עריכת הדף "אלשיך/שיר השירים/ה" (פסקה)

== ב ==

'''אני ישינה ולבי ער וכו'''' ממשל משל למלך שעזב זה ימים את חשוקתו על עוברה מאמרו אמר ימים או עשור באחת הלילות והיא ישינה על מטתה ולבה ער באהבתה אותו והדלת סגרה בעדה והנה המלך בא לשקוד על דלתותיה באישון לילה ואפלה ויתן את קולו ודופק פתחי לי אחותי רעיתי כו' קווצותי כו' והיא בהיו' לבה ער התעורר משנתה ואמרה לו עם שאהבתיך מתעצלת אנכי מלמהר לקום לפתוח לך כי הנה פשטתי את כתנתי היא החלוק שעל בשרי כי הוא הנקרא כתונת כנודע איככה אלבשנה עתה בטרם בקר כי מתעצלת אני ובלי לבוש אבושה לפניך ללכת ערומה וגם רחצתי את רגלי בשכבי איככה אטפנם בדרוך בה על הארץ ממטתי עד פתח ביתי כי התענגתי ואצטער אז הוא לעורר לבה לקום לפתוח לו שלח ידו מן החור אשר בדלתה ויהי כי ראתה את ידו מעיה המו עליו באהבת' אותו ותחשוק אותו ותקום לפתוח לו וטרם תסיר המנעול שתה לבה להתעכב עד תתבסם ידיה ואצבעותיה להראות ביופיה אליו עד שנטף המור מידיה ועבר על כפות המנעול למען יריח טוב ריחה ותערב לפניו והוא עודנו מיחל חוצה עד אשר תפתח והיא התמהמה בהתבסמה ולא זו הדרך בחר לו הוא רק שתסיר המנעול הנועל בינו לבינה ותפתח ואחרי כן תתבסם על כן כאשר פתחה לו הסתיר פניו וחמק עבר מנגד פניה למען תצטער על הסתר פניו לעומת מה שעצרתו בהסתיר פניה עד התבסמה ולא פתחה לו מיד ויהי כראותה כי כן חרה לה עד מות אך עם כל זה לא בעטה בו על עברו מלפניה כי הלא מאז שמעה קולו באומרו פתחי לי כו' נפשה יצאה ונקשרה בנפשו ולא נחה ולא שקטה מללכת לבקשו ולא מצאתו ותרם קולה ותקרא אולי יעננה בדבור גם שלא ימצי' עצמו אליה ולא ענה: 

והנמשל כי דרך כל איש ישראל עם אלהי אברהם שעם היותם ישנים על מטת עצלות תשובה ומעשים טובים לא יבצר מהם תשוקת לב לשוב עד ה' כי שורשם קדוש מתחת כסא הכבוד ושואג לבם לידבק בשורשם וכמה פעמים לבם נוקפם לפעולת תשובה ושאור שבעיסתם מרדים אותם בשינת עצלה מלקום לפעול פעולת התשובה והן זאת תשובת ישראל אליו יתברך על כל הכתוב למעלה מאמריו יתברך האומר אלינו נשוב וישיבנו ויגאלנו וישקני מנשיקות פיהו כמאז וזאת נשוב אליו אל נא תתייאש ממנו כי לא שבנו אליך עד כה כי הנה אני ישנה במטת עצלות תשובה עם כל זה לבי ער בתשוב' לשוב ולידבק בך והטעם כי הלא קול דודי אשר השמיע לנפשותינו במעמד הר סיני כמו שאז"ל שקול ה' שבכל דבור ודבו' מן דברותיו ית' היה מדבר עם כל אחד מישראל ואחרי כן נושקו על פיו ומתדבק בנפשו עודנו הקול ההוא דבק בי ודופק בלבי כי כל דבור התורה קדוש מאד דבקותו בי בלתי עובר לעולם וע"כ לבי ער ומה הוא הדפיקות שדופק כמדבר בי הלא הוא פתחי לי כותל עונותיך פרוץ ופתח שער אבא בו להשפיע ולידבק בך ואעזרך לשוב וזהו פתחי לי שער שאבואה אליך או פתחי לי שער השמים אשר הוא סגור בעונותיך המבדילי' ואל תתייאש על רוב עונך פן אעזבך כי הלא אחותי את מפאת הנפש תמשך אחרי בפותחך וגם רעייתי כי עד כה שותף אני בך בברייתו של עולם כי קול ה' הדובר היא התורה שבה ברא את העולם כנודע וישראל מקיימים אותה באופן ששותפו את וכן יונתי שלא המרתני כיונה שלא תמיר בן זוגה וכד"א אם שכחנו שם אלהינו כו' תמתי סובל' גלות וייסורין בתמימות לב בלי בעיטה כי הן אלה הכנות גדולות לדבקך בי מיד בפותחך בל תמוט ועוד אומרת קול דודי היא התורה מהרי כי כאשר לך ארבע הכנות לדבקך בי כך מוכנת אנכי להטיב לך שראשי היא ראש התורה הרוחני הוא שורשה העליון נורא נמלא טל להחיות מתיך למה שקווצותי הם כל קוץ וקוץ מאותיות התורה והלכותי' נמלאו רסיסי לילה הם הרסיסים הנעשים בעסק התורה בעה"ז בגלות הדומה ללילה שהוא שעל ידם גם אם לא נהיה כדאי' מצד אשמותינו יעשה חסד עמנו בבקר אור העתיד כמאמר הכתוב יומם יצוה ה' חסדו בעולם הבא בזכות מה שבלילה שירה עמי היא התורה שעמי שאני עוסק בה באופן שתורתך תשים בלבי כל ההבטחות האלה ושלא תרצה ממני רק שאפתח לו יתברך ושאם אין אני שב בגינו יתברך אעשה בגין כל האושר העתיד לתת לי אשר הוזכר ועכ"ז אני מתעצלת מלקום ולשוב בתשובה ומע"ט לא במרד ולא במעל כ"א שהיצה"ר עצל' יפול תרדמה לאיש מפאת הנפש ולאיש מפאת החומר אשר הוא מפאת הנפש הלא הוא כי יתן בלבו להשיב ולומר פשטתי את כתנתי כו' והוא כי הנה כל צדיק וצדיק יש לו' חלוקא דרבנן כמדובר בגמ' ובספ' הזוהר א' של מעש' אל הרוח וא' של מחשבה וכונה טובה אל הנשמה והנה בהעוותי פשטתי אותה ללבוש בגדים צואים ואיככה אלבשנה כמה וכמה תשובות ומע"ט יספיקו לי לשוב ללובשה כי מי יעצר כח להשיבה כבראשונה אחרי אשר הוטמאה בכמה וכמה עונות וחטאים ומתי אעשה בעד כל סיג וחלאה ואקדש עצמי כי המלאכ' רבה מאד וע"כ אתעצל וגם על החומר תשיב אמרי' ואמור תאמר רחצתי את רגלי הם אברי רגלי הנפש רחצתים וענגתי בתענוגת ב"א בדרכי יצרי איככ' אטנפם ואסגפ' בצומות ובכי ואנקה וייסורין המתייחסין אל תיקון עוותי והיא טענת כמה וכמה רשעים לבושי מכלול האמוני' עלי תולע ואוכלים למעדני' כי יאמרו אליהם עד מתי תשתכרון הסירו רוע מעלליכם ושובו אל ה' אלהיכם כי הלא יענו טוב הדבר במה ימורק ושוטף חלא' אשמותינו מי יתן והיה דבר נוכל עשוהו ושמענו ועשינו אך הלא תאמר אלינו נענה בצום נפשנו ונלבש שק על בשרנו ודמוע תדמע עינינו וכאבלי אם נתאבל על עונותינו מי יעצר כח לעשות כדבר הזה כי איככה נוכל וראינו האוכלים למעדנים באבדן עצמנו בשרנו ברעה ללחם וצמא למי' והגוף הרך והענוג אשר רחצנו וסכנו ולבש בשרנו בגדי פשתן הדקין מענוג ומרוך איכה נחשבהו לנבלי חרש אשר עליו שק ואפר נציע אשר לא נסה באלה ואשר עמד בסוד משחקים ויעלוז איך יבכה ויתאבל ותרדנה עיניו דמעה והאמונים עלי תולע איך כאבלי אם יחבקו אשפתות והן אלה דברינו ולפניו יתברך רחצתי את רגלי הם אברי אשר המה כרגלים אל הנפש כי הנה רחצתים וענגתים איככה אטנפם ואסגפם כי הגוף המורגל באהבה בתענוגים הלא כמו זר יחשבו לי סיגופי התשובה כלבוש שק וענויים ומלקיות כלומר שע"כ קשה עלי לפתוח לך להיחל ליטהר רק השיבני ופתח לי ואני אמשך אחריך אז מה עושה הוא יתברך בראותו שאחר התעוררת לבי אשר נמשך אלי מפאת השמיעה בסיני כי מאז נשאר בי דבקות עם קולו ית' אשר דבר בי ותמיד נוקף ונוקש על לבי להתעורר כמדובר ועכ"ז אני מתעצלת מלשוב מה עושה הוא יתברך שולח ידו מן החור הוא חור האזן שנותן בלבנו לשמוע למוכיחים ומלמדי תורתו יתברך למען נשכיל כי זה לא הוסר מעם אלהי אברהם כי לכלם תערב תוכחת מגולה על תיקון מעשינו הרעים כי בזה נשתבחו ישראל שהם שומעי תוכחת כמו שאז"ל כל אשר הוכיחם מרע"ה במשנה תורה ואין הכנה ופתח אל התשובה למתעצלים בה כפתוח אזנם למוסר כמאמר הכתוב ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון ועי"כ ומעי המו עליו כענין מאמרם ז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכם הרופא מרפא מכות רבות באברים רבים על כל מכה רטיה אבל הב"ה מרפא מכות כל הגוף ברטייה אחד בא' מכל האברים שהוא באזן שע"י השמועה מרפא כל האברים מהעונות שנעשו בהם הה"ד שמעו ותחי נפשכם וכן בכל התורה תלה כל השלמות בשמיע' שמע ישראל כו' אם שמוע תשמע כו' כי תשמע לקול ה' כו' וכאלה אין מספר כי מהשמיעה תבא העשיה וז"א קמתי אני לפתוח כו' שע"י השמיע' אדם קם ממיטת שינתו תרדמת משובתו לפתוח שער השמי' אשר הוא סגור בכותל ומסך עונותינו אשר הם מבדילי' בינינו לבין אלהינו. או יאמר דודי שלח ידו מן החור כי הנה זה דרכו ית' והתנהגו עמנו בני בריתו כי כאשר נישן על מטת עצלות תשובותינו הלא יעורר לבבנו כענין אני ישנה ולבי ער כו' ואם אח"כ נשוב לעצלתנו אחר ההתעוררת אז הוא יתברך יטה ידו ויכה בנו שמשפיע שפע רוגז בהשליט בנו אחד ממכחישי ה' נהיה לאכול ומצאונו צרות רבות וזהו דודי שלח ידו כענין בנטותי את ידי על מצרים ואמר מן החור למה שהשפע הנשפע מאתו ית' שלא ע"י שר ומלאך מתייחס לבא בשער השמים כנודע אך אשר ע"י שר מתייחס אל שפע בא דרך חלון כמבואר אצלנו על מאמרו יתברך לאברהם בצוותו אותו שילך לא"י שאמר לו עד שאתה מאיר לי מן החלון בא והאיר לי בא"י שהוא אצלי עד שאתה מאיר לי שאשגיח בזכותך דרך השר השורר בחוץ לארץ הנקרא חלון שאתה מאיר לבל יעכבו השגחתי והשראתי בעולם חשך מעשה היושבים בה בא והאיר לי בא"י שהוא דרך פתח פתוח לרוחה הוא שער השמים הנה כי השפע הבא ע"י שר מתייחס אל דבר הבא דרך חלון או חור ועל הדרך הזה כאשר יבא שפע הרוגז ע"י א' משרים הקטנים ידמה לשליחת ידו ית' מן החור אך מתייחס אל ידו ית' כי מאתו ובידו הרחמנות הוא לטוב לנו ואז אנו מתעוררים מעצלות תשובתנו ושואלים בתפלה וצעקה ובכי ואנקה וצומות ועינויים מה שלא עשינו טרם עקיצת הצר הצורר בשליחותו ית' רק היינו ישנים כבלתי מרגישים כמאמרנו על מאמרי ישעיה הנביא בפ' ה' בצר פקדוך צקון לחש כו' שאומר הנה זה דרך עמך ישראל כי בצר בלבד פקדוך וטרם הצרה הם כישנים נמצא שאין רחמים כ"כ גדולים כמוסר שאתה מיסרם שע"י הם מתדבקים בך מריקים תפלות ושבים עדיך וזה צקון לחש כו' לומ' כלי מריק ויוצק לחש ותפלה הוא מוסרך וזה למו מש"כ הע"ג שבצרתם יבעטו באשר בחרו ואל תתמה איך דעה חסרו לשוב עד אשר לא תבא הרעה והצרה כי הלא לא יבצר מהם שאם לא ישובו ייסורין יבואו עליהם רק הוא שכמו הרה כו' כן היינו כו' כי כמקרה ההרה גם הם יקרה כי כל הרה יודעת שתבא עליה צרת לידה ותהי' כמסוכנת ועכ"ז אין לך הרה מכל הנשים שהיו בעולם שתחיל תזעק ותתפלל לה' על צער לידה בטרם ימי לידה או טרם תבא חבל לה רק תחיל תזעק דוקא בחבליה אך לא קודם לכן כן היינו מפניך ה' שעם ידענו שתבא חבל לנו על משובתנו לא נקרב ונבואה בתשובה ומע"ט לפניך עד בא הצרה עלינו וזה יאמר שלמה פה באו' קמתי אני לפתוח לדודי כו' לומר עם היותו ישנה כו' לא שוה לי דפיקת קול דודי לשוב עד ששלח ידו והכני אז קמתי ממטת עצלות לפתוח לדודי שער פתוח לרוחה בכותל העונות המבדילים ואף כי עשיתי תשובה בפועל אמנם שגיתי בדרך התשובה והוא כי זה דרכנו בהחילנו לשוב ע"י שמוע אל המוכיחי' לפי הדרך הא' או ע"י הייסורין לפי השני כי בתחלה נזרע אל קוצים כי קל מהרה נשית לב לעשות מצות מעשיות ושרץ העונות עדיין בידנו כתלונת שלמה המלך ע"ה לפי דרכנו בפ' מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרי' לבקר כי זה דרך אנשים בבא עליהם חמת המציק לא יחפשו אחר עונותם לתקנ' ולבכות עליהם בתשובה שלימה עד הסירם מעליו לינצל מקטרוגם רק יבקר אחר נדרי' לידור להנצל והנה כיעקב חשב עצמו בעת צרתו ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא גם מיעקב למדנו לידו' בעת צרה הלא הוא הי' בלי עון אך אנכי תולעת ולא איש מה יסכון לי עשות נדרים ומצות ואני מלאתי טומאות וחלאות ואסירה נא כל בדילי וסיגי אשר היסבו צרותי מתוך בכי ותשובה שלמה וחרטה עצומה על עון ופשע אז ילוה אליה נדר או נדבה ומעשים טובים ותפלה כמאמר הכתוב נירו לכם ניר כו' ובפסוק רחצו הזכו הסירו כו' ואחר כן למדו היטב דרשי כו' כי הלא ע"י מעשיו הרעי' פגם בקודש בשורש נשמתו אשר תחת כסא הכבוד ואיך יזרע מצות על הקוצים ההם ואיך על יד השכינה המשפעת כל טוב תתוקן צרתו וייטב לו ותחתי' אשר נפשו משם תעמוד הבהרת עזה מרוב עוניו וז"א מוקש אדם אשר נכשל בעונו ילע וישחית ויפגום קדש עליון באופן שהיה ראוי יתקן שם למען משם יושפע טוב ותיקון צרתו והוא לא כן יעשה רק ואחר נדרי' לבקר שמבקר ומבקש נדרים לינצל ונהפוך הוא הדרך ישכון אור כי יתקן אשר עותו בתשובה ראויה בתחלה ואחרי כן אחר נדרים לבקר: 

וזה יאמר פה הנה אחר שדודי שלח ידו מן החור כו' קמתי אני לפתוח לדודי כו' אך וידי נטפו מור כו' לומר כי שמתי לבי אל מצות מעשיו' טרם הסיר רוע מעללינו מלפניו יתברך בתשובה ותיקון מעשינו הרעים וקרעוה סגור דלת הסוגר' שער השמים והרוס כותל עונותינו אשר המה מבדילים בינינו לבין אלהינו רק נשים לב מיד אל מצות עשה וקצת מכללותינו למודי עסק מעשה כמצות המתייחסים אל הידים המתייחסות אל המעשה הנה נטפו מור ריח ושפע מצות מעשיות ואשר אינה בעצם אנשי בני מעשה רק בקלות המתייחסים אל אצבעות האומה מר עובר שאינו קיים ריח מצות בהם כ"א עובר להתבסם לפניו יתברך במעשים טובים ולא זו הדרך רק תחלה תשובה ואח"כ מעשים טובים כמרגלא בפומייהו דרבנן תמיד תשובה ומעשים טובים כי הוא הסדר ולא יתהפך וכן סור מרע ואח"כ ועשה טוב ולא כטובל ושרץ בידו וזהו על כפות המנעול והענין כי המנעול הסוגר לפני האיש מלפתוח שער במסך עונותיו המבדילים הוא היצה"ר השוכב על מפתחי לבו כנודע מרז"ל לבל יפתח משם שער אשר נסגר והכפות המקיימת את המנעול הזה בל ישמט הם הקטיגורים וכחות הטומאה אשר בראנו בעונותינו כי כל אחד נעשה קטיגור אחד וגורר נברא כיוצא בו כי עבירה גוררת עבירה ואין לך מחזיקים ומסמיכים לקיים והחזיק היצה"ר בל ימוט כאלה ועי"כ כפות המנעול יקראו ומהראוי הי' כי טרם עשות עיקר ממצות מעשיות נשמיד ונהרוג את כל המקטרגים האלה ע"י תשובה ראויה על יד כן בהכשל עוזרי' ונפל עזו' הוא היצה"ר בהבטל סגיר' המנעו' והשמטתו ממקומו בהבטל הכפו' המסמיכו' ומקיימ' אותו ואז וידי נטפו מר ואצבעותי כו' במצות מעשיות אך מה יסכון והוא על כפות המנעול כי מהראוי היה יוסרו הכפות ויפול המנעול ואז יפתח השער בנקלה כשאלת דודי לי פתחי לי כו' ועי"כ מה עושה הוא יתברך אצ"ל מיד בהחילני לעשות מצות ומעשי' טובים טרם תיקון העבירו' כ"א גם אחרי כן כאשר באחרונה הרגשתי ושבתי מעונותי ופתחתי אני לדודי כי הכרתי ואדע כי על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות אשר באו עלי כי דודי הוא ששלח ידו והכני אחרי כן בפתחי הסתיר פניו ממנו וזהו דודי חמק עבר על התעצלי עד כה כי אחר היותו דופק ומעוררני ולא קמתי לפתוח עד אחרי כן כמדובר ויתכן כי עד כה דודי שלח ידו ויכני עד ארגיש בעוקץ אותי אקיצה מתרדמתי ואחרי כן בהקיצי ופתחתי שער במסך עונותי הסתיר פניו ממני לנכות עונותי בצרות המתרגשות ובאות אני לא בעטתי בו חלילה לשוב מאחריו יתברך על הסתירו פניו ממני כי הלא מאז הייתי במעמד הר סיני כ"כ דבקתי בו שנפשי יצאה בדברו אלי כנודע שפרחו נשמותינו והוא כמדובר למעלה שמרוב תשוק' ודבקו' נמשכו ודבקו בשכינה למעלה ומה גם עתה אנו כי היינו נפשות בלי גופים כי היה הדבקות אז יותר וזהו נפשי יצאה בדברו וע"כ מרוב הדבקות שנשקע בנו מאז נמשך שלא בעטתי ונמנעתי מלבקשו עוד כ"א שבקשתיהו ועם שלא מצאתיהו שהסתיר פניו שבתי וקראתיו בתפלה ושועה ולא ענני כי הסתיר פניו עד אקבל ייסורין ראויים לי כפי אשמותי ומצאוני השומרים הם עו"ג הסובבים בעיר הוא העולם הכוני פצעוני בגלות בכל מקומות אשר נדחתי שמה ומה שיכלו לי ולא שוה לי צלם אלהים שעל פני להטיל עליהם מורא הוא כי נשאו את רדידי מעלי הוא צלם אלהים החופף עלי שומרי החומות הם מלאכי חבלה הנעשים על יד עונותי ונקראים שומרי החומות כמאמר' ז"ל על פסוק להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהם מלאכי חבלה שומרי חומות גן עדן מליכנס נפש הבלתי ראייה. או יאמר נשאו כו' לומר מה שהכוני פצעוני הסובבים בעיר בגליות הוא כי נשאו כו' והוא מאמר' ז"ל שבשעה שהקדימו יש' נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד ואחד מישראל אחד כנגד נעשה ואחד כו' וכשחטאו ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופירקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל עת עדים מהר חורב והנה כתבנו למעלה כי היו השתי מיני עדי שני מיני שפע מגן אחד להגין ממלאך המות ואחד להגין מן הגליות ואחרי כן מלאכי חבלה הסירו מעלינו אותו השפע והרדיד שהיה חופף עלי והוא ככתוב אצלנו בביאור התורה כי ראה יתברך שאם לא היה מוריד אותו העדי מעלינו לא היה כח להגלותנו והיתה מתבטלת עצת אברהם שהסגירנו בגלות בל נאבד בגיהנם וז"א פה שהכוני פצעוני הגולים אותי הוא על כי נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות הם מלאכי חבלה אשר פרקום ונשארתי משועבד לגלות וכל זה למוד נחמד ונעים לכל אשר הוא יהודי אם יראה שאחרי שובו בתשובה יבואו עליו צרות רבות ורעות בל יקוץ ויאמר חלילה האם זו תשובה וזהו שכרה כי הלא יהיה על אשר איחר מלשוב או למרק כל חלאת הנותרת כנודע מהעונות אשר תשובה וי"ה תולין וייסורין ממרקין או על ביטול תורה וכיוצא ואדרבא אז יאות לנו לידבק יותר בקונו בחשק עצום ורב למען יכמרו רחמיו יתברך להקל מעליו או מי יודע אם מנסהו ה' לראות אם יקוץ בתוכחתו ואם בתם לבב יקבלו אשריו ואשרי חלקו והוא מאמרנו במקראי קדש אלה כי אחר שקמתי ופתחתי לדודי בתשובה עם היות שדודי חמק עבר כי הסתיר פניו ומצאוני רעות רבות אצתי מרועה אחריו בדבר הזה נפלינו מכל ע"ג הבועטים בהבליהם בצר להם כמפורש עוד בכתובים הבאים בס"ד כי ידעתי כי לא כצורנו צורם: