עריכת הדף "
העמק שאלה/קיא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == {{העמקש|ב}} '''פחתא ברשותא דמרא קיימא כו'.''' פי' פחתא משמע שנפחת הנבילה משעה שנשבר עד שעת העמדה בדין. כהא דמיירי בנזקין. משמע דרבינו מפרש כהרשב"ם שכ' התו' ב"מ ד' צ"ו ב' ד"ה זיל. והרמ"ה שהביאו הנימוק"י ב"ק פ"א. דגוף השברים ודאי משלם להנגנב ונגזל. כמו בכל נזיקין דכתיב ישיב לרבות שוה כסף ככסף. והנבילה לא גרע מסובין. והא דאין שמין היינו פחת נבילה משעה שנשבר עד שעת העמדה בדין כו' והכי משמע עוד מדקאמר בסמוך נזקין ברשותא דמרייהו קיימי והאי מאי דאזיק משלם אבל גנב וגזלן ברשותא דידיה קאי והילכך פחתא ברשותיה קאי. וזה הטעם איתא בב"ק ד' צ"ד א' דשמואל דאמר אין שמין לגנב ולגזלן ס"ל שינוי קונה. והיינו כמש"כ הנימו"י שם הטעם משום דגנב וגזלן קני להו בשנוי ומסלק ליה בזוזי בע"כ דניגזל שיימין ליה השברים כמו ששוה בעידן גוביינא ואי זל או נפחת לגזלן זל. אבל לשיטת רש"י ותו' דמפרשי דאין שמין גוף הדבר. אלא משלם חפץ שלם כמה שגנב או דמיה א"כ עיקר הטעם מה שאינו משלם שוה כסף הוא מהירו' שהביאו התו' דכתיב בגנב חיים שנים ישלם. חיים ולא מתים. ובגזלן כתיב אשר גזל כעין שגזל יחזיר. ודמיהן כאילו הן בעצמן כמ"ש הרא"ש בב"ק שם. והא דתלי תלמודין בשנוי קני צ"ל דאי אינו קונה לא הוי נתמעט מהאי דרשא אלא מתים אחריני אבל הגניבה וגזילה עצמה של נגזל הן. מש"ה קאמר דשמואל ס"ל שינוי קונה והוי אלו השברים כמו אחריני. אבל הנ"מ בין נזיקין לגניבה לאו בהאי תליא. וא"כ רבינו דכתב הטעם משום דגנב וגזלן ברשותא דידיה קאי. ע"כ רבינו בשיטת הרמ"ה והרשב"ם קאי. והרשב"א בחי' ב"ק כ' בזה"ל פרש"י אין שמין כו' וכ"כ ר"ח ז"ל משלם לו כלי כעין הכלי שגנב או גזל וכן בהמה. והשבור נוטלו הגנב או הגזלן. וכ"כ בשאלתות דר"א גאון ז"ל עכ"ל הרשב"א. וע"כ נוסחא אחרת היה לפני הרשב"א ז"ל בספרו של רבינו. וכבר הראיתי לדעת הכי כמה פעמים. ובעיקר הדבר הנה דעת בה"ג והרי"ף כפרש"י וז"ל ה"ג אבל לשואל שמין מדר"כ ור"א וכן הלכה דשמין דמהדר ליה שואל למשאיל מנא ושמין ליה כמה הוי שוי מעיקרא וממלא ליה דמי מנא. וכזה לשון הרי"ף והכי מוכח לשון הגמרא לפנינו ב"מ שם והילכתא כר"כ ור"א דמהדר ליה תברי' וממלא דמי מנא. אלא שאינו ברור שהוא מעיקר נוסחת הש"ס וכמש"כ הרשב"א שם. איברא דעת רש"י לאו בפי' איתמר דסמיך על הירו' דבגנב וגזלן לא אמרינן ישיב לרבות שוה כסף כו'. אלא בביאור דבריו ז"ל כתבו התו' הכי. וקשה מפרש"י פסחי' ד' ל"ב א' ד"ה איבעי להו כו' וכן גזלן דתרומה מזיד לא איבעי לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו דאמר ישיב לרבות אפי' שוה כסף כו' הרי מבואר דס"ל דהאי קרא קאי ג"כ על גזלן ודבר זה העירני בני הרב מ' חיים שיחי'. [ואפשר לומר דאם אין לו לכ"ע אינו מחויב לקנות. וע"ז כתיב ישיב בכ"ד. ולא נתמעט אלא ביש לו כעין שגזל. אבל א"כ מאי מקשה הגמרא ב"ק ד' י' והמת יהיה לו למ"ל כו' ע"ש] במקומו ג"כ קשה לשון רש"י אמר שמואל. מנהג דיינין הוא שאין שמין כו'. ולא כתב שכך מקובל מרבותיו וכדומה. לכן לולי פי' התו' והרשב"א והרא"ש הייתי אומר דלא מעיקר הדין הכי אלא דבזה כ"ע מודו דגנב וגזלן ע"פ עיקר הדין שמין להם השברים. ולא על הירו' סמיך. וכבר פי' התו' את הירו' ג"כ באופן אחר. אלא משום דאי' בב"ק ד' ס' ב' חבול ישיב רשע גזילה ישלם. אע"פ שגזלה משלם רשע הוא. ולא כתיב ישיב גבי גזל. והיינו משום דאילו ישיב הגזל כאשר היה שוב לאו רשע הוא. אלא משום דמשלם דבר הצריך למכור. כדי להעמידו על דבר הנגזל. כדאיתא שם שגוזל שעורין ומשלם עדשים. מש"ה אינה השבה גמורה. ונקרא רשע. וקאמר שמואל דאפי' אותו גזילה שנשבר כיון ששנוי קונה הוי כדבר אחר ומש"ה מנהג הדיינים לגבות לכתחילה או חפץ כזה או דמים שבקל יכול לקנות כמותו. אבל ודאי אי לא רצה לשלם אלא בסובין או בנביל' זו אין כופין אותו. אלא נקרא עבריינא. וקרוב לזה כ' התו' ב"מ שם בשם ריב"ם. ולהרשב"א שם בשם י"א וממילא לענין פחת נ"מ לדינא ממש. דבניזק וכן בשואל להמסקנא דשמין גוף הנזק לכתחילה. וה"ה כגבוי מש"ה הפחת להניזק. אבל בגנב דברשותא דידיה קאי. הן שאינו מחויב להחזיר מחמת שקנה בשנוי אם הנגזל חפץ באותו חפץ דוקא. וגם אינו רשאי להחזיר לכתחילה אם הנגזל אינו רוצה. מש"ה כל עוד שלא החזיר לו. הפחת להגנב וגזלן. וזה לשון הטור וש"ע שם גנב כלים ושברן או פחתן או נשבר או נפחת מאליו אין אומרים יתן לבעלים השברי' וישלים עליה' אלא הוא יטול השברי' ויתן לבעלי' כלי שלם או דמיו והגיה הרמ"א ודוקא דאית ליה מעות אבל אי לית ליה מעות לא גריעי שברים אלו משאר מטלטלין וכתב עוד הש"ע ואם רצו בעלים ליטול הכלי השבור וישלם להם הפחת שומעין להם. והאחרונים תמהו על הרמ"א שהגיה לפי דעת הרמ"ה. והש"ע אזיל בדעת רש"י. עוד תמהו על הש"ע שכ' שאם רצו בעלים ליטול השברים שומעין להם. ואמאי הא גנב וגזלן קנאו בשנוי. אבל לשון הטור וש"ע אין אומרים יתן לבעלים השברים כו' ושינו מלשון הרמב"ם שכתב כ"ז הדין בשלימות. אלא שכ' בזה"ל אין שמין לו הפחת אלא רואין כמה שוה כו'. ולמאי שינו הלשון. אלא הכל כמש"כ דבאמת לא מצד הדין הכי הוא. אלא כדי שלא יהא נחשב לרשע הוא. ומש"ה תקנו הטור והש"ע הלשון אין אומרים כו' פי' ב"ד אין מגידים לו עיקר הדין כמו בניזק ושואל. אלא אומרים שצריך לשלם עבור הכלי בשלמות. אבל ודאי לא רצה אלא לשלם הפחת אין ממשכנין אותו [ואם שיכול להיות שלא כיון הטור וב"י למש"כ. בכ"ז רוח ה' דבר בלשון הש"ע להורות לישראל המעשה אשר יעשון כמש"כ בסי' י"ח אות ב' ובסי' נ"ח אות י"ד.] ומיושב הגהת רמ"א דדוקא אית ליה מעות חבל אם אין לו אינו מחויב למכור כדי לעשות לו מעות אפי' לפרש"י כיון שאינו מעיקר הדין. ומיושב ג"כ הדין השני ואם רצו הבעלים כו' שומעין להם. ג"כ לא מעיקר הדין אלא שלא יקרא הגזלן רשע. ולהוי השבה מעלי' וסברא היא דאם רוצה הנגזל בכך יש לו להשיב. ומהיות טוב לא יקרא רע לזכות בשל חבירו. וגם נראה ללמוד זה מהא דאי' בב"ק ד' צ"ד א' הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ. ודעת הראשונים רש"י ברכות ד' מ"ז ותו' ד' מ"ה. שאין לברך באמת וכן פסקו בש"ע א"ח סי' תרמ"ט ס"א בלולב הגזול וכבר הקשה המ"א מהא דסוכה ד' ל' דמאי מקשי וליקני בשנוי השם הא אכתי א"א לברך. ולי ק' עוד מהא דאי' בסוכה ד' ל"א דריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה הוי יתבי וקאמר ר"נ אין לה אלא דמי עצים בלבד. וכי אפשר דלא מברכי על הסוכה. וראיתי שבשה"מ ה' לולב עמד ע"ז. וע"ע אבודרהם בשער ג' ברכת המצות ומשפטיהם שהעתיק השגת הר"א אב"ד על הר"י אבן פלט שכ' שאין מברכין על מצוה הבאה בעבירה. והקשה ע"ז הר"א מהא דר"ג ורבנן דהוי יתבי בסוכה גזולה אפשר שלא היו מברכים אתמהא. וגם בש"ע סי' תרל"ז לא ביאר שאין לברך. אלא נראה שאין נקרא מנאץ אחר שקנאו בשנוי אלא באופן שאם יבא הניגזל ויבקש החפץ יהא צריך להחזיר כדי שלא יהא רשע. וכיון שאוכל או מפריש חלה ה"ז אינו חושש לכך. מש"ה נקרא מנאץ. אבל אם הוא באופן שא"צ או א"א להחזיר כמו בתקנת מריש. או בהנהו אוונכרי שלא היו בר השבה כלל. ודאי אחר שקנאם ה"ה כמו ד"א שלא נגזל כלל ומש"ה שפיר היו יכולים לברך שם. וממילא למדנו מכאן שאם אפשר להחזיר מיקרי רשע אם לא יחזיר. נחזור לענין דפרש"י לא מן הדין קאמר וא"כ רש"י ורשב"ם וריב"ם לדעה אחת כוונו. ובזה אתי שפיר פירוש רש"י ב"ק שם ד"ה אלא לנזיקין שמין כדכתיב והמת יהיה לו עכ"ל. וקשה הא בסוגיא דלעיל ד' י' ב' מבואר דהא דמחזירין הנבילה נ"ל מדכתיב ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין. ולא נצרכנו לקרא דוהמת יהיה לו אלא לפחת נבילה. והכא בגוף הנבילה קאי לפירש"י וכבר עמד ע"ז בפ"י. אבל לפמ"ש א"ש דרש"י הביא ראיה דבנזקין מותר לכתחלה לשלם הנבילה עצמה. מדכתיב והמת יהיה לו לפחת נבילה דברשותיה דניזק קאי אלמא דאפשר לשלם לכתחילה בנבילה דאי אינו רשאי לכתחילה לשלם בנבילה עצמה א"כ ברשותא דמזיק קיימא הפחת נבילה וכמ"ש לעיל דהא בהא תליא הרי נכון כוונת פרש"י ז"ל. אבל רבינו דמפר' הנ"מ בין מזיק לגנב משום דמזיק אינו קונה וגנב וגזלן ברשותא דידיה קאי והלכך פחתא ברשותיה קאי משמע דמפרש לענין פחתא לחוד וכמש"כ לעיל. ומכ"מ אינו מוכרח דחולק בדין לענין תשלומין לכתחילה: '''או ברשותא דגזלן הוי''' כצ"ל וכ"ה בכת"י:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף