עריכת הדף "יש סדר למשנה/ברכות/ה" (פסקה)

== ג ==

תוי"ט  ד"ה '''האומר  על קן צפור וכו' אך בסדר שבגמרא וכן ברי"ף איתא נמי הכי ע"ש. '''  דע כי גם ברא"ש איתא הכי האומר יברכוך טובים הרי זה דרך הצדוקים ופי' יברכוך הטובים אבל לא הרעים וזה דרך הצדוקים כי כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא והכל חייבים לברכו ויש מפרשים טובים אותם שהשפעת להם והם שבעים ע"ד ונשבע לחם ונהי' טובים (ירמי' מ"ד) האומר על קן צפור וכו' עד כאן וכן ברי"ף יש סדר המשנה על דרך הזה ופי' רבינו יונה עליו כמו שהעתקתי בשם הרא"ש. ודע במשנה ט' פ"ד דמגילה אית' האומר יברכוך טובים הרי זה דרך המינות שצריכין ישראל לצרף עמהם פושעי ישראל באגודת תעניתיהם שהרי החלבנה ריח רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת הר"ב. וכן פירש"י במשנה מגלה כ"ה. יברכך טובים הרי זה דרך מינות שאינו כולל לרשעים בשבחו של מקום וחכמים למדוהו מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת שצריכין הכתוב בהרצאתן להיות באגודה אחת ע"כ. ושמתי לו מקום בזה שכתב רש"י וחכמים למדוהו וכו' הוא מאמר ר' שמעון חסידא בכריתות ו' כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה וכו'. אביי אמר מהכא ואגודתו וכו' [משמע שכולן ביחד אז אל ארץ יסדה. רש"י]. וכן איתא במנחות כ"ז ישראל בהרצאה עד שיהא כולן באגודה אחת [צדיקים ורשעים וכו'. רש"י] שנאמר הבונה שמים מעליותיו ואגודתו [בזמן שאגודתו ביחד אז יסדה רש"י] וז"ל הרמב"ם בפירושו האומר יברכוך טובים הרי זה דרך החיצונים וכו' וחיצונים הם הכופרים בכל התורה ואינם מאמינים ממנו לא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה. ואין ראוי לומר יברכוך טובים לפי שהש"י מברכין אותו טובים ורעים כמ"ש מי לא יראך ע"כ וז"ל תוס' שם ד"ה יברכוך טובים פי' רש"י שמוציא את הפושעים מן הכלל אי נמי משום דמחזי כשתי רשויות כלומר אלדי' טובים ע"כ ומפני שלא הערו התוס' לא הכא בברכות ולא התם במגילה קמתי אני בהעתקות כל הנוסחאות שונים ופירושי הגאונים ובתוך הדברים אתן תודה כי לא מצאתי דבר זה דהאומר יברכוך טובים נזכר בדברי הרמב"ם עוד אודיע ששגגת הדפוס בש"ס דפ"פ דמיין שלפני שנדפס הכא בברכות ל"ד האומר יברכוך טובים הרי זה דרכי טעות ושמהו בין שני חצאי עגולים והנה לא לבד כי בנוסחת המשנה דמגילה וכן בכל הנוסחאות שזכרתי בשם הרי"ף והרא"ש ליתא הכי אלא הרי זה דרך הצדוקין. אלא גם בזה נדפס בדרכי טעות. כי איחרוהו וכתבו משנה זו קודם משנה העובר לפני התיבה וכו' וה"ל להקדים להיות מדפיס משנה זו קודם משנה האומר על קן צפור וכו' והיא ל"ג. כי גם במשנה דמגילה וכן ברי"ף ורא"ש סדורה על זה הסדר האומר יברכוך וכו' האומר על קן וכו': 

תוי"ט ד"ה '''משתקין  וכתב הר"ב שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים וכו' שבספר המורה נראה שהוציא משנה זו מהלכה ודאתי' כמ"ד אין טעם לשום מצוה וכו' '''  ע"ש. דע שרבינו אהרן הלוי בס' החינוך מצוה תקל"ז האריך בענין זה והעתיק לשון הרמב"ם שכתב בטעם מצוה זו ר"ל שלוח הקן ובטעם אותו ואת בנו שיש לבהמה דאגה גדולה בראותם צער בניהם כמו לבני אדם וכו' אמר הרמב"ם בענין זה ואל תשיב מילין מאמר חכמים האומר על קן צפור כו' כי זה הוא סברת מי שיראה שאין טעם למצות ואנו מחזיקין בסבר' שנית שיש טעם לכל מצוה וכו' ע"ש. וז"ל תוס' מגילה כ"ה ד"ה מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והם אינם אלא גזירות קשה להר"ר אלחנן על מה שסידר הקליר בקדושתו שאין אומרים ביום שני של פסח [וכבר נדפס משמי בס' זכרון יוסף דבר נאה בזה בס"ד ובהפלאה שבערכין] צדקו אותו ואת בנו דמשמע שר"ל שהקב"ה חס על אותו ואת בנו והוא אינה אלא גזירה ע"כ. הנה עפ"י האמור שפירש הקליר יסד עפ"י הרחמנות לפי דקיי"ל דדרשינן טעמי המצות כמ"ש הרמב"ם שהעתקתי לעיל ואין מקום לקושי' הר"ר אלחנן. עוד יש לצדד ולהצדיק על הקליר דהא איכא למידק למה תנא במשנה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' ולא תנא נמי אותו ואת בנו דטעם אחד לשניהם כמבואר לעיל ברמב"ם ואין לומר דתנא חדא מתרתי נקט דאכתי ה"ל לשנות האומר על אותו ואת בנו יגיעו רחמך וכו' שהוא מוקדם בתורה בפ' אמור ושלוח הקן מאוחר הרבה בפ' תצא. עוד קשה מה שהקשה ג"כ בס' החינוך וכי בשביל שאומר מדותיו של הקב"ה רחמים משתקין אותו הלא הש"י נקרא רחום וגם אמרו מה הקב"ה רחום אף אתה רחום וע"ש תירוצו דלקמן הדקה. אכן יתבאר כ"ז מה שיש לדקדק בזה שאמר בסוגי' דברכות שם ובמגילה שם ההוא דנחית קמי' דרבה אמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למרי' א"ל אביי הא משתקין אותו תנן ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי [שישיב לו מה שהשיב. רש"י] ע"כ. ולא ידענא מה חדודי איכא בדבר שמפורש במשנה וכ"ע ידעי דבר זה ואשר ע"כ להסיר קושיית ס' החינוך טוב לומר דנ"מ טובא לפי מה דקי"ל דשלוח הקן אינו נוהג אלא בשאינו מזומן אבל במזומן אינו נוהג כמבואר חולין קל"ח קל"ט וע"כ אינו אלא גזירה דבהכי חייב ובהכי פטור משא"כ לפי הדורש מצוה זו מצד הרחמנות עוקר הקבלה ומחויב לשלוח הקן בכל מקום והלכך משתקין אותו שלא לעקור הקבלה דדוקא בשאינו מזומן חייב ובאווזין ותרנגולין פטור כשקננו בבית כמבואר בחולין שם ועכשיו יאיר לנו דתנן במשנה על קן צפור וכו' ולא נקט אותו ואת בנו משום דהאומר על אותו ואת בנו יגיעו רחמיך אין משתקין אותו דלא נפיק חורבי מיני' ושפיר מצי למימר הטעם מפני הרחמנות גבי אותו ואת בנו ונתבאר עכשיו חדודי דאביי שהשיב ממשנה אע"פ שלפום רהיטא יש התנצלות להאי דנחית דס"ל דמשנה אזלי כמאן דאמר דלא דרשינן טעמי' ואינהו ס"ל דדרשינן טעמי מצות מ"מ השיב אביי הא משתקין אותו תנן כלומר דע"כ ממה דלא תנן במשנה אותו ואת בנו ברור דגם אפילו למאן דדריש טעמי' דמצות בכל מקום הכא גבי שלוח הקן משתקין אותו מטעם שאומר דסותר את הדין. וע"פ הדברים האלה מיושב קושי' הר"ר אלחנן וגם עולה יפה דעת התרגום יונתן שהקשה עליו המהרש"א בחדושי הלכות שכתב בפ' אמור שור או שה וגו' עמי בני ישראל היכמא דאביכן רחמן בשמיא כן תהוון רחמנין וכו' והניחו המהרש"א על הת"י בתימה שהוא נגד המשנה ולפמ"ש בס"ד ברור דברי הת"י ותדע כוונתו שלא כתב נמי כזה בפ' תצא גבי שלוח הקן אלא גבי אותו ואת בנו כתב הכי מצד הרחמנות היינו כמשמעות המשנה דדילג המוקדם ולא תנא אלא קן צפור כדאמרן. והנה כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד דמשתקין אותו מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ה"ה הר"ב וכן הרמב"ם בפירושו ובחבורו בפ"ט מהל' תפלה ד"ז מי שאומר בתחנונים מי שריחם על קן צפור שלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ירחם עלינו משתקין אותו מפני שמצות אלו גזירת הכתוב הוא ואין רחמים שאילו הי' מפני הרחמים לא הי' מתיר לנו שחיטה כל עיקר ע"כ ובגמ' דברכות ל"ג ובמגילה כ"ה מפרש הש"ס על קן צפור מאי טעמא משתקין אותו פליגי בה תרי אמוראי וכו' חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית [לומר על אלה חס ולא על שאר בריותיו. רש"י] וז"ל רש"י במגילה מטיל קנאה לומר על עופות חס ועל בהמות וחיות אינו חס וחד אמר מפני שעושה מדותיו וכו' ובכן נעלם ממני דלמה הניחו כל הגדולים לפרש נמי טעמי' מפני שמטיל קנאה ויפלא עפי"ז מה שכתב בס' המורה הביאו התי"ט דהוציא זו המשנה מהלכה דאתי' כמ"ד אין טעם לשום מצוה וכמו שכתבתי ג"כ לעיל בהעתקת ס' החינוך הרי לפי טעם שמטיל קנאה יהי' הלכה זו מקויימת אפי' למאן דדריש טעמי המצות והטעם משום רחמנות אפילו הכי משתקין אותו מפני שמטיל קנאה וכן משמע דברי המהרש"א בח"א בזה"ל מפני שמטיל קנאה כו' למאן דס"ל הכי אפשר דמצוה זו מצד רחמים הוא כמו צדקה וכמה מצות אלא כיון שמזכיר כן בתפילה הרי הוא מטיל קנאה במעשה בראשית כאילו אלו עופות נבראים ברחמים ולא שארי נבראים ברחמים ואינו כן אלא שכולן נבראו ברחמים כמ"ש ביום ברוא ד' אלקים ע"כ. וביישוב זה נראה להתבונן באיזה דרך מטיל קנאה במ"ב לומר על אלה חס ולא על שאר בריותיו כמ"ש רש"י והלא שפיר יש לכוין כוונת התפילה כשם שחס על אלה כן חס על כל בריותיו ומצות שלוח הקן מורה היקש על השאר והלא ע"ז יצא לדון כן חוס ורחם עלינו הרי ששלוח הקן לדעתו יצא לדון על הרחמנות לכל הנבראים ויתכן לומר מדנקט בפומי' אתה חסת על קן צפור וכו' ולא נקט המוקדם בתורה אוא"ב הורה בזה הקנאה דאותו ואת בנו אינו טעם משום רחמנות אלא דוקא בקן צפור חס ולכן משתקין אותו שמטיל קנאה ונפק' מזה דאם אמר אתה חסת על אותו ואת בנו או דאמר תרווייהו קן צפור וגם אותו ואת בנו דתו ליכא הוראת קנאה אין משתקין אותו. ודע דבמגילה הגירסא ההוא דנחית לקמי' דרבה אמר אתה חסת על קן צפור אתה חסת על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו ע"כ. אמר רבה כמה ידע כו'. אמר לי' אביי והא משתקין אותו ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי ואולי לכל הגדולים הנ"ל הי' גרסתם ג"כ בברכות כמו דאיתא במגילה והשתא רבה וגם אביי שהסכימו יחד דמשתקין לההוא דנחית אע"ג שהזכיר שניהם קן צפור וגם אותו ואת בנו ע"כ דרבה ואביי ס"ל כאותו מ"ד טעמי דמשתקין מפני שעושה מדותיו וכו' ולכן ע"ז כדאי לסמוך אשר סמכו הגדולים לבחור בטעם זה והוי יודע דבטור ושו"ע לא מצאתי דין האומר על קן צפור משתקין אותו אלא דין דמודים מודים נזכר בסי' קכ"א ולא ידעתי טעם השמטה זו ואולי לפי מה שכתב מדין זה התוס' ד"ה על קן צפור וכו' דדוקא בתפילה שכשאומר התפילה מחליט הדבר ולהכי משתקין אותו משא"כ דרך דרוש ופשט ע"כ. והנה נוסח התפילה כבר אמורה על הסדר ברמב"ם וטור לפיכך העלימו את זה מיהו אכתי לפמש"כ הרמב"ם בחבורו העתקתי לעיל על מי שאומר בתחנונים וכו' א"כ נ"מ דאפילו בתחנונים שמסדר לעצמו כדרך הרבה בעלי השיר שיוצאין בשיר וכותבין תחנונים ובקשות אשר לא שערום הראשונים שאינו רשאי לעשות בקשה על דרך זה או מי ששמע כך מהאומר זה דרך תחנה שמשתקין אותו וקצת י"ל דס"ל כדעת הרמב"ם בס' המורה דמשנה דהכא אתיא דלא כהלכתא ומיהו גם זה דוחק שהרי הרמב"ם בחבורו פסק להלכה דמשתקין אותו גם על הרמב"ם שכתב דין מודים מודים וכן על קן צפור דמשתקין אותו והשמיט דין דהאומר על טוב יזכר שמך דתנן נמי משתקין אותו נעלם ממני טעמו של זה הדבר: