עריכת הדף "
העמק שאלה/קנב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == {{העמקש|ב}} '''אלא אפי' היכא דעבד ונסיב מפקינן מיני' כל בני כו'.''' לשון כ"י אלא אפי' היכא דעבר ונסיב הנך בנין כו' משמע דחדא מילתא היא. אבל ל' רבינו לפנינו יש לומר דקא משמע לן דס"ד כיון דכתיב בלשון לא יבא אינו מוזהר אלא על הביאה והרי כבר בא ולא דמי לאיסורי כהונה דכתי' בהו לא יחלל והרי על כל ביאה מוזהר על זה הלאו כדאי' בקידושין ד' ע"ח א' בעל לוקה משום לא יחלל. והיינו דתני' בתוספתא יבמות והובא שם ד' פ"ה אלמנה לכה"ג כו' וכופין אותו להוציא. ואפי' להרמב"ם פי"ז מה' א"ב דכה"ד בגרושה אינו לוקה אלא בקידש ובעל מכ"מ האיסור משום לא יקח ולא יחלל. והרי מוסיף חילול זרע בכל ביאה דאפשר שתתעבר בשני'. אבל ממזר ס"ד דאי עבר ונסיב אין כופין להוציא קמ"ל דמפקינן מיני'. והכי משמע ממתניתין דפ' יש מותרות ישראל שנשא ממזרת כו' ואסורות לבעליהן והכי מבואר בכתובות דע"ז א' ובה"ג ה' עריות והביא ברייתא הנ"ל בזה"ל אלמנה לכה"ג כו' ממזרת ונתינה לישראל ב"י לממזר ולנתין כו' וכופין אותו להוציא. והטעם פשוט. דאע"ג דכתיב לא יבא מכ"מ משמעו כל זמן שהוא בקהל ה' ה"ה באזהרה. כמו הא דכתיב בטמא ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה. וה"ה מוזהר בלאו דלא יבא כ"ז שהוא במחנה כדמוכח בפסחי' דס"ח א' אימא אידי ואידי למחנה שכינה ולעבור עליו בעשה ול"ת. ולא קאמר דקרא ויצא אל מחוץ למחנה אתי להוציא אם כבר נכנס ובעשה לחוד. אלא ע"כ פשיטא להגמרא דאפי' הוא בתוך המחנה ה"ה בכל שעה בלאו דלא יבא. ותו דבשבועות דט"ז ב' אי' איבעי להו צריך שהייה למלקות או לא כו' והרי לשון אזהרה ואל המקדש לא תבא ומכ"מ פשיטא דלקי על השהוי וה"נ בלאו דלא יבא בקהל. ולפי נוס' זו יש להוכיח דדעת רבינו כהרמב"ם בה' איסורי ביאה פט"ו ה"ב דפי' לא יבא היינו בעילה בקידושין הא בעל ולא קידש אינו לוקה. דאי כהראב"ד ז"ל דלא יבא משמע ביאה בעלמא. מאי קמ"ל רבינו פשיטא דאי עבר ונסיב יוציא שהרי על כל בעילה קאי בלאו. תדע דלעיל בסי' צ"ז גבי עריות ושניות התחיל ג"כ דאסור לדבית ישראל למינסב עריות כו'. וכן בסי' ק"ד גבי איסורי כהונה התחיל דאסור לי' לכהן למינסב איתתא דמיגרשא בגיטא וכו'. ולא ביאר רבינו דאי עבר ונסיב מפקינן מיני'. והיינו משום דהתם נשואין לא גרים האיסור. ועל בעילה לחוד לקי מש"ה לא אצטריך להשמיענו דאפי' עבר ונסיב מפקינן מיני'. והטעם בזה הוא משום דבעריות אע"ג דכתיב לא יקח מכ"מ הא קדושין לא תפסי בהו. וגבי א"כ כתיב לא יחלל וכמש"כ לעיל וא"כ מהיכא תיתי דאם כבר נשא שוב לא יוציא. אבל הכא דעיקר אזהרה כתיב בלשון נשואין שהוא לא יבא במחנה ס"ד דאם כבר בא אינו מוזהר עוד קמ"ל דמכ"מ בכל שעה ה"ה באזהרה. הרי דאזהרה תלי' בנשואין ולא בביאה בעלמא. ולא תקשה לדעת הרמב"ם מהא דתמורה ד"ה דמקשה לרבא דאמר כ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכה"ג דרחמנא אמר לא יקח ותנן כ"מ שיש קידושין כו' ומשני שאני הכא דא"ק לא יחלל ע' פרש"י. וליקשי ממזר דכתיב לא יבא וקידושין תפסי ונימא אי עביד לא מהני. אלא ודאי דלא שייך האיסור לקידושין כלל. ולא יבא משמע בעילה בעלמא וכהראב"ד. הא ל"ק דבשלמא באיסורי כהונה דכתיב לא יקח משמעו אזהרה על הקידושין לחוד אפי' לרבא דס"ל קידש ולא בעל אינו לוקה דלא יקח משום דלא יחלל כתיב. מכ"מ ודאי אסור לקדש. ומתחיל האסור בשעת קידושין מש"ה מקשי שפיר דלא ליהני קידושין בהו. אבל הכא דכתיב לא יבא משמעו בעילה שאחר קידושין דהיינו נשואין ממש כדרך נשואי כשרה. והאיך אפשר לומר דלא ליהני קידושין שהרי עדין אין בזה שום אזהרה. [וראיתי להעיר שמש"כ הכ"מ בשם הר"א בנו של הרמב"ם דמש"כ הרמב"ם בעל ולא קידש אינו לוקה משום ממזרות הא משום קדשה לוקה. אפי' באונס ובמקרה. לא כן דעת מרן בעצמו בפרק ב' מה' נערה הט"ז. אלא לכ"ע קדשה משמעו מזומנת לדבר וכ"כ הריב"ש סי' שצ"ח ע"ש. ולא נחלקו הרמב"ם והראב"ד בפי' קדשה אלא אי בעינן מופקרת לכל או אפי' מזומנת לו לבדו מיקרי קדשה כל שבועלה בלי קדושין. הא בל"ז ודאי לא מיקרי קדשה. וכן העיקר לפענ"ד כמבואר בביאור הספרי בס"ד. ומה שהקשה הר"א ז"ל ממש"כ הרמב"ם פ"א מה' נערה הל' י"א הית' בתולה כו' או שהיתה מח"ל אי התרו בו הרי זה לוקה צ"ל דמיירי בח"ל דכהונה היינו אלמנה לכה"ג וכדומה דהיה לוקה בבעל ולא קידש]. והראב"ד הקשה על שיטה זו מהא דאית' בכתובות דל"ה ב' דאונס או מפתה בתולה ממזרת דלוקה היה ואינו משלם. אבל כבר יישב הה"מ בשם תשובת הרמב"ם. וקיצור הדבר דהתם רב פפא אמרה לאביי. ואביי ס"ל בכל ח"ל בעל היה לוקה ושפיר קאמר. אבל אנן קיי"ל כרבא דבממזרת לא היה לוקה כי אם בקידש ובעל. ובאמת אונס או מפתה בתולה ממזרת משלם ואינו לוקה. ואדרבה מזה הסוגיא מוכח שיטה זו מדלא הקשה בריש הסוגיא ממזרת הפשוטה ולא מח"כ דאפשר לאוקמי כר' יצחק. אלא פשוט משו' דאתי כרבא. וראיתי בשו"ת אהלי תם סי' רי"ב דאיסורי נשים שקידש ובעל שוב עובר בכל שעה בלאו דלא יבא אפי' בלא בעילה. ומשו"ה כופין לגרש ולא מפרישין. ולפענ"ד ליתא. ומשנה מפורשת היא במס' בכורות דף מ"ה הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש. ואי איתא כאהלי תם הא עדיין בלאו קאי. ואין לומר דשם מיירי בעבירה דכהונה דלא אסור אלא משום לא יחלל שהוא ביאה. דהא הנושא נשים בעבירה משמע אפי' בלאוין דישראל מוזהר עלה. אלא ודאי עיקר האיסור הוא הבעילה. ועוד יש להביא ראיה ממש"כ בתוס' ריש מס' זבחים דלא אשכחן אשה דקיימא לגירושין שאינו מוזהר באיסורי נשים אלא להפריש ואי איתא הרי חייבי לאוין נהוי סתמא לשמה שהרי מוזהר בזה אלא ודאי לכולהו יש תקנה בהפרשה אפי' שהה עשר שנים ולא ילדה יש תקנה לישא אחרת כמש"כ ריש פ' תולדות.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף