עריכת הדף "אלשיך/שמות/יט" (פסקה)

== ג ==

'''ומשה עלה אל האלקים וכו'. ''' כהתימו לומר המעלה הגדולה אשר קנו ישראל נגד ההר כי שם נתמרקה זוהמתן ונזדככו עד השיגם נבואה גדולה בקדושה אשר נתקדשו שם. והנה אין ספק כי לפי גדר ההכנה אשר לכל אחד ואחד תהיה עלייתו וזיכוך חלאתו ע"י הקדושה כי אינו דומה צירוף כסף מזוקק שבעתים הניתן במצרף לצירוף כסף המזוקק פעם אחת כי כל א' יקבל לפי הכנתו וא"כ מה יתרון קנה מרע"ה נגד ההר כאשר קנו ישראל השלמות הגדול ההוא כי הלא כל אשר קנו ישראל אז היה במשה מתחלה והותר לז"א ומשה עלה אל האלקים לומר ומשה כלומר שהיה כבר זך מעצמו תדע מה קנה על ידי היותו נגד ההר אשר שם השכינה הוא כי עלה אל האלקים שהוא יתרון גדול מה שלא היה לו מקודם וז"א ומשה עלה ולא אמר ויעל משה וכו' וינעם טעם רביע במשה כמרים קול ואומר ומשה הזך מעצמו מה קנה שם הלא הוא כי עלה אל האלקים. ועוד אחשבה כיוון ממעלת מרע"ה והוא בהזכיר מאמרם ז"ל פרק הפועלים (דף פ"ב) וז"ל אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה. דלצפרא הוי שפיין עיניה ולאורתא דמיין כדמקליין בנורא אמר ליה מאי האי אמר ליה דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיעא אמר לי בכלהו מצית בהו לאסתכולי לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה מאי סימנייהו בכלהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקי דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית לא מצי לאוקומי אנפשאי. אסתכלי ביה. אתי תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזל אשתטח אמערתיה אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסי ע"כ: 

'''הנה ''' כי בצדיקים אשר על השמים כבודם יש הפרש. כי יש צריך מלאך יעלה קתדרא שלו אל האלקים בישיבה של מעלה ויש עולה מאליה אחרי קדושתו וכן בצדיק חי מצינו באליהו כי ברכב אש וסוסי אש בסערה עלה השמימה ועד"ז יאמר כי זאת גדולת מעלת מרע"ה כי לא הוצרך יעלהו מלאך השמימה כ"א ומשה עלה מעצמו כי למה שהוא משה עלה מבלי יעלהו מלאך כי זך וישר הי' כבר. אומרו ויקרא אליו ה' מן ההר אמרי עלייתו למרום יתכן במאמרם ז"ל (ויקרא א׳:א׳) על פסוק ויקרא אל משה וכו' כי גדלה מעלת משה על אברהם. כי אברהם קראו מלאך ודבר אליו ה'. קרא אליו מלאך דכתיב ויקרא אליו מלאך ה' וכו'. ודבר לו ה' דכתיב עתה וכו' ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. אבל משה ויקרא אל משה וידבר ה' אליו כי גם הקריאה היתה על ידו יתב' כי גם מעתה הורה זה יתב' כאמור. ומהיכן זכה לכך מה שלא זכה אברהם וגם הוא דרך מלכים לקרוא לאהובו ע"י שליח ולדבר בו הוא ע"כ אמר מן ההר כלומר כי מן ההר נמשך לו זה כי כאשר נמשך אל העם זיכוך וקדושה כי פסקה זוהמתן ע"י ההר אשר שם האלקים המדובר כן למשה נמשכו לו שני דברים. (א) שעלה אל האלקים. (ב) ויקרא אליו ה' ושיעור הכתוב ומשה עלה מעצמו אל האלקים וגם ויקרא אליו ה' וזה וזה שלא ע"י מלאך כל זה זכה מן ההר. כי גם העדיף על הכנתו כישראל לפי ערכם להיותם נגד ההר. והנה עדיין היה מספיק שכאשר עלה אל האלקים שהוא השכינה גם הקריאה תהיה מאת האלקים ויאמר ויקרא אליו אלקים אך עוד היתה לו מעלה שלישית והיא כי קראו שם ההוי"ה וזהו ויקרא אליו ה' וע"ז יתכן כי זה יכוין באומרו לאמר. כלו' כי למה שעתיד לאמר כי תאמר וכך אתם ראיתם אשר עשיתי וכו'. ואשר עשה היה בשם ההוי"ה כד"א וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ע"כ קראו לדבר לו שם הגדול ההוא: 

'''ושיעור ''' הכתוב לפי זה ומשה עלה וכו' ויקרא אליו כו'. כי בזה ג' דברי'. (א) מציאות העליה. (ב) שלא קראו מלאך. (ג) שלא קראו אלהים כי אם שם ההוי"ה הב' דברים קנה מן ההר והג' כדי לאמר כה תאמר וכו' וזה יתכן מאמר התנא (אבות פ"א) באומרו משה קבל תורה מסיני ולא אמר מהקדוש ברוך הוא כי מן ההר זכה לעלות ולקבל תורה שבעל פה כלה כי רבה היא מאד פעם אחד לא ישנה ולא שכח כל ימיו אפילו אות אחת מה שאין כן זולתו כי בסילוקו נשכחו מיהושע וכל ישראל עמו שלש מאות הלכות והוא ענין מאמרו ז"ל כתוב אצלינו בפ' כי תשא (פ' מ"ז) כי גם עד יום ארבעים לא זכה לבלתי שכוח כל התורה שבעל פה. עוד יתכן באומרו מן ההר וכו'. כי למה שעלה למרום לא עצר כח לקבל קול ה' לדקות רוחנייתו הפלא ופלא עד שהיה קול ה' משתלשל ויורד עד ההר למטה. ושם היה מתעבה בצד מה באופן יקבלנו ילוד אשה. עוד אפשר באו' ומשה עלה וכו'. כי הנה הכנת הדור הוא מעיר לעזור את השלם להשיג יתרון ומעלה הראויה לו כמאמרם ז"ל כי בימי הלל יצאת בת קול ואמרה יש ביניכם מי שראוי לשרות בו שכינה כמשה רבינו אלא שאין הדור ראוי לכך: 

'''ובזה ''' יתכן יאמר. כי אחר שהוכן הדור ויחן שם ישראל שנתאחדו בקדושה כי פסקה זוהמתן על היותן נגד ההר הכנתם זו הועילה למשה שע"י כן ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' וכו' מה שאין כן כאשר נתקלקלו כי נהפך הדבר ונאמר לו לך רד כי שחת עמך. וארז"ל (ברכות דף ל"ב) רד מגדולתך כלום נתתי לך מעלה אלא בשביל ישראל ואמר כה תאמר וכו'. לו' אל תאמר כה אמר ה'. כי אתם ראיתם אשר עשה למצרים ויולך אתכם על כנפי נשרים ויביא אתכם אליו וכו'. שהוא לדבר כמספר מאמר ה' שלא לנוכח כדרך השלוחים כ"א כה תאמר הדברים כאלו פיו ית' המדבר אליהם לנוכח אתם לאמר אתם ראיתם אשר עשיתי וכו' ואולך אתכם כו' כאלו מדבר הוא יתב' אתם למען יאמינו כי כל דבריו האמת והצדק. כי הלא גם בלשון וסגנון הדברים דקדק שלא לשנות מלשון קונו מה גם עתה בענין וזה יהיה לאחת הכונות אומרו אחרי כן אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כלו' אלה בסגנון הזה כמדובר וכן עשה כאומרו וישם לפניהם כלו' כאשר המה. ואשר חילק לשני' אמירה לבית יעקב והגדה לבני ישראל ארז"ל (סנהדרין דף כ"א) בית יעקב אלו הנשים. בני ישראל אלו האנשים שמדבר להם דברים קשים כגידים. ואחשוב דקדקו ז"ל ותגיד ביו"ד בין גימ"ל לדל"ת שהוא גיד על דברים קשים כגידים. ויתכן כי אלו ואלו אנשים אלא שבית יעקב הם קלי השלמות ובני ישראל הם שלומי אמוני ישראל וזה באחד משני דרכים או שמאמרו לאלו הוא מאמרו לאלו אלא שלאלו מדבר הדברים המצומצמים ובל' חיבה וזהו כה תאמר לבית יעקב. אך לישראל השלמים ותגד הגדה בהרחבת ל' לבני ישראל או שהמאמר נחלק לשנים כאשר יבא אחרי זאת בס"ד: