בני אהובה/אישות/יט

בני אהובה ‏ אישות יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מתנאי

הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמן וכו'. בשו"ע סימן קי"א הביא בשם ויש אומרים שאף התוספות בכלל כתובת בנין דכרין ותמהו החלקת מחוקק והבית שמואל שם ס"ק א' דהא גמ' ערוכה היא בכתובות דף נ"ה ע"א דחשוב כמה דברים שהתוספות כתובה ככתובה וחד מינייהו כתובת בנין דכרין ואפשר לומר דודאי אי מתחילה בשעת נשואין כשכותב לה כתובה מוסיף לה ועושה כתובתה ביותר מתנאי בי"ד בזו אין בו מחלוקת כלל דהוי בכלל כתובה לענין כתובת בנין דכרין אך אם אחר נשואין זמן מה צבי והוסיף לה עוד סך מה על כתובתה בזו אפשר לומר דאינו בכלל תנאי כתובה לענין כתובת בנ"ד דכתובת בנין דכרין חל משעת נשואין דאז התנאי בי"ד לכתוב לה בנין דכרין די יהיו לך מנאי וכו' ואפילו לא נכתב כמי שנכתב דמי אבל במה שמוסיף לה אח"כ וכי בעת נשואין דהיה תנאי כתובה על כתובת בנין דכרין יהיה חל אלהבא מה שיוסיף לה אח"כ ולא על זה נכרת ברית ותנאי כתובת בנין דכרין אמנם יש מקום לומר כיון דתקנו חז"ל כתובת בנ"ד לא פלוג עבדי רבנן והמוסיף לאשתו אדעתא דחכמים מוסיף וכאלו אמר בפירוש בשעת הוספה דיהיה לה ולבניה הזכרים יתר עם אחוהן והדברים צריכין תלמוד ולכך כתבן המחבר במחלוקת.

יב

אין

הבנים יורשים וכו' ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם וכו' שמא מחלה אמן כתובתה. עיין בהראב"ד בהשגות והמ"מ וכן הר"ן הסכימו עם הראב"ד כי מה ענין פרעון כתובה למזונות הבנות ובאמת נראה דדעת הרמב"ם כי טוענין ליורשין אולי מחלה גם מזונות ובמחילה דעתו דגם מזונות נמחל כי הכל הוא לטובת האשה כי הוא מתנאי כתובתה שכותב לה בנתין נוקבין וכו' וכל הדברים והתנאי כתובה הכל לטובתה ובידה למחול על הכל ולא אמרינן מה לה למחול זכות בנותיה כי כל התנאים הוא לחיבת אשתו ובפרט לדעת הרמב"ם דס"ל דזולת אשתו המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אינו מועיל והוא בהלכות מכירה הלכה ט"ז רק באשתו בשעת נשואין שאני דהדבר הוא לחיבת אשתו וא"כ בידה למחול מזונות בנותיה וכשאין שטר הכתובה בידם טענינן ליורשים דמחלה אף על מזונות בנותיה והראב"ד דמשיג על זה נראה דדעתו דודאי טענינן ליורש רק דס"ל דאף דמחלה בפירוש מזונות בנותיה אינו מועיל דאין ביד האשה למחול זכות בנותיה וזהו שכתב רמ"א סימן קי"ב סעיף א' דלהראב"ד אפילו מחלה בפירוש המזונות לא מהני דס"ל דזהו הטעם של הראב"ד דאל"כ למה לא נטעון ליורשים והבית שמואל שם ס"ק ג' השיג על הרמ"א ואין דבריו מוכרחים עיי"ש.

ואין לדקדק לשיטת הרמב"ם הא דאמרינן בכתובות דף פ"ט ע"א במתניתין הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובה ואמרינן עליה בגמרא ש"מ כותבין שובר וכו' דמנא לן דלמא הוה כאן כמקום דלא אפשר דכתבינן שובר לכו"ע דהא כאן אי אפשר להחזיר כתובתה לבעל דא"כ יפסידו הבנות מזונות לדעת הרמב"ם והיא לא מחלה הכתובה רק קבלה פרעון די"ל דהא יש תקנה דלא תגבה בלי כתובה ואם תוציא הכתובה לבי"ד יכתבו על גבה דנפרעת והכתובה נשארה בידה לתנאי מזונות בנותיה דמעתה אין הבעל צריך לשמור שוברו רק היא צריכה לשמור כתובתה ואי אפשר לבוא לידי גביה דאם תראה לבי"ד כתובתה הרי תברא על גבה ובלי כתובה לא גביה ואע"ג דלהס"ד לא אסיק אדעתא לכתוב אגיטא גיטא דנן וכו' כמבואר בגמרא ובתוס' צ"ל דזה כבר אסיק אדעתיה לכתוב ע"ג כתובה הפרעון שכך דרכו של עולם לכתוב שובר ע"ג שט"ח רק למקרע הגט ולכתוב על גבו זה לא עלה ברוחו וגם אביי לא ס"ל כן פרק קמא דבבא מציעא.

ויש עוד מקום לומר דראית הרמב"ם מהכא דלפי הס"ד בגמרא דהוציאה גט וכו' מיירי במקום שכותבין כתובה ובעי למיפשט כותבין שובר וקשה בממה נפשך אי ס"ל להס"ד דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אפילו במקום שכותבין כתובה א"כ גט למה ולהרמב"ם ליכא למימר עידי גט כמ"ש התוס' לרבי יוחנן דהא הרמב"ם ס"ל גט ממש ועל כרחך צ"ל בס"ד ס"ל דלכך תקנו חכמים דלא יהיה מהצורך להוציא כתובה משום הפסד מזונות בנותיה דלפעמים תאבד הכתובה ויהיו הבנות מופסדים במזונתן והיה מההכרח לתקן דלא יוגרע כח הבנות באבידת כתובה וכיון דהוצרכו לתקן כן אמזונות תקנו כן אכתובה גופיה דלהרמב"ם אין חילוק כלום בין כתובה גופיה לבין תנאי כתובה בשום אופן משא"כ גט דאין נפק"מ למזונות הבנות בזה לא תקנו חכמים דתהיה נאמנת במעשה ב"ד ולכך כשאין עמה גט הפסידה וזהו הכל בהס"ד אבל באמת דמוקי מתניתין במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין לא גביה בלי כתובה הוא הדין מזונות דהא אין לחלק בין כתובה לתנאי כתובה ואם אי אתה מאמינה על כתובה אין אתה מאמינה על מזונות ואם אתה מאמינה על מזונות אף על כתובה נאמנת דאין לחלק בגוף הכתובה לחצאין.

והנה הרב בית שמואל בסימן קי"ב ס"ק ב' צידד לומר דאפילו לדעת התוס' החולקים על הרמב"ם וס"ל דהטוען אחר מעשה בי"ד לא אמר כלום מיירי אפילו במקום שכותבין כתובה מודים דלענין מזונות דבנות אם אין כתובה בידם לא מהימני דאין ברי של האם מהני לבנות ולא הבנתי דהא רש"י ותוס' בבבא מציעא פרק קמא כתבו להדיא במילתא דרבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד כגון מזון האשה והבנות והא לשיטתם מתוקמא מילתא דר"י אפילו במקום שכותבין כתובה וגם הך מילתא דאין הברי של האם מהני לבנות מביא ב"ש ראיה מפרק המדיר דף ע"ו ע"א מתוס' בד"ה רישא מנה לאבא בידך וכו' שתירצו שם התוס' כן ולא קאי הך תירוץ בתוס' והתוס' גופיה דחוהו ולכן דבריו תמוהים.

יג

מי

שצוה בשעת מיתתו וכו' נתן כל נכסיו במתנה לאחרים וכו'. הרב רמ"א בדרכי משה סימן ק' כתב דדברי המרדכי פרק יש נוחלין סותרים זה את זה דכתב בנותן לבתו במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה שתטול כאחד מהבנים דלא נקראים משעבדי לענין שלא תהא האשה גובה כתובה מחלקה ולענין כתובת בנין דכרין כתב בסוף הפרק דהוי כנכסים משועבדים ואין גובין הימנה כתובת בנין דכרין עיי"ש ונראה לחלק דבשלמא כתובה דודאי חל שעבודה אף על מתנה גמורה דהא כתובה גובה ממשעבדי רק דנימא דיש כאן חלק הבנים הנקראים בני חורין ואין גובין ממשעבדי במקום שיש בני חורין זה לא שייך כאן דזה אמרו חכמים לתקנת הלקוחות וזה לא שייך בנותן לבתו כנ"ל דמה תקנה יש כאן דמסתגי בשקלית כאחד מהבנים ולא יותר כמ"ש המרדכי משא"כ בכתובות בנין דכרין דאין שעבודו חל כלל אנכסים משועבדים וא"כ על מתנה זו לא חל כלל שעבוד כתובת בנין דכרין ואיך נאמר בסברא להיות חל עליו מה דתקנו חז"ל דכתובת בנ"ד ירתון תנן ולא חל כלל אמקבל מתנה שעבודא וכי בסברא כל דהוא נימא דיחול עליו שעבוד במה דתקנו חז"ל דלא יחול כלל וזה ברור.

ועוד יש לומר בשלמא בכתובה אם אתה דוחה אותה אצל הבנים ליטול מחלקם א"כ הבת נוטלת יותר מהבנים וזה לא היה דעתו דדעתו היה שתטול כאחד מהבנים משא"כ בכתובת בנין דכרין מיירי דהבנים רוצים ליטול חלק בראש כתובת אמן ובהנשאר לחלוק בשוה עם הבת ולפ"ז היו הבנים נוטלין יותר מהבת וזה לא היה דעתו של הנותן ולכך אמרינן דהוי כמשעבדי ואין להם ליטול כתובות בנין דכרין כי אם יחלקו בשוה וזהו כוונת הנותן באמת ולק"מ ולעולם אזלינן בתר דעת הנותן ואם אתה עושה כמתנה בעלמא תהיה הבת נוטלת ביותר אמרינן דעתו היה לירושה ואם אתה עושה כירושה תהיה הבת נוטלת בפחות וזה ודאי לא היה דעתו אמרינן דכוונתו למתנת בריא ואתי שפיר ולק"מ.

יד

בת

הממאנת וכו'. עיין בהשגת הראב"ד ובמ"מ ועיין מש"כ לעיל בפרק שני מהלכות אישות אמנם המ"מ והר"ן תמהו מנין לו להרמב"ם דין זה ואין לו שורש בגמרא דמאחר שהממאנת אין לה עיקר כתובה מאין לו לרבינו שיהיה לבתה מזונות שהם מתנאי כתובה והבית שמואל בסימן קי"ב ס"ק י"א רוצה לחלק בין מיאון לקדושי טעות דגבי מיאון אם יש לה כתובה בעת הנשואין אלא אחר כך גרמה לעצמה הפסד מצד מיאונה אז לא הפסידה בתה זכות שלה אבל בקדושי טעות אז למפרע לא הוי נשואין כלל עכ"ל ולא ידעתי דגם במיאון אמרינן דעקריה לקדושין קמאי ולכך מותרת בקרוביו וצריך לומר דס"ל לרמב"ם כמו דאמרינן דממאנת יש לה תוספות דזה כתב לה מחמת חיבת ביאה כמבואר בפרק כ"ד מהלכות אישות כן הדבר בתנאי מזונות שהוא הכל מחמת תוספות וחיבת ביאה שמוסיף לה מחמת חיבת נשואין ומ"מ טובא יש לחלק ביניהן והדבר צ"ע.

ואולי היה להרמב"ם קצת ראיה מהא דאמרינן בכתובות דף ק"ב ע"ב דלכך מזון הבנות אינו גובה ממשעבדי דלמא צררי אתפסיה והקשו התוס' שם בד"ה אימר צררי אתפסינהו וכו' הא אמרינן לקמן דף ק"ז ע"א גבי פוסקין מזונות לאשת איש דאיכא בינייהו קטנה דלא מתפיס ליה צררי וא"כ במת והניח בנות קטנות לגבי ממשעבדי ועיין בתוס' שתירצו בדרכים שונים ולהרמב"ם ס"ל דהא דאמרינן לקמן דלקטנה לא מתפיס צררי היינו קטנה יתומה ולכך אינו מתפיס לה צררי דחושש שמא מחר תמרוד ותמאן ותצא בצרור הכסף שהיה מתפיס לה ולכך אינו מתפיס צררי משא"כ למזון בנותיו מתפיס צררי אפילו כשהן קטנים ביד קרוביהם שיהיו נזונות עכ"פ אך קשה א"כ קטנה הראויה למיאון שיש לה בת ומת הבעל לגבי ממשעבדי דאף לבת לא מתפיס צררי דאולי תמאן ותצא וא"כ אין לבתה מזונות ועל כרחך צריך לומר דאף בת הממאנת יש לה מזונות וא"כ מתפיס לה צררי עכ"פ.

טז

נשאת

הבת ומיאנה או נתגרשה או נתארמלה וכו'. עיין בכ"מ ובב"י שתמה על רבינו דלפי פירושו דאלמנה וגרושה מן הנשואין נמי נזונות משל אביה ובאלמנה אפילו רבי יהודה מודה כדאמרינן בכתובות דף נ"ג ע"ב וא"כ איך שייך לומר ממאנת איכא בינייהו דלרבי יהודה תפסיד הממאנת מזונות כיון דאפילו באלמנה מן הנשואין כל זמן שלא בגרה יש לה מזונות לדעת הרמב"ם לדברי הכל ואיך יחלוקו בממאנת דעקרתינהו לנשואין מעיקרא ועיין מה שכתב. ולולי דמסתפינא הייתי אומר הא דאלמנה מנשואין יש לה מזונות היינו כשנשאה בחיי האב דהא לא חל שעבוד מזונות דנאמר דמחלה למזונות ולכך כשתתאלמן אף לאחר מיתת אביה לא הפסידה מזונות אבל בנישאת לאחר מיתת אביה הרי היא מחלה מזונות ואין לה עוד ולכך ממאנת דהיה לה נשואין לאחר מיתת אביה דבחיי אביה אין כאן מיאון ס"ל לרבי יהודה דמפסדת מזונות וזהו אמרו עודה בבית אביה יש לה מזונות הרצון אם היה נשואין בחיי האב יש לה אבל אין עודה בבית אביה הרצון דלאחר מיתת אביה נשאת והיינו ממאנת אין לה ות"ק מודה באלמנה רק חולק בממאנת דעקרינהו לקידושין וגם אין מחילת קטנה כלום זה מה שנראה לי בדעת רבינו.

אבל לתירוץ הב"י אף דהסברא נכונה מ"מ לא הבנתי איך מובן זאת במילתא דרבי יהודה דאמר עודה בבית אביה וכו' דהא הכל אינם בבית האב כשהן נשאות לבעל ואם הן חוזרת באלמנותן אף ממאנת חוזרת במיאונה ואיך רמז רבי יהודה בלשונו עודה בבית אביה לשלול ממאנת יותר מאינך ודוחק לומר הא דאמרינן ממאנת איכא בינייהו הרצון דת"ק דאמר אלמנה וכו' הוא הדין לממאנת ור"י מחלק בממאנת וקאמר דכשהיא בבית אביה וממאנת דהיינו ממאנת מאירוסין מודה ר"י לת"ק דיש לה מזונות אבל כשאינה בבית אביה דהיינו שנשאת וממאנת בזו ס"ל לר"י דאין לה הואיל ומדעתה מפסדת למזונות והלכה כת"ק אך זה דחוק דר"י יהיה מחלק בממאנת מה שלא נזכר מקדם שום רמז בברייתא ממאנת וצ"ע.

והנה דעת הרב בית שמואל סימן קי"ב ס"ק ט' בפירוש דעת רש"י בכתובות דף נ"ג ע"ב דכתב אלמנה מן האירוסין דאי מנשואין הא אין לה מזונות ואפילו ללוי שם דף נ"ג מודה במן הנשואין עכ"ל ולפי זה לרב דאף מן האירוסין אין לה מזונות אין מקום לדין זה ולענ"ד הוא דחוק לאוקמי כל הברייתא פלוגתא דת"ק ור' יהודה הכל שלא כרב ודלא כהלכתא ולכן נראה דס"ל לרש"י דודאי נשואה דתנאי כתובה הוא עד דתלקחן לגוברין ללוי על כרחך הכוונה אף שתתאלמן ותתגרש בעודה נערה דכל זמן שיושבת תחתיו למה לי תנאי וכי תטול מזון כפל הלא ניזונת משל בעל וכל התנאי כתובה הוא שלא תהא מחזרת על הפתחים ותמות ברעב וכשנשאת א"כ הרי יש לה מבעל ועל כרחך הכוונה דכשתנשא תפסוק החיוב אף כשתתגרש ולא יהיה לה משל בעל אבל באלמנה מאירוסין אף לרב דס"ל קיחה מאירוסין מ"מ יש לומר דדוקא בעודה ארוסה אבל בנתגרשה לא והא דהתנה עד שתארס איצטריך בעודה ארוסה דאין לה מזונות מארוס ואעפ"כ הפסידה מזונות (לפני) [לפי] תנאו דאמר עד דתלקחן ולרב ללקיחה דאירוסין נתכוון וא"כ הברייתא דברי הכל היא זהו מה שנראה לי בדעת רש"י אף דפשטא דלישנא דתוס' מורה כדעת הב"ש מ"מ נראה לי דזהו דעת רש"י ולזה נתכוון רמ"א דהביא דעת סתם דבנתאלמנה מאירוסין יש לה מזונות ולא חילק בין נתאלמנה בחיי אב או במותו והוא דעת רש"י דלא חילק כלל ועיין שם בבית שמואל.

יח

במה

דברים אמורים בשהניח קרקע וכו'. בשו"ע סימן קי"ב סעיף י"ב הביא רמ"א בהגה דעת הב"י דהאידנא דכותבין בכתובה מטלטלין אגב קרקע הוה מטלטלין כמו קרקע והוא מדברי הריב"ש שכתב כן לענין כתובת בנין דכרין דתנאי כתובה ככתובה עיי"ש ואני לא הבנתי דבשלמא כתובה דיכול לשעבד והשעבוד חל א"כ כשמשעבד מטלטלין אגב קרקע שעבודו חל משא"כ כתובת בנין דכרין ומכ"ש מזונות אטו שעבודיה מידי מששא אית ביה הא הוי ליה דבר שאינו בעולם כמבואר בפרק יש נוחלין דף קל"א ע"א ועל כרחך משום תנאי בית דין גובה ותנאי ב"ד היה לגבות רק מקרקע ולא ממטלטלין ומה מהני דכתב ושעבד מטלטלין אגב קרקע הא שעבוד שלו כמאן דליתא דמי ומה יתן או יוסיף אם משעבד או לא הלא הוא דבר שאינו מועיל וכל הענין הוא מתקנת חכמים ותנאי ב"ד ותנאי ב"ד לא היה להפקיע כח הזכרים רק במקרקע ולא במטלטלין. ואפשר דגם הריב"ש לא אמרה רק בכתובת בנין דכרין וס"ל כפירוש הרשב"ם שם ירתון תנן דהואיל ואמר בלשון ירושה ובשעת ירושה הבנים בעולם וא"כ יכול לשעבד או כמו שכתב הראב"ד עיין בחידושי הרמב"ן לבבא בתרא דס"ל דמדינא הואיל ואמר בלשון ירושה והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה מהני מדינא ולא דמי לאין אדם משעבד לדבר שלא בא לעולם ובזה שפיר יש לומר אי כתב מטלטלין אגב קרקע מהני אבל במזון הבנות לאחר מיתה דודאי אין מועיל שעבוד לבנות דלתניהו בעולם וגם לשיטת הרמב"ם הוי דבר שאינו קצוב פשיטא דאין בשעבודו ממש רק מתנאי ב"ד ותנאי ב"ד לא היה על מטלטלין כלל ושעבוד שלו לא מעלה ולא מוריד ולכך סתם רבינו הדברים אף דבנוסח הכתובה אשר לו בהלכות יבום כתב מטלטלין אגב קרקע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.