עריכת הדף "בני אהובה/אישות/יט" (פסקה)

== יב ==

'''אין ''' 

''' הבנים יורשים וכו' ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם וכו' שמא מחלה אמן כתובתה.''' עיין בהראב"ד בהשגות והמ"מ וכן הר"ן הסכימו עם הראב"ד כי מה ענין פרעון כתובה למזונות הבנות ובאמת נראה דדעת הרמב"ם כי טוענין ליורשין אולי מחלה גם מזונות ובמחילה דעתו דגם מזונות נמחל כי הכל הוא לטובת האשה כי הוא מתנאי כתובתה שכותב לה בנתין נוקבין וכו' וכל הדברים והתנאי כתובה הכל לטובתה ובידה למחול על הכל ולא אמרינן מה לה למחול זכות בנותיה כי כל התנאים הוא לחיבת אשתו ובפרט לדעת הרמב"ם דס"ל דזולת אשתו המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אינו מועיל והוא בהלכות מכירה הלכה ט"ז רק באשתו בשעת נשואין שאני דהדבר הוא לחיבת אשתו וא"כ בידה למחול מזונות בנותיה וכשאין שטר הכתובה בידם טענינן ליורשים דמחלה אף על מזונות בנותיה והראב"ד דמשיג על זה נראה דדעתו דודאי טענינן ליורש רק דס"ל דאף דמחלה בפירוש מזונות בנותיה אינו מועיל דאין ביד האשה למחול זכות בנותיה וזהו שכתב רמ"א סימן קי"ב סעיף א' דלהראב"ד אפילו מחלה בפירוש המזונות לא מהני דס"ל דזהו הטעם של הראב"ד דאל"כ למה לא נטעון ליורשים והבית שמואל שם ס"ק ג' השיג על הרמ"א ואין דבריו מוכרחים עיי"ש.

''' ואין''' לדקדק לשיטת הרמב"ם הא דאמרינן בכתובות דף פ"ט ע"א במתניתין הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובה ואמרינן עליה בגמרא ש"מ כותבין שובר וכו' דמנא לן דלמא הוה כאן כמקום דלא אפשר דכתבינן שובר לכו"ע דהא כאן אי אפשר להחזיר כתובתה לבעל דא"כ יפסידו הבנות מזונות לדעת הרמב"ם והיא לא מחלה הכתובה רק קבלה פרעון די"ל דהא יש תקנה דלא תגבה בלי כתובה ואם תוציא הכתובה לבי"ד יכתבו על גבה דנפרעת והכתובה נשארה בידה לתנאי מזונות בנותיה דמעתה אין הבעל צריך לשמור שוברו רק היא צריכה לשמור כתובתה ואי אפשר לבוא לידי גביה דאם תראה לבי"ד כתובתה הרי תברא על גבה ובלי כתובה לא גביה ואע"ג דלהס"ד לא אסיק אדעתא לכתוב אגיטא גיטא דנן וכו' כמבואר בגמרא ובתוס' צ"ל דזה כבר אסיק אדעתיה לכתוב ע"ג כתובה הפרעון שכך דרכו של עולם לכתוב שובר ע"ג שט"ח רק למקרע הגט ולכתוב על גבו זה לא עלה ברוחו וגם אביי לא ס"ל כן פרק קמא דבבא מציעא.

''' ויש''' עוד מקום לומר דראית הרמב"ם מהכא דלפי הס"ד בגמרא דהוציאה גט וכו' מיירי במקום שכותבין כתובה ובעי למיפשט כותבין שובר וקשה בממה נפשך אי ס"ל להס"ד דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אפילו במקום שכותבין כתובה א"כ גט למה ולהרמב"ם ליכא למימר עידי גט כמ"ש התוס' לרבי יוחנן דהא הרמב"ם ס"ל גט ממש ועל כרחך צ"ל בס"ד ס"ל דלכך תקנו חכמים דלא יהיה מהצורך להוציא כתובה משום הפסד מזונות בנותיה דלפעמים תאבד הכתובה ויהיו הבנות מופסדים במזונתן והיה מההכרח לתקן דלא יוגרע כח הבנות באבידת כתובה וכיון דהוצרכו לתקן כן אמזונות תקנו כן אכתובה גופיה דלהרמב"ם אין חילוק כלום בין כתובה גופיה לבין תנאי כתובה בשום אופן משא"כ גט דאין נפק"מ למזונות הבנות בזה לא תקנו חכמים דתהיה נאמנת במעשה ב"ד ולכך כשאין עמה גט הפסידה וזהו הכל בהס"ד אבל באמת דמוקי מתניתין במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין לא גביה בלי כתובה הוא הדין מזונות דהא אין לחלק בין כתובה לתנאי כתובה ואם אי אתה מאמינה על כתובה אין אתה מאמינה על מזונות ואם אתה מאמינה על מזונות אף על כתובה נאמנת דאין לחלק בגוף הכתובה לחצאין.

''' והנה''' הרב בית שמואל בסימן קי"ב ס"ק ב' צידד לומר דאפילו לדעת התוס' החולקים על הרמב"ם וס"ל דהטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום מיירי אפילו במקום שכותבין כתובה מודים דלענין מזונות דבנות אם אין כתובה בידם לא מהימני דאין ברי של האם מהני לבנות ולא הבנתי דהא רש"י ותוס' בבבא מציעא פרק קמא כתבו להדיא במילתא דרבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד כגון מזון האשה והבנות והא לשיטתם מתוקמא מילתא דר"י אפילו במקום שכותבין כתובה וגם הך מילתא דאין הברי של האם מהני לבנות מביא ב"ש ראיה מפרק המדיר דף ע"ו ע"א מתוס' בד"ה רישא מנה לאבא בידך וכו' שתירצו שם התוס' כן ולא קאי הך תירוץ בתוס' והתוס' גופיה דחוהו ולכן דבריו תמוהים.