עריכת הדף "
ברית משה/לא תעשה/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == ודע שהיראים ז"ל סי' ז' כתב וז"ל כתיב בפ' ואתחנן לא תנסו את ד' פי' הזהיר הקב"ה שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואתברך והא דתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני הר"ז צדיק גמור בב"ב בפ"ק מוקמי' לה כגון שאינו תוהא אלא גומר בלבו לתת בין יחי' בין לא יחי', ומזה המקרא שנינו במסכת אבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כבנים שעיקר מחשבתן אפילו לא יקבלו פרס לא יתחרטו על עבודתן ולא תהו אבל עבדים שאינו מקבלין פרס תוהין ומתרעמין על עבודתן שעשו ובתענית פ"ק מקשינן עלה עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ותירץ ר"י התם הכי א"ר אושעיה חוץ מזו דכתיב הביאו את המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת עכ"ל הנה מ"ש היראי' אלא הוו כבנים כו' הם דברי עצמו דבמתניתין פ"ק דאבות איתא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס וגם מ"ש אבל עבדים שאינן מקבלין פרס תוהין כו' כוונתו דכשעובדין ע"מ לקבל פרס ולא נותנין להם אז תוהין אבל כשעבדים עובדין מתחלה שלא ע"מ לקבל פרס אז באמת אינם תוהין דאל"כ קשה היכי אמר התנא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס אעכ"מ דצ"ל בכוונת היראים כמ"ש, או אפשר שגירסתו במתניתין כך הי' אלא היו כבנים כו' ואז כל דבריו פשוטים' ובתויו"ט ז"ל באבות שם כ' וז"ל לפי שזו היא עיקר העבודה אבל לא שהעבודה ע"מ לקבל פרס אסורה כו' עי"ש שהאריך בזה ומהיראים יש ראי' לדבריו מדכ' אלא היו כבנים שעיקר מחשבתן אפילו לא יקבלו פרס לא יתחרטו כו' ומדכ' שעיקר אפילו נראה דסובר כהתויו"ט, עכ"פ ז"מ בפירוש דסובר לגמרי כרבינו אלא היראים הביא מתחלה הא דסלע זו לצדקה ואח"כ הגמ' דתענית ורבינו הביא להיפך ואפ"ל דרבינו דרצה לתרץ בזה דמדוע לא הלך כאן בעקבותיו של הרמב"ם כדרכו כהנ"ל ע"כ הביא תיכף בתר פירושו את הא דתענית אבל היראים שדרכו בקדש להלך בכ"מ בעקבי עצמו וא"כ ל"צ לי' לתרץ אלא מה דקשה בעיקר פשטו ובעיקר פשטו באמת ל"ק אלא מהא דסלע זו לצדקה אבל מגמ' דתענית ל"ק על פשטו אלא אדרבא משם ראי' לפשטו וע"כ הביא מתחלה את הא דסלע זו לצדקה ומ"ש ובתענית מקשינן עלה כו' אין כוונתו דבתענית מקשינן על פירושו כיון דבאמת שם איתא להיפך כהנ"ל אלא כוונתו דבתענית מקשינן מלא תנסו על ר"י וכאלו הוי אמר ובתענית מקשינן עלה דעשר תעשר ואפשר שדלת דעשר ט"ס כמובן אבל זה נראה בפירוש דסובר לגמרי היראים כרבינו' וכ"ס הסמ"ק ז"ל סי' י"ח דז"ל שלא לנסות השם דכתיב לא תנסו את ד' אלקיכם שלא יאמר אעשה מצוה זו ואראה אם יעשה לי השם מה שתלוי בשכרה אבל בהפרשת מעשר מותר שנ' בחנוני בזאת עכ"ל ור' פרץ ז"ל בהגהות הסמ"ק שם הקשה מהא דסלע זו לצדקה ותירץ כמו שתירצו רבינו והיראים, נראה בפירוש דגם הסמ"ק סובר בפירושא דמל"ת זו כוותיהו אלא קצת שינוי יש ביניהם דברבינו והיראים איתא שלא יאמר אדם והסמ"ק השמיט מלת אדם ואפשר שכוונתו כדי שלא נטעה דדוקא אדם אסור לנסות אבל מלך מותר וכמו שדרש הגמ' מגילה י"א ע"א בקום עלינו אדם אדם ולא מלך כמובן וגם הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קפ"ח אות ע' סובר כרבינו עי"ש. אבל ראיתי בדד"ח שהקשה על רבינו וז"ל גם על דברי המחבר ז"ל יש לדקדק דהיכי קאמר קרא לא תנסו את ד' אלקיכם כאשר נסיתם במסה והלא הנסיון במסה הוא שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין כמ"ש רש"י ז"ל בפ' ואתחנן ובפ' בשלח נראה שהנסיון הזה שהיו מנסין את משה שלא היו מאמינים שהקב"ה אמר שיעלם ממצרים אלא הוא מדעתו העלם וזה מורה דלא תנסו את ד' אזהרה הזאת כדברי הרמב"ם ולא כדברי המחבר והסמ"ק ותירץ שני תירוצים ולענינינו אעתיק את השני וז"ל עוד יש לפרש לדעת הרב המחבר והסמ"ק ז"ל שענין הנסיון במסה היתה לד' ולא לנביא וביקשו לנסות את ד' היוכל לתת מים בארץ ציה כמ"ש רש"י ז"ל בפ' בשלח זהו מ"ש הכתוב על נסותם את ד' לאמור היש ד' בקרבנו אם אין כלומר בזה נדע אם יש ד' בקרבינו שיוכל לתת מים בארץ ציה ונעבדנו אם אין וזהו ענין הכתוב כאן לא תנסו את ד' לומר נראה אם יוכל לברך מעשי ידי עושי רצונו ומצותו כאשר נסיתם במסה שאמרתם היש ד' בקרבנו שיוכל לתת מים בארץ ציה ופשט הפסוק מורה כדבריהם שאמר לא תנסו את ד' אלקיכם שעיקר הצווי הוא שלא ינסו את ד' לא כדברי הרמב"ם שעיקר הצווי שלא לנסות את הנביא שא"כ הי' לומר לא תנסו כאשר נסיתם במסה ויהי' הפי' לא תנסו את הנביא כאשר נסיתם במסה ולדעת הרמב"ם ז"ל י"ל שהמנסה את הנביא מנסה את ד' כמ"ש במכילתא ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ד' כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסים למקום שנ' מה תנסון את ד' כו' עכ"ל ולפי הדד"ח נראה די"ל דפלוגתתם תליא בפירושא דכאשר נסיתם במסה דאי אמרינן דבמסה קאי על מה דכתיב בפ' בשלח מה תריבון עמדי מה תנסון את ד' ושם נסיון דנביא הי' כמ"ש המכילתא כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסין למקום ע"כ שפיר י"ל דהפי' של לא תנסו את ד' אלקיכם היא אזהרה שלא לנסות את הנביא כמ"ש הרמב"ם, אבל אי אמרינן דכאשר נסיתם במסה קאי על מה דכ' בפ' בשלח ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' לאמור היש ד' בקרבנו אם אין אז לא מורה מלת מסה על נסיון דנביא דבפי' כתיב דמשום שאמרו היש ד' בקרבנו נקרא מסה וכמ"ש הדד"ח אז באמת צ"ל אזהרת לא תנסו כמ"ש רבינו, וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר בפירושא דכאשר נסיתם במסה דקאי על מה תנסון את ד' וע"כ סובר דאזהרת לא תנסו שלא לנסות את הנביא אבל רבינו י"ל דסובר דקאי על ויקרא שם המקום מסה ע"כ סובר דאזהרה שלא לנסות את ד', ואל תקשה הא גם הרמב"ם הלכה הנ"ל כתוב וז"ל כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין וזה כתוב בפסוק ויקרא שם המקום מסה וגו' וא"כ נראה שגם הרמב"ם סובר דכאשר נסיתם במסה קאי על ויקרא שם המקום מסה וגו' ואפ"ה סובר שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא, דבאמת זה ל"ק דבודאי לכ"ע צ"ל דבשעת מריבה הי' אומרים היש ד' בקרבנו אם אין אלא זה לא כתיב בפירוש שם דשם כתיב וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה אלא הפסוק ויקרא שם המקום מסה מגלה שגם היש ד' בקרבנו וגו' היו אומרים בשעת מריבה וא"כ לא מוכח ממד"כ הרמב"ם שאמרו היש ד' בקרבנו דסובר דכאשר נסיתם במסה קאי על ועל נסותם את ד' אלא י"ל דסובר כהנ"ל והא דכ' שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין כוונתו דממה דאמרו בשעת מריבה תנו לנו מים וגם אמרו היש ד' בקרבנו נראה שהיו מנסי' את משה רבינו דלמשה אמרו שאם יתן להם מים אז ידעו דיש ד' בקרבנו וע"כ מסיים הרמב"ם וז"ל אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ד' בקרבנו כו' כוונתו דהקרא לא תנסו מזהיר שלא לנסות את הנביא כמו שנסו בשעת מריבה את משה רבינו ע"ה שיתן להם מים ועי"ז ידעו שד' בקרבם וא"כ שפיר י"ל דפלוגתתם כהנ"ל, ועי' בר' בחיי ז"ל פ' ואתחנן שכ' ג"כ אזהרת לא תנסו כרבינו ואח"כ כתב וז"ל ואמר כאשר נסיתם במסה כי כן נסוהו ישראל ברפידים בבקשת המים ואמרו היש ד' בקרבנו אם אין וכתיב על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' הנסיון הי' שאם יתן להם מים ילכו אחריו ואם לא יתן לא ילכו אחריו וזהו לשון במסה בלשון ידיעה שהרי על זה קרא שם המקום מסה ומריבה ואמר הכתוב וינסו אל בלבבם כו' עכ"ל נראה בפירוש דכיון דסובר דכאשר נסיתם במסה קאי על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' ע"כ סובר כרבינו וזה ראי' למה שכתבנו, וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' לשיטתם מפסיקתא זוטרתא שכ' וז"ל לא תנסו את ד' אלקיכם כענין שנ' על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' עכ"ל ולכאורה מה בא להשמיענו הלא כתיב בפירוש כאשר נסיתם במסה אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דהפסיקתא רצה לאשמעינן דל"ת דכאשר נסיתם במסה קאי על מה תנסון את ד' וכשיטת הרמב"ם אלא קאי על ועל נסותם את ד' כשיטות רבינו כמובן:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף