עריכת הדף "הכתב והקבלה/במדבר/טו" (פסקה)

== יח ==

'''בבואכם. ''' אלו אמר כי תבאו היה משמע ביאה חשובה, ולא התחייבו בחלה אלא לאחר כבוש וחלוק, עכשיו שאמר בבואכם מלמד חיוב החלה מיד כשנכנסו בארץ אפי' קודם כבוש וחלוק (רש"י מרז"ל, ועתוס' נדה מ"ז א'). והנה באמת אין הבדל בין אמרו כי תבאו לבין בבאכם, וכן מיום העלותי אותם מא"מ (שמואל א ח׳:ח׳), למן היום אשר העליתי את ישראל (דברי הימים א י״ז:ה׳), כי הלשונות האלה עוברות בלשון בשלוח, אמנם יש ביניהם הבדל דק לפי מחשבת המדבר (כמ"ש הרוו"ה בפ' כחצות לילה אני יוצא), כי השמוש בלשון עתיד יורה על השלמת זמן הענין, והשמוש במקור הוא מוכרע בין לעבר בין לעתיד, ואם תטיל אות ב' בראשו יורה על התחלת זמן הענין, ועם כ"ף בראשו יורה על משך זמן הענין, כי באמרך לחברך כי תבא אל העיר ועשית כך וכך, הרצון בו אחר כלות ביאתו שמה, ר"ל אחר שסר מעליו שם ביאה, ובאמרך בבואך העיר ועשית הרצון בו בכניסתו מיד ולאלתר, ובאמרך כבואך העיר הרצון בו במשך זמן הביאה, כל עוד ששם ביאה עליו לא מיד ולאלתר ולא אחר זמן, ואין טענה ממה שמצאנו המקור עם כ"ף גם על העבר, כמו ויהי כראות את הנזם וכשמעו וגו', כשמוע עשו את דברי אביו ודומיהם, כי כן דרך מליצת העברי ברצותו לספר המאורעות הקדומות, להעמיד עצמו בזמן מוקדם להם ולספר המאורעות כאלו הוא עומד עליהם ורואה אותם באים ושבים לפניו, אלא שלעולם יקדים בתחלת הספור מלת ויהי, להודיע שהדברים כבר עברו, ובאופן זה המאמר מורכב מעבר ועתיד, וזה טעם כל ויאמר וידבר ויקם וילך ויבז ודומיהם שכולם מורכבים מעבר ועתיד. הנה בזה דרז"ל מיוסדים כאן על אדני יסודות הלשון; ועוד אמרו ז"ל בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם, לכן תלה בזמן הזה בא"י אינו מה"ת (ע' כתובות כ"ה), גם דבריהם אלה יש להם יסוד בעומק הלשון, כי אף שכינויי הפעלים הם כטעם אותי אותך אותם אתכם וגו', מכל מקום יש הבדל בין אם נאמר בכנוי בין אמרו בפירוש אותי אותך וגו', וזה, כנויי הנפעלים הוא כולל הכל, ומלת אותי אותך וגו' יורה על הפרט דוקא, וממעטים בו כל מה דאפשר למעט, כמו יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר (פסחים נ"ט), ואכלתם אותו בחפזון ממעטים אותו נאכל בחפזון וכו' (שם צ"ו), והתנחלתם אותם לבניכם ממעטים אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם (כתובות מ"ג), ובפסחים כ"ב לכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך ואין אתה משליך וכו'. משום דמלת אותם מיעוט הוא, אמנם כנויו הנפעלים כוללים הכל, בעשותה אחת העושה את כלה ולא העושה מקצתה (שבת ג') מדלא כתיב בעשות אותה, ושמו בנחת שלא יפזר כלו, (פסחים נ"ז) מדלא כתיב ושם אותו, והקטירם שיהיה כלו כאחד (שם ס"ד) מדלא כתיב והקטיר אותם, ואמרו (שבועות כ"ז) שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל כזית ממנה חייב, שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כלה, וכן כאן יורה כנוי כם על הכלל (העירני ע"ז הרצמ"ש בעירוב פרשיות). והא דאמרינן בספרי (ואתחנן פיסקא ל"ד) ושננתם, אלו בשנון ואין קדש לי בשנון, וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה, נראה לי דלאו מאות הכנוי הוא דיליף למעט, רק ממה שאמר לפניו, והיו הדברים האלה, על זה אמר ושננתם וקשרתם, כלומר דברים אלה תשנן ותקשור, ושפיר ממעטים דברים אחרים. אמנם מה דאמרינן (ב"ק מ"ד ב') ולא ישמרנו, לזה ולא לאחר, צריך יישוב, ועמ"ש בוישב ולא יכלו דברו לשלום, ובמשפטים ולא ישמרנו בעליו: 

'''בבואכם. ''' משתכנסו בה ותאכלו מלחמה תתחייבו החלה (רש"י) ואע"ג דבשבע שנים שכבשו אפי' כתלי דחזירי הותר להם (ולחד לישנא) אפי' דידהו שאינו משללם (כבחולין י"ז א') י"ל דלא הותר להם אלא איסור שאי אפשר לבוא לעולם לידי היתר כבשר נחירה ודבר טמא, אבל איסור שאפשר לבוא לידי היתר ע"י הפרשה לא (טורי אבן בחי' לר"ה י"ב א'):