע כלם ולא בני לאה בלבד וכנוי דבתם אינו נופל אלא על האמורים למעלה מ"מ עכ"ל דפי' היה רועה את אחיו אינו אלא בעד בני לאה דאס"ד על כל האחים מאי והוא נער עם בני בלהה ועם בני זלפה דקאמר דמשמע שבענין זה בלבד היה עמהם והלא כבר היה עמהם אף ברעייה והל"ל והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה לבדם לאפוקי מהרעייה שהיתה עמהם ועם שאר האחים: 

'''שהיו אוכלים אבר מן החי. ''' ב"ר כדר' מאיר: 

'''ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים. ''' כדר' יהודה: 

'''וחשודין על העריות. ''' כדר' שמעון דאמר תולין עיניהם בבנות הארץ דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי מדמסיים בה ר' יהודה ב"ר סימון אומר על תלתיהון לקה וכולהו מרעה הוא דקא ילפי לה כתיב הכא רעה וכתיב התם חיה רעה אכלתהו מה להלן אבר מן החי כדרכה של חיה אף כאן אבר מן החי וכן גבי אשת אדניו כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה מה להלן עריות אף כאן עריות וכן גבי אמה העבריה כתיב אם רעה בעיני אדניה מה להלן בעבדו' אף כאן בעבדו' וכל אלו על פי קבלתם שקבלו שהמלה הזאת של מלת רעה נדונ' בג"ש עם חיה רעה ועם אעש' הרעה הגדולה ועם רעה בעיני אדניה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: 

'''ובשלשתן לקה. ''' ב"ר כדר' יהודה ב"ר סימון וא"ת ולמה לקה והלא לא הגיד לאביו אלא מה שרא' כדפרש"י לעיל כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו ועוד איך אפשר לומ' שהשבטים עשו כן. י"ל שהשבטים כדין היו עושין אלא שיוסף היה טועה בדין והיה דן אותם שעשו שלא כדין והיה מגיד אותן לאביו לפי סברתו שכך משמ' ממלת רע' דה"ל למכת' ויבא יוסף את דבתם מאי רעה שהי' מביא את דבתם לרעה שפירושו שאע"פ שדבת' היתה אפשרית להיות בלתי רעה הוא היה דן כל מעשיהם לרעה וזהו ויבא יוסף את דבתם רעה ולפיכך לקה בשלשתן דלגבי אבר מן החי השבטי' היו חותכים בשר מבית השחיטה בעודה מפרכס' ומניחין אותה עד שתמות ואחר כך היו אוכלין אותו כדי שיבריאו כדאיתא בפ' השוחט אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן הרוצה שיברי' חותך כזית בשר מבית השחיט' ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות ויוסף היה סבור שכיון שחותכי' אותו בעודה מפרכס' יש בו משו' אבר מן החי ואין הדבר כן דאפי' לרב אחא בר יעקב דפליג עליה דרב אידי ה"מ בכנעני משום דכנעני לית להו שחיטה אלא אפי' בנחירה בעלמא סגי וכיון דבמיתה תליא מילתא אינה יוצאת מידי אבר מן החי שהם מוזהרין בו עד שתמות אבל בעוד' מפרכס' לא אבל בישראל דבשחיטה תליא מילתא כיון דשחט לה שחיטה מעליא כבר יצאה מידי אסור אבר מן החי אע"פ שעוד' מפרכסת אבל בברייתא שנו הרוצה לאכול בשר מבהמ' קודם שתצא נפש' חותך כזית בשר כו' ואחד ישראל ואחד מצרי מותרין בו אע"ג דכנענים במיתה תליא מילת' וכל זמן שהיא מפרכסת יש בה משום אבר מן החי משום דליכ' מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ואע"ג דאמרינן בפרק העור והרוטב שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכס' חזקיה אמר אינה לאברים שאין בן נח מוזה' עליה ור' יוחנן אמר ישנ' לאברים ואמר רבי אלעזר נקוט דר' יוחנן בידך דתני רב הושעיא כותיה ה"מ בבהמה טמא' כדתני רב הושעי' ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי שחט בה שנים או רוב שני' ומפרכסת מטמא' טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלה אבר הפור' ממנה כפור' מן החי ואסור לבני נח ואפי' לאח' שתצא נפשה אבל בבהמ' טהורה אפי' רבי יוחנן מודה בה משו' דליכ' מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וכן הא דאמרינן נמי בפר' השוחט שחט בה שני' או רוב שני' ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה בטמאה קמיירי דליכ' למימ' בה מי איכ' מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור אבל בטהור' כ"ע מודו דהוי' כמת' וכן פרשו התוספו' בפר' השוחט דהא דקאמר בגמ' והתנן שחט בה שני' או רוב שנים ועדיין היא מפרכס' הרי היא כחיה לכל דברי' אין המשנ' כן בשום מקום אלא דדייק לה ממתני' דהעור והרוטב דתנן השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכס' כו'. וכן מה שהיו קורי' אותן עבדי' אינו ר"ל עבדי' ממש דהא תני בפ"ק דקדושי' הקור' לחברו עבד יהא בנדוי אלא שהיו קורין אות' בני השפחו' שאמותיהן היו שפחו' לאמותיהן מתחלה אבל לא שכוונו בזה לומ' שנולדו לאמותיהן בהיותן שפחות בלא שטר שחרו' דא"כ היו מבזין לאביה' שבא עליהן באסו' ואין הדבר כן שהרי הגר שפחת שרה היתה ולא בא עליה אברה' אבינו ע"ה אלא באישות כדדרז"ל בב"ר גבי ותתן אות' לאבר' אישה לו לאשה לאשה ולא לפלג' ויוסף היה סבור שכשהיו קורין אותן בני השפחו' כאלו היו קורי' אותן עבדי' שנולדו בזמן שאמותיהן שפחו' ואין הדבר כן. וכן מה שהי' אומר עליהם שהם חשודי' על העריו' הוא מפני שהיה רואה את בנו' הארץ שהיו באות אצל השבטי' לקנות מהם גדיי' וטלאים וחלב וגבינה וכיוצא בהם או כדי למכור להם מפירות הארץ והשבטי' היו נושאין ונותנין עמהן ויוסף היה סבו' דההי' דשלהי קדושין דאמ' שמואל אין משתמשין באשה כלל מיירי בכל מילי ואין הדבר כן דהא קי"ל כאידך דשמואל דאמר בשילהי קדושין הכל לשם שמים וכתבו שם התוס' ועל זה אנו סומכין השתא שאנו משתמשי' בנשי' ואינו אסור להשתמ' בהן אלא בשמוש שהאש' עוש' לבעלה כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה לפניו ומזיג' הכוס שאין הדברים הללו נעשין לאיש אלא ע"י אשתו שמא יבא לידי הרהור עביר' כדאמרינן בפ' עשר' יוחסין דא"ל רב נחמן לרב יהודה תיתי דונג ותשקינן א"ל הכי אמר שמואל אין משתמשין באש' כלל בין גדולה בין קטנה: 

'''ובשלשתן לקה וישחטו שעיר עזים במכירתו. ''' אע"פ שלא לקה באבר מן החי אלא בשחוט סוף סוף כיון שע"י אותו דבר שאמר לאביו שאוכלים אותו חי באה לו קלקלת מכירתו שלולא תחבול' אותו השעיר לא היו מוכרי' אותו הרי לקה באותו דבר עצמו שהיה אומר שהיו אוכלין אותו חי ומה שאמר אחר זה ולא אכלוהו חי אין זה מעניין לקוייו שלקה בו אלא עניין בפני עצמו הוא שהכתוב מעיד עליהם שלא היו אוכלין אבר מן החי כמו שאמר יוסף לאביו שכך אמרו בב"ר אמר לו הקב"ה את אמרת לאביך חשודי' הם בניך על אבר מן החי חייך שאפילו בשעת הקלקלה אינן אוכלין אלא בשחיטה שנאמר וישחטו שעיר עזים פי' ולא שאכלוהו חי כאשר אמרת שאוכלים אבר מן החי דאל"כ וישחטו למה לי ה"ל למכתב ויקחו את כתנת יוסף ויטבלו את הכתנת בדם אלא עכ"ל שלא נכתב זה אלא להעיד עליהם שאפי' בשעת הקלקלה אינן אוכלין כי אם בשחיטה אבל מלשון הב"ר שאמרו אתה אמרת חשודין הם בניך על אבר מן החי חייך שאפי' בשעת הקלקלה אינן אוכלין אלא בשחיטה וישחטו שעיר עזים אתה אמרת מזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים לעבד נמכר יוסף אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדובית ותשא אשת אדוניו נראה שגם לשון אתה אמרת חשודין הם בניך על אבר מן החי חייך שאפי' בשעת הקלקלה אינן אוכלין אלא בשחיטה כו' הוא דומיא דאתה אמרת מזלזלין כו' ואתה אמרת תולין עיניהם כו' שהם מעניין הלקוי לא מעניין עדות שמעיד הכתוב על השבטים שלא חטאו בהם לפיכך צריך לומר דהכי פירושא אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי חייך שיגיע לך תקלה על ידו ושאפי' בשעת הקלקלה מעיד אני עליהם שלא יאכלוהו חי כמו שאמרת לאביך שאוכלי' אבר מן החי ולא חששו להאריך כי מאומרם אפי' בשעת התקלה הרי הוא כאלו אמרו שאמר לו הקב"ה חייך שתגיע לך תקלה על ידו: 

'''כל מה שהי' יכול לדבר בהם. ''' מפני שפי' דבה דבור וכאלו אמרו ויבא יוסף את דיבור' ובנוי דבור' יסבול שיהי' מורה על הפעול או על הפועל הוצרך לומר כל מה שהיה יכול לדבר בהם שהוא מורה על הפעול ולפי זה יהיה פי' ויבא יוסף את דבתם שהביא העניינים שהיה מדבר לאביו עליהם לא הדבורים שדברו הם כי הם לא דברו מאומה רק הוא היה המדבר בעבורם וכאלו אמר ויבא יוסף את העניינים שהיה דבורו בהם על אחיו רעה אל אביהם. ומה שטען הרמב"ן ז"ל א"כ למה לא הצילוהו בני השפחות והוא אוהב אותם ומקרבן ומגיד לאביו על האחים בבזיונם ואם נאמר שיראו מן האחים והנה הם ארבע וראובן עמהם ויוסף עצמו ותגבר ידם עליהם ואף כי לא יבואו עמהם במלחמה ועוד כי נראה בכתוב כי כולם הסכימו במכירתו אבל לדעת רז"ל בב"ר על כלם היה מוציא הדבה עכ"ד: ''' נראה ''' לי שאין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען למה לא הצילוהו בני השפחות והוא אוהב אותן כו' אינה טענה כי לא היתה השנאה מפני הדבה בלבד אלא ג"כ מקנאת הכתנת והחלומות שגם בני השפחות משותפין בהן ואף את"ל שהקנאה אינה נופלת רק לבני הגבירה שהם כמוהו במעלה ובכבוד ולא לבני השפחות מכל מקום בענין החלומות כלם שוים הם דמסתמא לא היו רוצים שימלוך עליהם ויהיו משתחוים לו וכתיב ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם וישנאו אותו וכתיב בתריה ויקנאו בו אחיו וסתם אחיו כולל כל האחים ומה שאמר עוד שדעת רבותינו בב"ר היא שעל כלם היה מוציא הדבה אינו מחוור כי אינו מובן זה מדבריהם אלא אדרבה ממה שהוכחנו לעיל שר' מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון אינם חולקים בפירוש דבתם אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ורבי יהודה אמר שבני לאה היו מזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים למדנו שפי' דבתם שב על בני לאה בלבד ואם כן עכ"ל שדברי כלם אינם אלא על בני לאה: