עריכת הדף "דברי שאול - עדות ביוסף/עדות/יב" (פסקה)

== ד ==

'''אע"פ שישלמו.''' עי' כ"מ מה שהעתיק כאן דברי הטור שהשיג על רבינו ובמחילת כבודו תורתו לא העתיק יפה שעל הדין שכתב כאן לא השיג הטור כלל ובסעיף מ"ב העתיק דברי רבינו כאן ולא ערער עליו אבל העתיק באות ט"ו דברי רבינו בפ"י ה"ד ושם כתב הרמב"ם אע"פ שהחזיר ולא אע"פ ששילם ועל זה השיגו דאם החזיר מעצמו למה יפסל ולכך הוצרך לפרש אע"פ שהחזיר כוונתו ששילם על פי כפיית בי"ד ולא החזיר מעצמו וכמ"ש כאן אע"פ ששילמו והארכתי בזה בתשובה בחבורי כתב יד אשר החילותי לכתוב שנת תר"ד והארכתי שם ליישב דברי הטור זא"ז ועי' בהגהת הט"ז שם ובהגהת מיימוני העתיק יפה דברי הטור לעיל פרק י'. והנה בגוף דברי הטור דכל שהחזיר ע"י כפיית בי"ד לא מועיל כתב הב"ח דלדעת הטור ג"כ לא נפסל רק במי שמוחזק לגנב ולגזלן אבל מי שלא גנב אלא פעם אחת אע"פ שלא השיב אלא ע"י כפיית בי"ד מיד כשהחזיר הוא כשר לעדות ולשבועה ובקצות החושן הקשה על זה מהאי רעיא וכבר כתבתי בזה שם. אמנם בגוף דברי הב"ח נראה לפענ"ד דלפי מ"ש שם בטעמו דלא מועיל כפיית בי"ד משום דבגזילה יש שתי מיני עבירות עבירה שבין אדם לחבירו ושבין אדם למקום וכמ"ש בחובת הלבבות בשער התשובה ולפ"ז כל שהשיב מעצמו הרי תיקן שתי הענינים אבל כל שהשיב ע"י כפייה הרי לא תיקן מה שעבר בין אדם למקום וא"כ מה מועיל מה שלא גנב רק פעם אחת ולכאורה רציתי לומר ע"פ מ"ש הרמב"ם בפ"ב מגירושין בטעם דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומקרי רצון אף שכפוהו להתרצות משום דהאדם מצד עצמו רוצה לעשות טוב רק שיצרו אנסו וכל שכופין להכניע לבבו הערל ממילא נשאר על טבעו שנפש הישראלית מאוות לעשות טוב ולפ"ז גם כאן אחרי שכפאוהו לשלם והחזיר הרי מסתמא נתרצה בלב שלם כיון שעכ"פ כבר החזיר הגזילה.

''' ובזה ''' נראה לפענ"ד דזה סברת הב"ח דזה דוקא אם לא עשה כן רק פעם אחת אבל במי שהחזיק לגנב ולגזלן כיון דעבר ושנה ונעשה לו כהיתר שוב אינו ברור שנתרצה בלב שלם ואם לא החזיר רק על פי כפייה פסול לעדות דדלמא לא נתרצה והנה תלמידי שאר בשרי מו"ה אברהם נ"י אמר ע"פ דרכי ליישב קושית הקצוה"ח על הב"ח דהנה באמת כל הטעם דכשר כשהחזיר ע"י כפייה אף דלשמים לא תיקן הוא משום דכל שאינו רשע דחמס בעי עכ"פ שיהיה לאו שיש בו מלקות וא"כ כל שכבר החזיר עכ"פ רשע דחמס לא הוי ולענין איסור הוי לאו שאין בו מלקות כיון דכבר החזיר ולפ"ז בהאי רעיא לא קשיא דשם לענין חשוד דשכנגדו נשבע ונוטל א"כ ניהו דלא הוי רשע דחמס מ"מ טפי עדיף שישבע שכנגדו שאינו חשוד כלל. ובזה אמר ליישב קושית התוס' בסנהדרין דף כ"ו ע"א ד"ה מאי דאמרו שם דאפי' בחשוד על שבועת שוא שכנגדו נשבע ונוטל הא בעינן רשע דחמס וקשיא לרבא ולפי מ"ש אתי שפיר דכל היכא דאיכא למימר שיהיה זה שכנגדו נשבע ונוטל גם רבא מודה דיותר טוב שישבע זה שכנגדו שהוא טוב לשמים ולבריות ויפה כיון. אמנם לפ"ז גם במוחזק לגנב ולגזלן קשה למה לא יוכשר הרי לא הוי רשע דחמס. אמנם אחר העיון גוף הדבר דכל הטעם דבעי רשע דחמס לרבא וכן לאביי בליכא מלקות הוא משום דרע לשמים אינו רע לבריות ולא יעיד עדות שקר שהוא רע לבריות ועי' בתוס' שם וא"כ כאן שבאמת הוא רע לבריות שהרי ברצונו לא החזיר שוב חשוד גם לשקר ומקרי רשע דחמס וזה ברור ודו"ק: