עריכת הדף "
ביאורי מהר"י קורקוס והרדב"ז/ביאת מקדש/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''אחיו הכהנים כו'. ''' כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל משנה היא בפ' הנשרפין. {{תוספת|טז|סנהדרין פ"א ע"ב.}} ואני נשאלתי עליה {{תוספת|יז|שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרל"א.}} דאיכא כמה גמגומים עלה, חדא כיון שאינו חייב מיתה בידי אדם, היכי קטלינן לי' בידים. ותו דמשמע שהיו הורגין אותו בחיל. והחיל מקודש שאין טמא מת נכנס לשם וכ"ש המת עצמו. ותו מ"ש מזר ששימש דקי"ל שהוא במיתה ביד"ש {{תוספת|יח|ע' תוס' יומא ה' ע"ב ד"ה להביא. בשם התוספתא דגם שלא רחוץ ידים ורגלים מפצעין מוחו בגזירין. וכ"ה בתוס' סנהדרין פ"ג ע"א ד"ה ולא. וע"ע מנחות ק"ט ע"ב דאחיו הכהנים רצו להרוג את חוניו מפני שהיה מחוסר בגדים. ובס' צ"פ בירור הלכות כ"ח ע"ב. מביא ע"ז מספרי פ' קרח פ' קט"ז עה"כ ואתה ובניך תשמרו את עון כהונתכם. זה עון דבר המסור לכהונה כו' או זה עון דבר המסור לב"ד. כשהוא אומר ואתה ובניך כו' הא מה ת"ל תשאו את עון כהונתכם זה עון דבר המסור לכהונה יעו"ש. ואפ"ל דזה דוקא עון כהונה כלומר עון כהנים, אז יש להם רשות לענוש בלא ב"ד, אבל לא עון זר ששימש ומיושב קו' הרדב"ז. וע' בס' מעשה רקח כאן דנראה דאשתמיט לי' דברי התוס' יומא בשם התוספתא. וכ"ה בר"ש ספ"ק דכלים.}} דמחד קרא נפקי. ותו אמאי ממיתין אותו מיתה מנוולת כזו שאינה דומה לאחת מד' מיתות ב"ד. כ"ז שאל השואל. וראיתי שכתב הר"ן ז"ל בחידושיו שהוא הלמ"מ דומיא דקנאים פוגעים בו. וא"כ הקושיות מתורצות שכך נאמרה הלכה. אבל הסוגייא אינה מתיישבת לפי שיטה זו, והוא ז"ל דחק עצמו לתרץ. וכבר הארכתי הרבה באותה תשובה והוכחתי שאין זה דעת הרב ז"ל. חדא דלא פי' שהוא הלמ"מ כמו בשאר מקומות. ותו דאי הוי הלמ"מ תבוא עליהם ברכה שהם מקיימין ההלכה {{תוספת|יט|כלשון הרמב"ם פי"ב מאיסורי ביאה ה"ד כל הבועל כו' אם פגעו בו קנאים והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין ודבר זה הלל"מ כו' יעו"ש.}} והיכי תיסק אדעתן לומר שימחו בידם עד שהוצרך לומר אין ממחין בידם. ותו מאי האי דקאמר לא היו מביאין אותו לב"ד. ואי הלכה הוא פשיטא שלא היו צריכין להביא אותו לב"ד. הלכך העליתי שם דתקנת רבנן הוא כענין שאמרו ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין כיון דסוף סוף חייב מיתה ביד"ש {{תוספת|כ|כוונתו ליישב מה שהקשה ע"ז המהר"י קורקוס דלקבוע לדורות לא נקרא הוראת שעה. אמנם כיון דסו"ס מחויב מיתה ביד"ש יש בכחם לתקן וכמ"ש שם בתשובה באריכות.}} והכהנים הפקרו עצמן לכך אם ישמשו בטומאה אבל לא לזר ששימש. ומה שהיו ממיתן אותו בחיל אפשר דחוץ לעזרה דתנן לאו דוקא אלא חוץ לחיל. והנכון אצלי דטמא במת בחיל אינו אלא מדרבנן ובכה"ג לא גזרו דמצוה קא עבדי. {{תוספת|כא|ע' מל"מ פ"א מרוצח הט"ו בשם רבינו ירוחם הטעם דאם נהפך הבועל והרג להקנאי אינו נהרג דהקנאי הוי רודף כי אינו מצוה להרגו אלא רשות בעלמא יעו"ש. א"כ גם טמא ששימש גם אם הוא בדין קנאים פוגעים אינו מצוה רק רשות.}} וכהנים נהגו סילסול בעצמן שלא להמתין עד אשר ימצאו חרב או סכין, אלא היו פוצעין את מוחו בגזירין של עצים, ואפילו לפי הטעם שכתבתי דתקנתא דרבנן הוא, אם יצא מן העזרה אין פוצעין את מוחו. דדומיא דקנאים פוגעים בו תקנוהו. והיינו דקתני מוציאין אותו מן העזרה. וא"ת א"כ אם עבד ופירש אפילו שהוא עדיין בעזרה למה הי' ממיתין אותו. ונ"ל משום דאכתי איכא עליו חיוב כרת משום טמא שנכנס למקדש ואע"ג דטמא שנכנס למקדש אין פוצעין את מוחו. שאני טמא זה שעבד דאית בי' תרתי, אעפ"י שפירש פוצעין את מוחו. ומ"מ אם יצא חוץ לעזרה לא היו פוצעין את מוחו, אלא מביאין אותו לב"ד ומלקין אותו שלא יהי' זה חמור מהך דקנאים פוגעים בו דקי"ל אם פירש אין פוגעים בו. וכבר הארכתי הרבה באותה תשובה. ועתה נתחדש לי ספק אחד אם שימש בטומאה בשבת היו מחללין את השבת ופוצעין את מוחו או לא. ובשלמא לדעת הר"ן ז"ל דאמר שהוא הלכה, אפשר דכך נאמרה הלכה שיפצעו את מוחו ואפילו בשבת {{תוספת|כב|ע' מל"מ פכ"ב משבת ה"ז נסתפק בהא דקי"ל ברודף אחר חבירו להרגו דניתן להצילו בנפשו אף בשבת. אם גם ברודף אחר הערוה ניתן להצילו אף בשבת משום די"ל דרק רודף להרוג הותר שבת משום פק"נ. אבל להציל מן עבירה לא הותר לחלל שבת. ומביא שם בשם הרי"ף דגם בשבת הותר. ולדעת התוס' הניח צ"ע. והנה שם נוגע הדבר עכ"פ להציל מעבירה קודם שנעשית וגם יש בזה מצוה מה"ת אבל כאן שכבר נעשית העבירה או בשעת מעשה ואינו מדין הצלה מעבירה רק דין עונש. וא"כ הא קי"ל אין רציחה דוחה שבת אף במיתת ב"ד וכ"ש בדין קנאים פוגעים שאינו אלא רשות, וצ"ע.}} אבל לדידן מאי. ומסתברא לי שלא היו מחללין עליו את השבת אלא חובשין אותו באחת מן הלשכות {{תוספת|כג|באותן לשכות שאין חייבין עליהם משום טומאה ע' זבחים נ"ו ע"א.}} עד מוצאי שבת {{תוספת|כד|ע' בטור או"ח סי' רס"ג בב"י שם בשם שו"ת רב שרירא גאון דמי שעבר עבירה בשבת אין מכניסין אותו לבית הסוהר בשבת ויו"ט משום דבני מילי דינא אינון ואין דנין בשבת ויו"ט יעו"ש. ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' י"ד ומג"א סי' של"ט.}} ופוצעין את מוחו ואפילו לפי שיטת הר"ן ז"ל:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף