עריכת הדף "ישועות יעקב/אורח חיים/רמב" (פסקה)

==ב==
(ב) '''לזרז''' את עצמו לכבד את השבת. בש"ס דביצה בהא דפליגי ר"א ור"י 
ביו"ט דר"א אומר או כלו לה' או כלו לכם ור"י אומר חלקהו חציו 
לה' וחציו לכם אמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת 
עונג וכתב הב"ח דמזה דקדקו הפוסקים דהלכה כר"א מדקאמר הכל מודים 
בשבת משמע דאתי לאשמעינן דאף ר"א דס"ל ביו"ט כלו לה' בשבת מודה וקשה 
כיון דאין הלכה כר"א דתלמידי שמאי הוא אטו טעמא דב"ש אשמעינן א"ו
דהלכה כר"א וזהו טעמו של המרדכי דפסק כר"א. ומזה מבואר דלא כדעת 
העולת שבת שכתב דבשבת כלו לכם א"כ אף לר"י יש חילוק בין שבת ליו"ט דביו"ט
חציו לכם ובשבת כלו לכם א"ו דבשבת נמי בעינן חציו לה' אלא דבשבת בעינן 
נמי לכם וכדעת המ"א והדבר ברור. והנה גם בשבת יש חילוק בין ר"א לר"י 
דלר"א דביו"ט יוכל להיות כלו לה' אלא דבשבת צריך להיות נמי הלכה משום 
דכתיב וקראת לשבת עונג אבל אינו צריך להיות מצומצם חציו לכם אלא דצריך
שיענג ביום השבת ואם עוסק בתורה ותפילה עד אחר חצות לית לן בה אבל לר"י 
דס"ל חציו לכם בעינן ממש חציו וע"כ אסור להתענות עד אחר חצות וע"כ
פסקו הפוסקים כר"י משום דמבואר בירושלמי הביאו הטור לקמן [[טור/אורח חיים/רפח|סימן רפ"ח]] 
אסור להתענות בשבת עד ו' שעות והיינו עד אחר שש כמבואר בפוסקים והיינו 
חציו מעש ובזה יתבאר בטוב לשון המרדכי פ"ק דשבת דכתב ואסור להתענות עד 
אחר שש שעות בשבת אבל מותר לעסוק בתורה ותפלה דקי"ל כר"א ותמהו
עליו דהא בשבת אף ר"א מודה ובזה א"ש דבשש שעות תליא בפלוגתא דר"א 
ור"י וכן הא דמר בריה דרבינא פסחים דף ס"ח דיתיב בתעניתא משום שהתענית 
עונג לו תלי' ג"כ בפלוגתא דר"א ור"י וזה ברור:

במגן אברהם כתב בשם תיקון שבת 
שיאכל בכל סעודה דגים ואני ראיתי 
ביש"ש דגטין פרק השולח כתב שהוא לא 
היה אוכל דגים בליל שבת שהוא מאכל 
החביב עליו מאד והניחו עד סעודת
שחרית להראות דכבוד יום קודם לכבוד 
לילה עוד הביא הרב בשם ס' צ"צ דאם 
הנכרים מיקרים השער יש לעשות תקנה 
שלא יקנו דגים כמה שבתות עד שיוחזר 
השער למקומו והביא ראיה ממשנה סוף פ"א
דמסכת כריתות דתנן האשה שיש עליה 
חמש לידות מביאה קרבן אחד ומותרת 
לאכול בקדשים ומ"מ השאר חובה עליה 
להביא אח"כ מעשה ועמדו קינין בדינרי 
זהב ואמר רשב"ג שאשה שיש עליה ה' 
לידות מביאה קרבן אחד ואין השאר חובה
עליה ועמדו בדינרי כסף הרי דאף שדרוש זה
הוא על דברי תורה בשביל תיקון להבא
שלא יוכלו להביא קרבן כלל ויאכלו קדשים 
כשהם מחוסר כפרה לכך מותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתך ה"ה בזה
עכ"ל ואם לדין יש תשובה עפ"י מ"ש במקום אחר במה שהביא רבינו יונה במס'
ברכות אהך דקי"ל בזמן ק"ש של ערבית דאסור לקרות מחצות ואילך כדי להרחיק 
האדם מן העבירה והקשה הרב איך יתכן שבשביל שלא יתבטל במצות ק"ש לא 
יקרא ק"ש מחצות ואילך ויתבטל מצוה דאורייתא משום סייג דרבנן וכתבו 
דהפי' שלא יקרא ק"ש בברכותיה ורבינו יונה כתב דעיקר קושייתם ליתא דהרי בטלו 
לולב בשבת וסדין בציצית דפטרי ב"ש משום סייג דרבנן עייש"ה ואני כתבתי דהני 
גאונים שהביא רבינו יונה ח"ו לא נעלם מהן דבר זה אלא דלא העמידו חז"ל 
דבריהם אלא היכי דיש חשש שיעבור עבירה בקום ועשה ע"כ עקרו חז"ל מצוה 
דאורייתא בשב ואל תעשה כמו שם דחששו שיעבור ד"א ברה"ר או שיעבור על 
איסור כלאים שלא במקום מצוה אבל כאן עיקר הסייג שלא יאמר אוכל קימעא
ויתבטל ממצות ק"ש לא יתכן שיבטל תיכף מצות ק"ש משום חשש ביטול מצות 
ק"ש זהו דעת הגאונים ע"כ כתבתי ומעתה ה"ה לענין זה חשש רשב"ג היה 
שלא יאכלו קדשים כשהם מחוסרי כפרה ויעברו בקום ועשה לכך דרש שלא 
יביאו קרבן חובה אבל כאן עיקר החשש שהנכרים מיקרים השער ולא יאכלו 
דגים וע"כ נאסר שלא לקנות דגים הרי שניהם מטעם אחד קאתינן עלה עכ"ז
כבר הורה זקן ומוסמך: