עריכת הדף "הר המוריה/קרבן פסח/ד" (פסקה)

== ב ==

'''שנטמא ''' 

''' ונודע וכו'.''' פסחים ע"ח ב' תוספתא פ"ו.

''' לא ''' 

''' הורצה.''' דלא כר"נ שם ועיין לעיל פ"ג ה"ב ועיי"ש בירושלמי ה"ה מוקי למתניתין דלא כר"נ ודלא כרב דאוקמה למשנתנו כר"נ ועיין מרן.

''' הורצה ''' 

''' שהציץ וכו'.''' שם בפסחים פ' ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה נזרק דמו וכו' ועיין בלח"מ מש"כ בזה וע"ע בתוס' יו"ט שכתב שם דבדיעבד מודה רבינו דמרצה על אכילות יעו"ש (וע"ע במש"כ לעיל בפי"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד יעו"ש היטב) יעו"ש שמביא ראיה מהא דפ"א מהל' פסולי המוקדשין יעו"ש ואולי כוונתו על הא דהלכה ל"ד שם יעו"ש אבל א"כ לכאורה י"ל דהתם מרצה על העולין אבל לא על האכילות יעו"ש גם יש לעיין במה שחילק בין לכתחלה לדיעבד א"כ בטומאת עולין מרצה לכתחלה ג"כ א"כ אמאי כתב לעיל שם פ"א דאם נטמאו שניהן לא יזרוק ואמאי כיון דעל עולין מרצה לכתחלה א"כ מותר לזרוק לכתחלה אלא ודאי דהא דמרצה על טומאת עולין היינו בדיעבד ולא לכתחלה א"כ מינה דבאוכלין גם בדיעבד לא מרצה וצ"ל דמה שכתב רבינו לחלק בין טומאת אוכלין לטומאת עולין לכתחלה היינו בצבור אבל ביחיד בשניהם לכתחלה אינו מרצה ובדיעבד מרצה. אבל לפ"ז לא אתי שפיר לישנא דרבינו בפ"ד מהל' ביאת מקדש ה"ז דכתב שם אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין ולא על טומאת האדם שנטמא בטומאה ידועה אא"כ היתה הטומאה הדחוייה בציבור וכו' יעו"ש דלפ"ז צ"ל דמש"כ אא"כ היתה הטומאה הדחוייה בצבור וכו' קאי רק על סיפא על טומאת האדם אבל לא על טומאת הנאכלין דבזה אין חילוק בין יחיד לצבור א"כ רישא וסיפא מיירי בטומאת ציבור ומציעתא מיירי בטומאת יחיד ותמוה. וע"ע בלח"מ פ"א מהל' פסולי המוקדשין הל"ד שלא כ"כ וסבור הייתי לחלק דה"ק התוס' יו"ט דמה שס"ל לרבינו דאין הציץ מרצה על אכילות היינו לכתחלה דאם נודע לו קודם הזריקה לא יזרוק ואף אם עבר וזרק לא הורצה כיון דעבר אאיסור אבל אם לא נודע לו עד אחר הזריקה שכבר זרק מיקרי בדיעבד אבל אם נימא דהכי כוונתו פשיטא דתקשה לך א"כ מאי ראיה מייתי מהא דפ"א מפסוה"מ וצ"ע לענ"ד בזה. וע"ע בלח"מ שהקשה דא"כ אתי כר"נ דלרבנן כיון שאינו ראוי לאכילה א"כ לא יצא ידי חובת פסח וכמש"כ למעלה מזה יעו"ש היטב ועיין לעיל פ"ג ה"ג ואולי אפשר לחלק ולומר כיון דבשעת זריקה היה בהכשר לדעתם ע"מ לאכול לערב לכן מהני ואף דלעיל שם ה"ט גבי נמצא יבלת באחד מהם לא מהני מה שהיו סבורים שהזריקה כדת מ"מ הכא כיון שהציץ מרצה אה"נ דמהני וצע"ג בזה.

''' שגגת ''' 

''' הבשר וכו'.''' שם בפסחים פ' ב' ומנחות כ"ה ב' ופסק כרבינא ועיין בלח"מ שתמה דלעיל פ"א מהל' פסולי המוקדשין הל"ד לא חילק רבינו בזה יעו"ש והנה לכאורה משמע דרבינא ס"ל דוקא בפסח הדין כן דבעינן שיהא הזריקה בשוגג אבל בכל הקרבנות אף דלא חזי לאכילה מ"מ הורצה ולכן אף שנזרק במזיד כיפר והורצה והא דמקשה במנחות מהברייתא דדם שנטמא וזרקו והנה לרבינו דלא ס"ל כלל לההיא ברייתא כיון דס"ל דדם אינו מקבל טומאה וכמש"כ שם הל"ו יעו"ש היטב ורב שילא דתירץ זריקתו בין בשוגג בין במזיד לא קאי כלל אהך מתניתין אבל קאי אההיא ברייתא וכמש"כ התוס' בפסחים שם אבל רבינו ס"ל דאם נודע קודם זריקה אסור ולא הורצה וס"ל דזה מהני ע"כ לרבנן דפליגי אר"נ נמי והא דפריך מהברייתא י"ל דמשמע ליה דהברייתא בכל ענין מתיר אף בפסח וס"ל דמרצה על הבשר וע"ז תירץ רבינו. ורב שילא דתירץ דה"ה דנודע קודם זריקה מוקי מתניתין אליבא דר"נ וכדומיא דמוקי לה רב התם ע"ז ב' אבל אכתי לא נחה דעתי בזה דא"כ מאי מקשה לימא הא ברייתא דקאמר דהורצה אפילו במזיד אתא כר"נ אבל הך משנה אתי כרבנן לכן בעינן דוקא נודע לאחר זריקה ואפ"ל דיותר ניחא ליה לאוקמי אליבא דהלכתא דאתי כרבנן אבל אכתי קשה ליה דמאי יענה רבינו על הך דדם שזרקו בשוגג הורצה ואף אם נימא דרבינו לא ס"ל כההיא ברייתא ומטעם דרבינו ס"ל דדם אינו מקבל טומאה מ"מ קשה דהדין דין אמת דיש חילוק בין שוגג למזיד בדבר המקבל טומאה. ודע עוד שרבינו בפי' המשניות פי' כאן דמיירי בנטמא הדם יעו"ש אבל כאן חזר בו ע"כ ועיין בתוס' שם ועדיין אני נבוך מאד בזה וה' יאיר עיני.

''' שורף ''' 

''' את וכו'.''' כ"ה בפסחים ס"ב א' ובמנחות י"ג ב' ועיין תו"כ צו פרשה ט' דאיתא שם דאי איטמי מקצת איטמי כולה יעו"ש קאי על אבר אחד ובמחובר איטמי כולה אבל לא בלא מחובר ועיין מש"כ לעיל סימן ע"ה סעיף י"ד יעו"ש היטב ומרן נדחק בזה ועיין תוספתא דזבחים פ"ה.

''' זורק ''' 

''' את וכו'.''' פסחים ע"ח ב' ותוספתא שם פ"ו ובזבחים פ"ד יעו"ש.

''' הבעלים ''' 

''' אחר וכו'.''' פסחים פ' ב' זבחים כ"ג א' ותוספתא פסחים פ"ו ובנזיר פ"ו ובמנחות פ"א.

''' כמו ''' 

''' שביארנו וכו'.''' בפ"ד מהל' ביאת מקדש ה"ז יעו"ש.