עריכת הדף "דברי שאול - עדות ביוסף/עדות/ד" (פסקה)

== ב ==

'''אע"פ שלא ראו.''' דברי רבינו לכאורה תמוהים דבמה דפתח לא סיים שהרי פתח באין רואים אלו את אלו שהיא מימרא דרב נחמן במכות דף ו' וסיים כיצד בהלואה אחר הלואה שהוא מחלוקת ר' יהושע בן קרחה וחכמים בסנהדרין דף ל'. והכ"מ תמוה ביותר שלא ציין מימרא דר"נ כלל וזה הערת שאר בשרי תלמידי מוהר"א נ"י. ולפענ"ד דרבינו אחת דיבר ושתים זו שמענו השכיל את פיו דהנה הריטב"א בחידושיו למכות הקשה דמה קמ"ל ר"נ דעדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות הא קיי"ל כריב"ק דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין אף שהיו שתי הלואות חלוקות ולא ראו זה את זה כל שכן זו שהיה מעשה אחת רק שלא ראו זא"ז ותירץ שלא נצרכה אלא לרבנן לאשמועינן דאף דפליגי אריב"ק בהלואה אחר הלואה אתי ר"נ לומר דבזה אפי' רבנן מודו ולפ"ז גם רבינו שכתב בהלכה א' דבדיני נפשות פסול כל עדות מיוחדת דהיינו שלא ראו המעשה כאחת ג"כ פסול על זה כתב דבד"מ כל עדות מיוחדת כשר דהיינו הלואה אחר הלואה וכל שכן במעשה אחת רק שלא ראו זא"ז דאנן קי"ל כריב"ק ולכן לא ציין הכ"מ המימרא דר"נ דכל שכן הוא מהך דריב"ק דגם זה הוא בכלל עדות מיוחדת שלא ראו זה את זה והנה בש"ס סנהדרין דף ל' אמרו עולא אמר הלכה כריב"ק בקרקעות אבל לא במטלטלין ואח"כ מסיק הש"ס בשם רב יוסף הלכה כריב"ק בין בקרקעות בין במטלטלין ורבינו כתב סתם ולא כתב בין בקרקעות בין במטלטלין. ולפענ"ד דהנה החילוק שבין קרקעות למטלטלין לא נודע ורש"י כתב שמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה וכוונת רש"י משום דבשתי קרקעות א"א לחייבו דהוי כחבית יין וחבית שמן וזה הוי כתרי מיני ולשיטת רש"י באמת אין הדבר ברור כ"כ דבקרקעות שוות אפשר דהוי כחד מינא.

''' ולכאורה ''' רציתי לומר דהנה הנודע ביהודה מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב הקשה בהא דקיי"ל כרב נתן שומעין דבריו של זה היום ושל חבירו לאחר זמן והרי ודאי זה שבא בראשונה להעיד אינו מתחייב בהזמה דמצי למימר אנא לא ידענא שיבוא אחד אחר כמה ימים להצטרף עמי אני לחייבו שבועה באתי וכיון דבקרא פליגי הרי מן התורה בעי דרישה וחקירה ועדות שאתה יכול להזימה ולפ"ז גם בהך דר' יהושע בן קרחה דמודה לר"נ א"כ הו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה וזה נראה ההבדל שבין קרקעות למטלטלין דכיון דאין נשבעין על הקרקעות לא שייך לומר לחייבו שבועה באתי והוה עדות שאתה יכול להזימה משא"כ במטלטלין והא דאמר ר' חייא בר אבין אמר רב הלכה כריב"ק בין במטלטלין בין בקרקעות היינו דרב לשיטתו דלא ס"ל דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכמ"ש הנוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סי' מ"ו. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א שבד"ה גברא אגברא קא רמית ודו"ק ולפ"ז לדידן דבטלו לדרישה וחקירה וא"צ עדות שאתה יכול להזימה ודלא כש"ך כמ"ש הנוב"י והפני יהושע ובתשובה הארכתי בזה א"כ א"צ להביא הך דבין בקרקעות בין במטלטלין.

''' אמנם ''' גוף דברי הנודע ביהודה א"א לומר כן דיהיה זה עדות שאין אתה יכול להזימה דהרי בהך דנחלקו בסברא מפרש הש"ס מר סבר עד אחד כי אתי לשבועה אתי לממון לא אתי ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי אלא דמצרפינן להו ה"נ לצרפינהו וקשה מה ראיה זו בשלמא כי אתו בהדי הדדי הוה עדות שאתה יכול להזימה אבל כי לא אתו בהדי הדדי יוכל לומר לשבועה באתי והוי עדות שאאי"ל וגם קשה בהא דאמר לזה הוצרכתי השתא ומה ראיה בהדי הדדי אמר ר' יהושע בן קרחה דלא בעינן הגדה מבעיא וקשה הא אצטריך לאשמועינן דלא בעינן עדות שאי"ל דמהך דריב"ק לא שמענו זאת וגם מ"ש לחלק בין קרקעות למטלטלין רב יוסף אמר להיפך עיי"ש בש"ס. אמנם בגוף קושית הנוב"י אני אומר דלק"מ דהנה זה ודאי דעד אחד אינו בגדר הזמה כלל כמ"ש הרמב"ן במלחמות בסנהדרין דף פ"ו בסוגיא דעידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו וכ"כ בנוב"י שם ועי' קצוה"ח סי' ל"ח ס"ק ה' ובתשובה בענין דבר ולא חצי דבר הארכתי בזה ולפ"ז אני אומר דכיון דכשבא לענין שבועה התורה האמינתו כשנים א"כ אף שנצטרף אח"כ לממון לא אכפת לן בעדות שאתה יכול להזימה דעיקר הא דבעינן עדות שאתה יכול להזימה הוא משום דהתורה חששה שלא ישקרו אם לא יוכלו להזימם ועיין רש"י ב"ק דף ע"ה ע"ב וא"כ כל שלשעתו היה נאמן ולא צריך הזמה לא גרע ממ"ש רבינו דאיסור בע"א הוחזק אף שבא אח"כ למלקות ולמיתה ונאמן לחייב ממון בצירוף השני.

''' איברא ''' הא דאמרו במכות דף ג' עד זומם משלם לפי חלקו ורצה הש"ס לאוקמי כגון דאיתזם חד מינייהו ופריך הש"ס מי משלם והא תניא אין העד משלם ממון עד שיזומו שניהם ומה קושיא הא יש לומר דעד כאן לא אמרו שצריך להזים שניהם רק שהעידו כאחד אבל כאן כשהראשון אינו בגדר הזמה ממילא צריך השני לשלם לפי חלקו. אמנם נראה דבכה"ג כשהראשון נאמן ואינו בגדר הזמה גם השני אינו בגדר הזמה והתורה לא חייבה בהזמה רק כששניהם בגדר הזמה. עוד יש לי לומר דבלא"ה נאמנים השנים דהנה כבר נודע שיטת רבינו יקיר דעד אחד ובעל דין מצטרפין לפוסלו לשבועה וזה שנים רבות שהקשה כבוד אבי מורי הגאון נ"י דהיאך מניחין אותו לשבע הא יוכל לפסלו אח"כ וכבר אמרו שמא יוציא הלה את הפקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה וכמדומה שגם בתומים ראיתי קושיא זו. אמנם זה אינו דאם נחייבו ממון שוב יהיה בעל דין נוגע ואינו מצטרף כלל ולפטרו לגמרי בודאי אי אפשר שהרי זה צווח שיש לו עד וכי יהיה חוטא נשכר ולפ"ז כאן שיש שני עדים מעידים נגדו ואנו אין מניחין אותו לישבע הו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וזה ברור ודו"ק ובקרקעות אף דאין נשבעין אך כיון דאין נשבעין שוב לא יוכל לומר על שבועה באתי והוי שפיר עדות שאתה יכול להזימה ובזה ניחא גם לרב דלא ס"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ויש להאריך בזה בכל הסוגיא.

''' ועל ''' דרך הפלפול יש לומר בישוב קושיית הנודע ביהודה הנ"ל דהנה כבר נודע מה דחידש אביי ספק מלוה ישנה יש לו עליו ופרשו אינשי מספק שבועה ולא פרשו מספק ממון דאל"ה כיון דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ולפ"ז כשיזומו לראשון יוכל לטעון הבעל דין באמת אני הייתי חייב רק שהיה לי ספק מלוה ישנה וא"כ רציתי להפסידני ממון דאני לא הייתי יכול לשבע והייתי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם.

''' והנה ''' יש לי מקום עיון בהך דר' יהושע בן קרחה ודר' נתן איך הדין אם לאחר שנשבע להכחיש את העד בא עוד עד אחד והעיד כדברי העד הראשון רק על זמן אחר מה דינו אי נימא כיון דכבר נשבע כנגדו והתורה האמינתו נגדו כבר בטל ליה עדותו ולא יצטרף עוד עם השני וישבע גם נגד השני או לא ואף דמבואר בסי' פ"ז סעיף כ"ט דמצטרף עם הראשון ומשלם לו לא דמי לזה דשם מעיד העד השני על מה שמעיד העד הראשון אבל כאן דבזה העדות כבר הכחישו ונאמן נגדו וזה השני מעיד על ענין אחר ואין כאן צירוף עדות וכן דעת תורה ודעת נוטה דמלבד דשייך לומר עביד איניש להחזיק דיבוריה אף גם דשייך בזה סברת הש"ך שחידש בסי' פ"ז ס"ק ל' דאין העד יכול לעשות שני פעולות והוא הדין כאן ועיין בחיבורי מפרשי הים בפרק הגוזל ומאכיל מ"ש בזה וכאן כיון דכבר נשבע להכחיש את העד שייך להחזיק דיבוריה. אמנם לפי מ"ש למעלה יש לומר דניהו דכבר נשבע להכחיש את העד מ"מ אנן אין מניחין אותו לשבע דשני עדים מכחישין אותו עכ"פ במנה אחת והוי חשוד ע"פ ב' עדים ויש לחלק דכל שנשבע כנגד העד הראשון כבר בטלה עדותו ומיהו י"ל לפי מ"ש רבינו יקיר דעד ובעל דין מצטרף אח"כ אף כשנשבע נגדו מכל שכן בשני עדים: