הר המוריה/קרבן פסח/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הר המוריהTriangleArrow-Left.png קרבן פסח TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

נתבאר

בהל' וכו'. לעיל בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין ה"א יעו"ש.

סומכין

על וכו'. קדושין ס"ו א'.

שורת

הדין וכו'. תוספתא דפסחים פ"ד יעו"ש ועיין לעיל פי"ט מהל' פסוה"מ בסופו וע"ע בתוספתא פ"ב דתרומות.

ה"ז

משובח וכו'. עיין בהשגת הראב"ד שכתב ע"ז וז"ל א"א אין כאן שבח שאם יהיה פטור אין יכול להביא פסחו נדבה על תנאי שלמים עכ"ל ועיין מרן ולח"מ מש"כ בזה ועיין בספר אור חדש בפסחים פ"ט א' צ"א א' יעו"ש היטב (וע"ע תוספתא פ"ז ובירושלמי פ"ח ה"ב יעו"ש היטב) ועיין בשער המלך פ"ג ה"ט וע"ע בס' קהלת יעקב מש"כ בזה (ומש"כ בס' קהלת יעקב דאם אמר אחר הזריקה בודאי אינו נאמן מטעם דאין אדם משים עצמו רשע יעו"ש היטב יש לעיין בזה מהא דתוס' דב"מ ד' ב' ויש לעיין בזה) וע"ע בספר תשובת שמואל סימן א'.

ב[עריכה]

שנטמא

ונודע וכו'. פסחים ע"ח ב' תוספתא פ"ו.

לא

הורצה. דלא כר"נ שם ועיין לעיל פ"ג ה"ב ועיי"ש בירושלמי ה"ה מוקי למתניתין דלא כר"נ ודלא כרב דאוקמה למשנתנו כר"נ ועיין מרן.

הורצה

שהציץ וכו'. שם בפסחים פ' ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה נזרק דמו וכו' ועיין בלח"מ מש"כ בזה וע"ע בתוס' יו"ט שכתב שם דבדיעבד מודה רבינו דמרצה על אכילות יעו"ש (וע"ע במש"כ לעיל בפי"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד יעו"ש היטב) יעו"ש שמביא ראיה מהא דפ"א מהל' פסולי המוקדשין יעו"ש ואולי כוונתו על הא דהלכה ל"ד שם יעו"ש אבל א"כ לכאורה י"ל דהתם מרצה על העולין אבל לא על האכילות יעו"ש גם יש לעיין במה שחילק בין לכתחלה לדיעבד א"כ בטומאת עולין מרצה לכתחלה ג"כ א"כ אמאי כתב לעיל שם פ"א דאם נטמאו שניהן לא יזרוק ואמאי כיון דעל עולין מרצה לכתחלה א"כ מותר לזרוק לכתחלה אלא ודאי דהא דמרצה על טומאת עולין היינו בדיעבד ולא לכתחלה א"כ מינה דבאוכלין גם בדיעבד לא מרצה וצ"ל דמה שכתב רבינו לחלק בין טומאת אוכלין לטומאת עולין לכתחלה היינו בצבור אבל ביחיד בשניהם לכתחלה אינו מרצה ובדיעבד מרצה. אבל לפ"ז לא אתי שפיר לישנא דרבינו בפ"ד מהל' ביאת מקדש ה"ז דכתב שם אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין ולא על טומאת האדם שנטמא בטומאה ידועה אא"כ היתה הטומאה הדחוייה בציבור וכו' יעו"ש דלפ"ז צ"ל דמש"כ אא"כ היתה הטומאה הדחוייה בצבור וכו' קאי רק על סיפא על טומאת האדם אבל לא על טומאת הנאכלין דבזה אין חילוק בין יחיד לצבור א"כ רישא וסיפא מיירי בטומאת ציבור ומציעתא מיירי בטומאת יחיד ותמוה. וע"ע בלח"מ פ"א מהל' פסולי המוקדשין הל"ד שלא כ"כ וסבור הייתי לחלק דה"ק התוס' יו"ט דמה שס"ל לרבינו דאין הציץ מרצה על אכילות היינו לכתחלה דאם נודע לו קודם הזריקה לא יזרוק ואף אם עבר וזרק לא הורצה כיון דעבר אאיסור אבל אם לא נודע לו עד אחר הזריקה שכבר זרק מיקרי בדיעבד אבל אם נימא דהכי כוונתו פשיטא דתקשה לך א"כ מאי ראיה מייתי מהא דפ"א מפסוה"מ וצ"ע לענ"ד בזה. וע"ע בלח"מ שהקשה דא"כ אתי כר"נ דלרבנן כיון שאינו ראוי לאכילה א"כ לא יצא ידי חובת פסח וכמש"כ למעלה מזה יעו"ש היטב ועיין לעיל פ"ג ה"ג ואולי אפשר לחלק ולומר כיון דבשעת זריקה היה בהכשר לדעתם ע"מ לאכול לערב לכן מהני ואף דלעיל שם ה"ט גבי נמצא יבלת באחד מהם לא מהני מה שהיו סבורים שהזריקה כדת מ"מ הכא כיון שהציץ מרצה אה"נ דמהני וצע"ג בזה.

שגגת

הבשר וכו'. שם בפסחים פ' ב' ומנחות כ"ה ב' ופסק כרבינא ועיין בלח"מ שתמה דלעיל פ"א מהל' פסולי המוקדשין הל"ד לא חילק רבינו בזה יעו"ש והנה לכאורה משמע דרבינא ס"ל דוקא בפסח הדין כן דבעינן שיהא הזריקה בשוגג אבל בכל הקרבנות אף דלא חזי לאכילה מ"מ הורצה ולכן אף שנזרק במזיד כיפר והורצה והא דמקשה במנחות מהברייתא דדם שנטמא וזרקו והנה לרבינו דלא ס"ל כלל לההיא ברייתא כיון דס"ל דדם אינו מקבל טומאה וכמש"כ שם הל"ו יעו"ש היטב ורב שילא דתירץ זריקתו בין בשוגג בין במזיד לא קאי כלל אהך מתניתין אבל קאי אההיא ברייתא וכמש"כ התוס' בפסחים שם אבל רבינו ס"ל דאם נודע קודם זריקה אסור ולא הורצה וס"ל דזה מהני ע"כ לרבנן דפליגי אר"נ נמי והא דפריך מהברייתא י"ל דמשמע ליה דהברייתא בכל ענין מתיר אף בפסח וס"ל דמרצה על הבשר וע"ז תירץ רבינו. ורב שילא דתירץ דה"ה דנודע קודם זריקה מוקי מתניתין אליבא דר"נ וכדומיא דמוקי לה רב התם ע"ז ב' אבל אכתי לא נחה דעתי בזה דא"כ מאי מקשה לימא הא ברייתא דקאמר דהורצה אפילו במזיד אתא כר"נ אבל הך משנה אתי כרבנן לכן בעינן דוקא נודע לאחר זריקה ואפ"ל דיותר ניחא ליה לאוקמי אליבא דהלכתא דאתי כרבנן אבל אכתי קשה ליה דמאי יענה רבינו על הך דדם שזרקו בשוגג הורצה ואף אם נימא דרבינו לא ס"ל כההיא ברייתא ומטעם דרבינו ס"ל דדם אינו מקבל טומאה מ"מ קשה דהדין דין אמת דיש חילוק בין שוגג למזיד בדבר המקבל טומאה. ודע עוד שרבינו בפי' המשניות פי' כאן דמיירי בנטמא הדם יעו"ש אבל כאן חזר בו ע"כ ועיין בתוס' שם ועדיין אני נבוך מאד בזה וה' יאיר עיני.

שורף

את וכו'. כ"ה בפסחים ס"ב א' ובמנחות י"ג ב' ועיין תו"כ צו פרשה ט' דאיתא שם דאי איטמי מקצת איטמי כולה יעו"ש קאי על אבר אחד ובמחובר איטמי כולה אבל לא בלא מחובר ועיין מש"כ לעיל סימן ע"ה סעיף י"ד יעו"ש היטב ומרן נדחק בזה ועיין תוספתא דזבחים פ"ה.

זורק

את וכו'. פסחים ע"ח ב' ותוספתא שם פ"ו ובזבחים פ"ד יעו"ש.

הבעלים

אחר וכו'. פסחים פ' ב' זבחים כ"ג א' ותוספתא פסחים פ"ו ובנזיר פ"ו ובמנחות פ"א.

כמו

שביארנו וכו'. בפ"ד מהל' ביאת מקדש ה"ז יעו"ש.

ג[עריכה]

שיצא

מירושלים וכו'. פסחים פ"ב א' ומשמע דקאי אחוץ לעיר.

נטמאו

הבעלים וכו'. שם.

משכו

את וכו'. שם בתוספתא פ"ו וע"ע שם בפסחים ע"ג ב' דאיתא שם דאם נודע שמשכו הבעלים את ידם דישרף מיד היינו שמשכו ידם קודם שחיטה וכמו שמסיק רבינו וכ"ה דעת התוס' שם ע"ג ד"ה בדם וכו'.

קודם

זריקת וכו'. שם בפסחים פ"ב ב'.

כל

שפיסולו וכו'. פסחים ל"ד ב' ע"ג ב' פ"ג ב' תוספתא פ"ו ועיין ירושלמי פ"ו ה"ו ופ"ז ה"ט.

בדם

או וכו'. עיין בתוס' פסחים כ"ג ב' ד"ה דהא וכו' ושם פ"ב א' ד"ה בשלמא וכו' ופ"ג א' ד"ה אמר וכו'. ובירושלמי פ"ז ה"ט יעו"ש היטב ובשיירי קרבן שם ועיין בצל"ח מש"כ על רבינו.

נטמאו

מקצתן וכו'. ירושלמי פ"ז הי"ג יעו"ש.

שלם

או וכו'. שם פ"א ב' ותוספתא סוף תמורה.

בקש

ובקנים וכו'. כ"ה שם פ"ב א' לטעמא דרבא אבל בפי' המשניות כתב טעם דרב יוסף כדי שלא לבייש מי שאין לו ולפ"ז אפי' בקש ובקנים אין שומעין לו וכאן חזר בו וע"ע בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ח ומש"כ המגיה כאן על מרן כבר הקדימו התוס' יו"ט בזה יעו"ש ועיין בצל"ח מש"כ בזה ובספר יד דוד יעוין שם.

ד[עריכה]

נקבה

לפסחו וכו'. פסחים צ"ז ב' ותמורה י"ט א' ועי' שם בפסחים ד"ה המפריש וכו' יעו"ש היטב ועיין ירושלמי שם פ"ט ה"ז יעוין שם היטב וע"ע בתוס' זבחים י"ב א' תוס' ד"ה וש"מ וכו' יעו"ש היטב ועיין כריתות כ"ח א' תוספתא תמורה פ"ב.

ועיין מרן שכתב וז"ל בפ' מי שהיה טמא צ"ז ב' תנן המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ובגמרא ש"מ בע"ח נדחים ודחוי מעיקרו הוי דחוי ומאחר שנתבאר בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין ופט"ו ממעשה הקרבנות שרבינו פוסק כמ"ד אין בע"ח נדחים ממילא משמע שיביא בדמיו פסח עכ"ל ביאור דבריו דרבינו גריס התם במשנה ויפלו דמיו לנדבה (ול"ג לשלמים) וכ"ה בפי' המשניות לרבינו בהדיא ומפרש דיהיה לעולה יעו"ש היטב ומפרש יש דיחוי בבע"ח היינו שנדחים דמיו מלהקריב מה שהוא ראוי לה דהיינו שלא יביא בדמיו דבר שהוקדש לכך רק יביא בדמיו דבר אחר דהיינו עולה (ועל דרך זו פי' ר"ח בתוס' זבחים שם על הך דיש דיחוי בדמים יעו"ש) אבל למ"ד דבע"ח אינם נדחים אה"נ דמביא בדמיו דבר שהוקדש מתחלה לכך כן נראה לכאורה כוונתו אבל הוא תמוה לכאורה דבשלמא ר"ח פי' זה על יש דיחוי בדמים ואתי שפיר אבל למ"ד בע"ח אינם נדחים א"כ יקרב הבע"ח גופיה והתוס' יו"ט פירש דברי רבינו בדרך זה וכתב דדעת רבינו דאף דבע"ח אינם נדחים מ"מ הוא עצמו אינו קרב רק דירעה יעו"ש ויש לעיין הא לעיל בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ג כתב בהדיא כיון דבע"ח אינם נדחים הרי היא בעצמה קריבה וכ"כ לעיל בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין הכ"ג יעו"ש ועיין לעיל בפ"ה מהל' עבודת יוה"כ הי"ד במרן שם וצריך לחלק בין דחוי דהכא לדחוי דהתם ע"פ מש"כ התוס' ביומא ס"ד ב' ד"ה ברייתא וכו' ובזבחים י"ב א' ד"ה ש"מ וכו' יעו"ש היטב וכיון דדחייה בידים והקדישו למה שאינו ראוי לעולם גרע טפי ולכו"ע אינו ראוי להקריב בעצמו ולא פליגי רק בדמים דלמ"ד בע"ח נדחים גם בדמים אין מביאין רק עולה ולמ"ד בע"ח אינן נדחים מביאין בדמים פסח ומש"כ התוס' בפסחים צ"ו ב' ד"ה קודם שחיטת וכו' דכיון דדרך הקדש דחי לה לא מיקרי דחייה בידים וכו' היינו דווקא בהקדיש חצייה דמ"מ הקדישו למה שהוא ראוי משא"כ הכא דהקדישו למה שאינו ראוי לעולם גרע טפי וכמש"כ התוס' בעצמו אבל התוס' יו"ט כתב שגם הכא כיון דדרך הקדש דחייה לא מיקרי דחייה בידים יעו"ש הוא תמוה לדעתי דלא דמי להדדי כאוכלא לדנא.

אמנם למרן יש ליישב בזה על דרך זו דהכא לכו"ע לא קרב הוא בעצמו רק דמיו ובזה הוא דפליגי אם מביאין בדמים אותו דבר שהוקדש לו או לא ובזה אתי שפיר מש"כ לעיל בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות דרבינו לא פסק כמתניתין דפסחים משום דרבינו ס"ל דבע"ח אינם נדחים יעו"ש ובלח"מ תמה עליו בזה ולפי מש"כ לק"מ ועיין מש"כ שם. אבל בגוף הענין הדבר תמוה לומר כי הפלוגתא דבע"ח נדחים קאי על הדמים לכן נ"ל יותר דיש לתפוס סברת הלח"מ דרבינו מפרש כהתוס' ובזה כו"ע מודים דנדחים הבע"ח רק יש לפרש כן הא דדמים נדחים וכמש"כ הר"ח ובדמים נדחים פסק רבינו דהדמים לא נדחים אבל לענין דיחוי הבע"ח מודה רבינו והבן ועוד יבואר לקמן מזה אי"ה (שוב ראיתי בס' שער המלך שהאריך טובא בזה).

ה[עריכה]

ומת

לא וכו'. פסחים צ"ח א' ובתוספתא פ"ט.

אחר

חצות וכו'. ומ"מ בלא היה בנו ממונה עמו יביאנו שלמים דס"ל אין בע"ח נדחים יעו"ש באוקימתא דרב אשי יעו"ש היטב אבל בירושלמי שם ה"ז מוקמי בהפריש מעות יעו"ש ולכן ס"ל דלא נדחו יעו"ש היטב (אבל המעיין שם בתוספתא יראה להדיא דשנויים שם שתי בבות חדא בדמים וחדא בבהמה יעו"ש היטב ויש לכאורה לעיין בזה).

כמו

שיתבאר וכו'. לקמן פ"ו ה"ט.

ו[עריכה]

יקריב

איזה וכו'. יומא ס"ב א' ס"ד א' תוספתא דפסחים פ"ט ובירושלמי פ"ט ה"ו ועיין בפ"ה מהל' עבודת יוה"כ הט"ו ומש"כ שם ועיין כאן במרן ובלח"מ שם ועיין כאן בספר קהלת יעקב יעו"ש היטב וע"ע בתשובות חכם צבי סימן מ"ה יעו"ש.

יקרב

שלמים וכו'. לדעת הראב"ד ימכר ויביא בדמיו שלמים ועיין במרן ובלח"מ מש"כ בזה ועיין בתוס' יו"ט שהסכים לפי' הראשון של מרן דגם דעת רבינו הוא דירעה וימכר ויקנה בדמיו שלמים יעו"ש היטב ובאמת דבריו לא נהירים כלל וכמש"כ הלח"מ יעו"ש היטב ועי' בירושלמי ה"ו דדעת ר' אליעזר כדעת רבינו יעו"ש היטב אמנם בתוספתא פ"ט משמע דבזה לא פליג ר"א וס"ל ג"כ דימכר ויביא בדמיו שלמים יעו"ש היטב (וע"ע בתוס' פסחים צ"ז ב' ד"ה אלא וכו' דלמ"ד בע"ח אינם נדחים הם עצמם קרבים שלמים יעו"ש) וכ"ה בש"ס דידן צ"ו ב' יעו"ש וע"ע זבחים ע"ד א' דר"א ס"ל דל"א דלא דחוי כלל יעו"ש ועיין בס' שער המלך שהאריך טובא בזה יעו"ש היטב.

אחר

ששחט וכו'. זהו לכו"ע וס"ל דשחיטה קבע וכרבה דס"ל כת"ק דברייתא ועיי"ש צ"ז ב' ומש"כ מרן.

ראוי

להקריבו וכו'. כ"ה מפרש הא דאיתא שם צ"ו ב' מחמת קדושה דחוייה וכמש"כ מרן.

אחר

שחיטה וכו'. כלישנא קמא דרבא שם דלישנא בתרא איתותב יעו"ש והנה לדעת רבינו דמחלק בין תמורת פסח לפסח עצמו שאבד ונמצא הא דמקשה הש"ס שם צ"ו ב' ולימא פסח קרב ופסח אינו קרב ר"ל לתנא דמתניתין דס"ל דבע"ח נדחין וכדמסיק במשנתינו דגם פסח עצמו ירעה וימכר אלמא דס"ל דבע"ח נדחים א"כ הו"ל למיתני פסח קרב ופסח אינו קרב וא"כ על כרחך ס"ל להאי תנא דדוקא תמורה אינו קרב אבל הפסח לעולם קרב א"כ איך מפרש ר"ע דס"ל להאי תנא בע"ח נדחים ולימא דוקא בתמורה קרב ואינו קרב אבל הפסח לעולם קרב ומשני דלעולם ס"ל דבע"ח נדחים והא דקאמר בתמורה רבותא קמ"ל דאף תמורה נמי יש פעם דאינו קרב אבל לא אתי לאפוקי דהפסח עצמו לעולם קרב כן נראה לענ"ד בזה שוב ראיתי להצל"ח שהרגיש בזה וכתב דהקושיא היא אליבא דר"י יעו"ש ומה שנראה לענ"ד כתבתי.

ז[עריכה]

כשלמים

לכל וכו'. פסחים צ"ו ב' צ"ז א' זבחים ט' א' מנחות פ"ג ב' ובתו"כ ויקרא פי"ח וע"ע פסחים פ"ט א' ועיין בתוספתא פ"ט דפסחים ובפ"ח דזבחים דבן עזאי ס"ל דשלמים הבאין מחמת פסח דינן כפסח לכל דבר יעו"ש.

ח[עריכה]

שנתערב

בשלמים וכו'. מרן כתב ע"ז שהוא פשוט. ועי' בתוספתא פ"ט דפסחים וז"ל נתערב בשלמים שניהם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן פסח ובדמי היפה שבהן שלמים קרב פסחו יביא בדמיו פסח אחר קרבו שלמיו יביא בדמיו שלמים אחרים שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת פסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ובדמי היפה שבהן שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחד בן עזאי אומר שלמים הבאין מחמת הפסח הרי הן כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלים ליום ולילה עכ"ל וע"ע בתוספתא פ"ח דזבחים יעו"ש היטב ונמצא מבואר מזה דפסח שנתערב בשלמים אין אומרים שיקרבו כולם שלמים וגדולה מזה דאפי' שלמים הבאים מחמת פסח שנתערבו בשלמים אחרים אין אומרים שיקרבו כלם שלמים כיון דזמן אכילתן אינם שוים וכ"ה בפסחים פ"ט א' יעו"ש היטב וא"כ לכאורה זה שלא כדברי רבינו ומרן כתב על דברי רבינו דפשוטין הן לפי דמותר פסח קרב שלמים ולכאורה אדרבה דברי רבינו תמוהים המה שהם נגד התוספתא וע"ע בזבחים ל"ו א' ובתוס' שם ושם ט' א' ד"ה ושלמים וכו' ובפסחים ע"א ב' ד"ה לימד וכו' ובר"ה ה' א' תוס' ד"ה שלמי וכו' יעו"ש ובמנחות פ"ג ב' בד"ה ושלמים וכו' יעו"ש היטב וכעין זה הקשה המל"מ על התוס' דיומא כ"ט ב' יעויין לעיל בפ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ג בד"ה ומש"כ רבינו יעו"ש ועיין מש"כ שם בזה. שוב ראיתי להשער המלך לעיל בפ"ג ה"ט שהקשה כן על רבינו ולא תירץ כלום יעו"ש היטב (וע"ע שם בפ"ו מהל' פסולי המוקדשין הי"ח יעו"ש ובס' שיח יצחק ביומא כ"ט ב').

ומצאתי עוד בצל"ח בפסחים ע' ב' שהעיר ג"כ בזה ותירץ דלרב נחמן אמר רבה בר אבוה דס"ל דפסוק וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר קאי על מותר פסח א"כ שפיר י"ל דאיתקש לפסח אבל לרב דפסחים שם דמוקי לה להאי קרא לחגיגת י"ד וכדפסק רבינו לקמן פ"י הי"ב א"כ לא נשאר לנו רק שני פסוקים למותר פסח א"כ דינה ממש כשלמים לזמן אכילתם יעו"ש היטב ובדף פ"ט א' כתב עוד לתרץ דמוכח ממתניתין דפסחים צ"ח א' דפליג ר' שמעון אפסח שנתערב בחבורת כהנים יעו"ש ולמה לא פליג בשלמים אלא ודאי דבשלמים גם ת"ק מודה דישהא עד חוה"מ ויקריבם כולם לשלמים דזמן אכילתם שוה לכן בס"ד דש"ס דס"ד דהא דשפיכה וזריקה וכן הא דמתן אחת והא דמתן שתים וכן סמיכה לא איכפת לן כלל אפי' לכתחלה וא"כ יקשה על ר"ש דלמה ס"ל אם חבורת כהנים יאכלו הלא טוב יותר לשהותם עד חוה"מ ואז יהיה זמן אכילתם שוה ואי משום חילוק דשפיכה וזריקה וכן סמיכה ומתנות זה לא מעכב כלל אפילו לכתחלה אלא ודאי דס"ל דגם שלמי פסח אינו נאכל רק ליום ולילה והא דלא פליג בשלמים משום דפליג בחדא וה"ה באינך וע"כ מוכרח לומר כאן דאכתי לפלוג באשם אלא ודאי דפליג בחדא וה"ה באידך ומדמכשר לאכלו בחבורת כהנים ולא מצריכו להשהותו עד חוה"מ לכן מוכרח לומר דאינו נאכל רק עד יום ולילה אבל למסקנא דמסיק דמשום סמיכה ומתנות וזריקה ושפיכה וא"כ א"א לשהותו עד חוה"מ וא"כ למה לא פליגי בשלמים אלא ודאי דבשלמים גם ת"ק מודה בזה ומטעם דלכל מילי דינם כשלמים יעו"ש היטב.

ולכאורה דבריו האחרונים צ"ע דמאי מוכח מדלא פליג ר' שמעון על שנתערב בשלמים הא י"ל דבנתערב בשלמים גם ר"ש מודה דא"א להקריבם כולם לפסח משום סמיכה ומשום חילוק מתנותיהם אבל בנתערבו בבכור דשוים במתנותיהם ובסמיכה ואי משום דמביא קדשים לבית הפסול בזה לא חייש ר"ש אבל באינך דברים גם ר"ש מודה ולכן לא פליג ג"כ בשלמים וה"ה באשם נמי מודה דצריך להמתין ולרעות עד שיפול בהן מום וכ"ה מבואר בתוספתא פ"ט דבנתערב פסחים בעולה או בשלמים או בתודה או בחטאת או באשם לכו"ע ירעו עד שיסתאבו וימכרו ואף ר"ש מודה בזה ולא נחלק ר"ש רק בנתערב בבכורות יעו"ש היטב וכ"ה בתוספתא פ"ח דזבחים מיהו בזה י"ל דרבינו ס"ל כמש"כ התוס' בבכורות ס"א א' ד"ה והא דתניא וכו' דאי משום סמיכה לא שייך כאן דכיון דיש ספק בקרבן אם נתחייב סמיכה וכן במתנות ס"ל לר"ש דנותן לשם מים יעו"ש וא"כ על כרחך ס"ל בפסח שנתערב בשלמים נמי דינו כן וכן מוכרח לכאורה דעת התוס' ביומא כ"ט ב' דכתב לפרש דהא דפסח שנתערב בבכור מיירי במותר פסח יעו"ש והא מותר פסח בעי סמיכה ומתן ארבע משא"כ בכור וכן הקשה השער המלך אלא ודאי דס"ל כמש"כ התוס' בבכורות וכ"כ השעה"מ רק שהקשה א"כ למה לא פליג ר"ש רק בפסח שנתערב בבכור ולמה לא פליג אהא דפסח שנתערב בשלמים יעו"ש וכמו שהקשיתי לעיל. אבל לפי דעת הצל"ח דבשלמים גם ת"ק מודה לכן לא פליג רק בבכור ובזה מיושבים גם דברי התוס' דיומא התם ממה שהקשה המל"מ לעיל בפ"א מהל' תמידין ומוספין אבל כ"ז אינו שוה לי דרבינו ידחה התו"כ של ויקרא פי"ח ובצו פי"ב ותוספתא דפסחים וזבחים ומימרא מפורש דפסחים פ"ט א' וברייתא דזבחים ל"ו א' משום דקדוקים אלו. וה' יאיר עיני בזה.

והנה אי לא מסתפינא אמינא כי מש"כ רבינו פסח שנתערב בשלמים היינו בשלמים דמיירי רבינו בזה הסי' והם שלמי פסח הגם כי דחוק הוא מאד אולם גם דרכי המתרצים הראשונים דחוק הוא הרבה יתר מזה וה' יאיר עיני.

וראיתי עוד שם בשעה"מ שדעתו דמותר הפסח נאכל ביום ובלילה ולא כפסח שאינו נאכל רק בלילה יעו"ש ובאמת לענ"ד אינו פשוט כ"כ דהא גם גבי פסח איתא זה הלשון דנאכל ליום ולילה שם בש"ס ושם ע' א' ועיי"ש עוד ק"כ ב' והנה בתוספתא דפ"ט דפסחים דאיתא שם וז"ל בן עזאי אומר שלמים הבאין מחמת פסח הרי הן כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה לכאורה משמע קצת דנאכלין ליום ג"כ דאם נימא דאין נאכל אלא בלילה א"כ מאי אלא דקאמר. אבל באמת הלשון הזה דחוק קצת ובתו"כ ויקרא פי"ח איתא וז"ל בן עזאי אומר אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי עכ"ל ולפ"ז משמע קצת דלת"ק נאכלין ביום ג"כ אבל מהקרבן אהרן שם אות ד' משמע קצת דגם לת"ק אינן נאכלין רק בלילה יעו"ש וכ"כ בספר אור חדש לפסחים פ"ט א' שם ובהכי אזדא כל דברי שעה"מ יעו"ש היטב אמנם לשון הש"ס בזבחים ל"ו א' ובצו תו"כ פי"ב משמע כדעת השעה"מ ובזה פליג בן עזאי וזה הבליע השעה"מ בנעימת לשונו ודלא כסברת אור חדש.

וע"ע מש"כ על החכם צבי עיין בצל"ח שם ובאור חדש שם מזה ולא רציתי להאריך עוד בזה (וכבר רמזתיו ג"כ בסוף פרק ג' יעו"ש).

נתערב

בזבחים וכו'. שם בפסחים צ"ח א' ב' ובתוספתא שם פ"ט.

כמו

שביארנו וכו'. לעיל פ"ו מהל' פסולי המוקדשין הט"ו יעו"ש.

ט[עריכה]

עד

שלא וכו'. עיין ירושלמי פ"ח דפסחים ה"ב ושם אי' בשם ר' יוחנן דצריך להמנות על פסח אחר וכתב מרן דהטעם משום דס"ל דבע"ח נדחים אכן לדידן דס"ל דבע"ח אינם נדחים כשר אותו הקרבן ולכאורה זה אתי שפיר לשיטת תלמודנו דר"י ס"ל דבע"ח נדחים אכן לשיטת הירושלמי וכמש"כ בשמו בפ"ה מהל' עבודת יוה"כ הט"ו א"כ יש לעיין לכאורה מר' יוחנן על ר"י לפום שיטת הירושלמי. ועיין לעיל בלח"מ סעיף ד' דטעם רבינו משום דבידו לתקן יעו"ש ויש לעיין לכאורה א"כ גם לר"י בכה"ג אין בע"ח נדחים וכמש"כ התוס' בזבחים י"ב ב' ושם נ"ט א'. גם יש לעיין לפי מש"כ לעיל בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין הכ"ד דהיכא דדחייה בידים בעינן דוקא שיהא דחוי מעיקרא אבל בהא דבע"ח לבד לא סגי יעו"ש היטב א"כ הו"ל לכתוב כאן הטעם משום דהוי דחוי מעיקרא ועיין מש"כ בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד ואולי י"ל כיון דמיירי כאן בדחוי מעיקרו לכן לא הוצרך לכתוב טעם דדחוי מעיקרא אבל קושיא הראשונה קשה ועיין מש"כ שם ואכתי צ"ע בזה.

כמו

שביארנו וכו'. לעיל פ"ג מהל' פסולי המוקדשין הכ"ד.

י[עריכה]

והותירו

יביא וכו'. פסחים ע' ב' פ"ט א' זבחים ז' ב' ט' א' מנחות פ"ג ב' תמורה י"ט א' ועיין תוספתא פסחים פ"ט ועיין לעיל שם פ"ה ה"ט.

אחרים

על וכו'. פסחים פ"ט ב' תמורה ל' ב' תוספתא דפסחים פ"ז ובירושלמי פ"ח ה"ג יעו"ש היטב.

יא[עריכה]

של

צליית וכו'. מש"כ מרן דפסק כמאן דמחמיר. כוונתו דהלכה כרבי וכמ"ד דלא פליג רבי רק במצה ומרור אבל בחלוק וטלית מודה יעו"ש כי כן כוונתו והמל"מ השיג עליו וז"ל דאליבא דמאן דמחמיר מתניתין דנתן לה מוקדשין באתננה ע"כ לא מיתוקמא כרבי דהא לא משייר אלא במצה ומרור ולא מיתוקמא אלא כריה"ג ואילו מדברי רבינו ז"ל בפ"ד מהל' איסורי מזבח [הט"ו] נראה דמוקי למתניתין דאתנן כרבי וכמש"כ מרן שם וזהו היפך מה שפסק כאן עכ"ל והנה מש"כ דלמ"ד דמחמיר לא מוקי מילתא כרבי וכו' יציבא מילתא וכמש"כ התוס' בפסחים צ' א' ד"ה כי פליגי וכו' יעו"ש אמנם הא דכתב דמוכח מהל' איסורי מזבח דרבינו פסק כרבי לכאורה יש לעיין בזה קצת די"ל דאתיא אף כריה"ג ולדידיה בפסח נמי אית ביה תפיסת יד לבעלים דהוא נמי קדשים קלים והא דבש"ס התם לא מוקי הכי י"ל משום דהתם הברייתא על כרחך לא אתי כריה"ג מדנקט המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וא"כ על כרחך לא אתי כריה"ג אבל רבינו דלא כתב שם זה א"כ י"ל דכתב זה אליבא דריה"ג ומש"כ מרן שם והביא דאתי כרבי י"ל דלא נחית להכי והעתיק סוגיא דתמורה אבל רבינו י"ל דס"ל דאתי כריה"ג הן אמת דהמל"מ אזיל לשיטתו דלעיל פ"ד מהל' מעילה ה"ח דמדכתב רבינו המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום א"כ על כרחך לא ס"ל כריה"ג יעו"ש אמנם למש"כ שם בשם הצל"ח (ובשם מעין החכמה) א"כ י"ל שפיר דפוסק כריה"ג יעו"ש היטב וא"כ צריך לאשמעינן דבפסח וחגיגה אף דהוא קדשים קלים מ"מ לא חל עלה איסור אתנן אבל באמת גם מהא לא אירייא דטעמא מאי המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום לריה"ג היינו טעמא משום דלענין זה לא קאי ברשותיה למכור לאחר ומה"ט נמי לא איצטריך לאשמעינן דלא חל עלה איסור אתנן ופשוט ועוד דלריה"ג כך לי שאר קדשים קלים כמו פסח וחגיגה ומ"ש דפרטינהו רבינו להני אלא ודאי דס"ל כרבי ופשוט (ועוד י"ל דלריה"ג בפסח לא משייר אינש יעו"ש היטב בש"ס. אבל באמת אין זה מוכרח ושוב ראיתי כן בספר יד דוד שלא מוכרח כן יעו"ש מש"כ על ס' שמן המור יעו"ש היטב) ובאמת עדיפא מינה הו"ל להקשות כיון שרבינו ס"ל דלא משייר איניש בפסח רק לענין מצה ומרור א"כ על כרחך הא דאתנן לא אתיא כרבי דלדידיה פשיטא דלא חל אתנן עלה וגם כריה"ג לא אתיא דמטעם דהוא גם כן ס"ל דמוכר שלמיו לא עשה כלום א"כ ההיא משנה דתמורה כמאן והבן וע"ע בס' אור זרוע הגדול מש"כ בזה.

חלק

בעצים וכו'. עיין לח"מ מה שתמה בזה ועיין מל"מ מש"כ בזה ועיין בספר יד דוד מש"כ בזה.


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.