עריכת הדף "אלשיך/במדבר/ז" (פסקה)

== י ==

'''ויקריבו הנשיאים כו' ויהי המקריב כו'.''' טרם נבא אל הערות שבעיקר הענין נשית לב אל שינויים שבהזכרת הנשיאים והוא ראשונה מה שבקרבן נחשון אינו מזכירו בשם נשיא מה שאין כן בכל השאר שנאמר בהם נשיא. ועוד כי ביהודה אינו מזכיר תואר נשיא וביששכר מזכירו כלאחר יד נשיא יששכר ובאחרים מקדים ואומר נשיא לבני פלוני וכו' והנה על שתי קושיות אלו יתכן רצה הקב"ה להורות מה שהורה בדין התפלה כי המלך היה שוחה בברכה ראשונה ולא היה מגביה ראשו עד סוף הי"ח ברכות וכן גדול שוחה בכל ברכה תחלה וסוף וכל העם באבות ובהודאה בלבד תחלה וסוף שהוא למען כל היותר עליון יורה יותר הכנעה לפני קונו כן בדבר הזה יהודה שהוא כתר המלכות לא יזכר בו אפילו תואר נשיא ויששכר שבו מעלת חכמה שהוא מעלה אך לא כמלך בעה"ז יורה גם היא הכנעה אך לא כ"כ כמלך לכן ביששכר הזכיר בו נשיא כלאחר יד ואמר נשיא יששכר ויתר השבטים לא יצטרכו לכך כי אין בם מה שיתגאו כראשונים. עוד יתכן על זה בשום לב אל אומרו מלת למטה ביהודה מה שאין כן בכל יתר השבטים וכן באומרו ויהי המקריב שהל"ל ביום הא' הקריב וגם הזכיר שתי פעמים קרבן ביהודה וכן ביששכר מה שאין כן בכל השאר כ"א פעם אחד זולת השינויים שבן ג' שביהודה לשלשה שביששכר אך הנה ארז"ל במדרש רבה כי נחשון הקריב כל קרבנותיו עם שם המלכות ונתנאל על שם התורה כמפורש שם באר היטב והנה ידוע כי נחשון נבחר לצאת ממנו מלכות בן דוד לשני טעמים א' להיותו בן פרץ בן תמר אשר שאלה החותמת והפתילים והמטה ופירשנו שם שהיא שבט מלכות שרצתה שיכוין בזוגה לצאת ממנה העושר ההוא וכן ארז"ל שהיתה אומרת במרחץ בהיותה הרה אל תדחקו כרסי כי מלכים היא טעון שנית על הכנס נחשון ראשונה בים סוף לקדש את ה' כמ"ש ז"ל כי על כן נקרא נחשון על שם נחשול שבים ובאו מים עד חוטמו וצווח הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ומאז זכה בייחוד לצאת המלכות ממנו ככתוב אצלנו על פסוק היתה יהודה וכו' שעל יהודה קדש שם שמים כי נחשון נכנס ראשון לכל שבטו במים עלכן זכה יהודה שיהיו ישראל ממשלותיו שימלוך מזרעו בהם הנה כי מכל זה יורה כי נחשון מלבד היותו מיהודה הוא ראוי אל המלכות מפאת עצמו מכל בני שבטו זולת יתר נשיאים ונבא אל הענין והוא כי הנה יש ראוי אל הכבוד מפאת עצמו זולת כבוד שבטו ויש שקולים שצריך אל הכבוד שבטו ושבטו אליו ויש שכל כבודו מחמת שבטו בלבד שמנוהו נשיא בהם ויש בשבטו רבים כמותו אמר הנה ביהודה מבלי היות נחשון נשיא ראוי אל כבוד המלכות מצד עצמו כי היה המיוחד שבשבט וזהו ויהי המקריב בעצם מצד עצמו נחשון בן עמינדב מבלי היותי נשיא וע"כ לא נזכר בו נשיא והעטם שהוא המיוחד אל שבט המלכות וז"א נחשון וכו' למטה יהודה כי נחשון הוא המיוחד למטה כי הוא ראוי למטה ואין גדולתו נמשכת לו מהמטה ע"ד מאמרם ז"ל על אומרו פעם מזמור לדוד ופעם לדוד מזמור לומר שכן המזמור ראוי לדוד כמו דוד למזמור כענין צדק לבשתי וילבשני כי יש נאה ללבושו ואין לבישו נאה לו ויש לבושו נאה לו וכו' ע"ד זה אמר פה נחשון למטה יהודה כי הוא מצד עצמו הראוי למטה: 

'''ולהיות ''' כי יש שני דברים א' הקדימה ביום א' קודם לשאר. שנית מציאות הקרבן שהוא לשם המלכות האמור בתמר כאשר כתבנו מרז"ל קאמר כי שניהם ראויות אליו על הקדימה אמר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו בטעם רביע למלת ויהי ועל מציאות הקרבן אמר את קרבנו כלומר המיוחד לו כי לו משפט המלוכה ואחר שהזכיר השבט באומרו למטה יהודה כו' חזר ואמר וקרבנו כי גם הוא קרבן השבט כי גם שזה מיוחד שבהם למלכות בצד מה עיקר מציאות המלכות הוא אל כלל השבט ויש בחינה ב' והיא כי יש מעלה לנשיא וגם לשבט וזה היה ביששכר כי שם הוא הקרבן על התורה כמפורש במדרש רבה וידוע כי נתנאל גדול בתורה מכולם אך לא יבצר שגם בכל השבט חכמה רבה מאד ע"כ אמר שתי הבחינית הקריב נתנאל וכו' שהוא מפאת עצמו וגם להיותו נשיא יששכר כי ב' הנה עם שהוא גבר באחיו כי ע"כ נאמר נשיא סמוך כלאחר יד אך ביתר השבטים שבהם הבחינה השלישית שכל מעלת הנשיא אינה רק מפאת שנתמנה נשיא ע"כ טרם הזכיר שמו מזכיר נשיאתו על השבט כי הוא ראשית אונו ואמר ביום השלישי נשיא לבני זבולן ואח"כ מזכיר שמו כי נשיאות שבטו הוא העיקר וע"כ ביששכר אחר אומרו ב' דברים א' שמפאת עצמו ומה שמפאת השבט חזר ואמר הקריב את קרבנו שהיא הקרבה על כל בחינה א' ברבוי האת וא' במלת קרבנו על בחינת השבט: 

'''הנה ''' זה אפשר בהערות האלה שהזכרנו ולשים לב אל הראשונה נעיר עוד לבא להניף יד על כלן בדרך א' והוא א' למה האריכה תורה לספר כל פרטי קרבנות של כל נשיא ונשיא דבר יום ביומו אחר שאין הפרש בין קרבנות של כל א' לזולתו כלל אחר סיפור כל הפרטי בראשון היה לו לומר וכן הקריב את קרבנו כל נשיא ונשיא ביומו. ועוד שאחר סיפור כל הפרטים שבכל יום ויום חוזר וכולל את כולם ואומר זאת חנוכת המזבח ועושה סך הכל קערת כסף שתים עשרי מזרקי כסף וכו' ומי לא ידע כי כה מספרם וכן בכל השאר: 

'''ולבא ''' אל הפתרון נשים לב גם פסוק שהקדים ואמר ויקרבו הנשיאים וכו' וראוי לשים למה ויקריבו הנשיאים זה פעמים בזה הפסוק ולא עוד אלא שהראשון נראה שהוא ההקרבה על המזבח והשני הקרבה לפני המזבח לעשות העבודה ונהפך הוא הראוי כי הקריבה לפני המזבח היא קודם להקרבת העבודה. ועוד אומרו ביום המשח אותו הלא לא היה ביום המשח אותו רק קרבן נחשון וע"ד זה קשה גם בסוף הענין שאומר זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל כי הלא לא היה ביום המשח רק של נחשון. ועוד באומרו מאת נשיאי ישראל שהוא מיותר ועוד שבהתימו הענין אומר זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו והוא היפך אומרו ביום המשך והיתכן שיסתור האמור זה פעמים. ועוד כי אומרו אחרי המשח הוא אחרי מופלג שהוא אחר ימים ליום המשח יראה שחוזר אל כל ימי החינוך הם הי"ב ימים והלא נחשון לא היה רק ביום המשח ממש: 

'''אמנם ''' הנה רז"ל הקשו ייתור הוא"ו באומרו וקרבנו ואמרו שהוא לבל יתגא' יהודה שהי' ראשון כי אינו כמתחיל כי אם כאלו קדמו אחר והנה בדרך הזה נעלה אל יישוב כל ההערות כאחת והוא כי רצה הוא ית' לבלתי קפח שכר שום בריה ולהורות כי חשובים הם לפניו ית' כקטון כגדול כמקדים כמאחר וע"כ בראשון היחל ואמר ויהי המקריב וכו' לומר אל יאמר נא יהודה מי כמוני רם ונשא לפני קוני כי ע"כ באתי ראשון לכל נשיאי ישראל לחנוכת המזבח ביום המשח אותו מה שלא עשה כן לכל הבא. כי הלא כלם שוים לפני ולא תהיה קדימת יהודה כאלו אין זולתו נחשב כמקריב ביום ההוא או ראוי לכך כי ע"כ אומר ויהי המקריב כלומר כאלו נזדמן ונקרה כן ולא שבעצם תתייחס הקדימה לו לבדו שאחשוב כאלו קדמו אחר וזה וקרבנו כמ"ש ז"ל ועל כן בכל השאר לא נאמר בוא"ו כאלו לא קדמם אחר ובגלל הדבר יהיה מה שהעתיק הוא יתב' קרבן כל נשיא ונשיא עם היותו דומה לשל הראשון וגם כלל את כלם באחרונה ועשה סך מכל סוגי הקרבן לומר ראו נא כי את כל אחד אחשיב בפני עצמו ועל כי אשתעשע בהזכיר כל פרטי קרבנותיו כאלו לא הוזכרו מקודם ולא תאמר כי הן אמת כי לכל אחד אחשיב בפני עצמו לדבר גדול אך לא יחוייב שלא יהיה יתרון מה מבחשיבות חבירו ע"כ מה עשה כללם כלם כאחד זאת חנכת וכו' קערות כסף שתים עשרי וכו' לומר כי את כלם אני עושה אגודה אחת כי כלם שוים לפני ולא עשה זה מתחלה לכוללם ולא יפרטם תתלה כל אחד בכל פרטי קרבנות לבל יחשוב הרואה כי אין חשובותם לפניו ית' רק בהתחברות זכות כלם אך לא יחשב כל אחד בפני עצמו והוא ית' לא כן ידמה כי צדיק אחד יסוד עולם יקרא מבלי היות זולתו על כן הזכיר פרטות כל אחד להרות כי כל אחד חשב לפניו ושכלם שוים כמדובר וגם אל יתפאר נחשון שקדם לכלם כי כאשר החשבתי את האחרונים כאלו חנכוהו בראשון גם אחשיב את המקדים כמאחר וזאת חנוכת המזבח שגם החינוך עצמו הוא מה שנעשה בראשון היה אחרי המשח אותו שאשוה למאחר כי גם את נחשון המקריב אחרי המשח אותו ככל השאר באופן שבענין ההקרבה כלם שווים לפניו ית'. והנה עדיין צריך לתת טעם מה היה שאחר שזכה יהודה להקדים מפאת איזה זכות למה לא יחשב לו ליתרון מה מפני סיבה הקדימה כאשר במשמרת קרבן פסח היו קוראים לאחרונה כת עצלנית עם שלא במרד היה אך הנה ע"כ הקדימה תורה ואמרה ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח וכן יששכר מפאת התורה ראוי יקדים אל כל השאר ולמה יחשבו ויותרו כל הספקות שהערנו בכתובים ההם הן מיתור הן משינוי הן מאמרו ביום המשח ולא היה כן ויתר הקושיות והוא כי אמר הוא יתב' הנני בא להודיע כי עם היות מקדים ומאחר בעבודה לסבת איזה זכות עם כל זה זכותם בענין קרבנותם שוה לפני והוא כי הנה נוסדו יחד כל הנשיאים והביאו את כל הקרבנות כל נשיא ונשיא להקריבם ביום המשח אותו הוא ר"ח. ניסן אלא שהוא ית' מנעם מלהקריב רק קרבן איש יומו להורות כי כל אחד חשוב להיות לו יום בפני עצמו וזה מאמר הכתוב ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו כלו' הנה לפני כאלו כלם הקריבו ביום המשח אותו במזבח שהוא ביום הראשון ולא נחשון לבדו ומה טעם הלא הוא כי הלא כבר ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח כדי להקריבם במזבח מיד חנוכת המזבח אלת שויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא א' ליום וע"כ שבו בקרבנותם לביתם ולמה יקופח שכרם ע"כ יחשב להם כאלו כלם הקריבו ביום המשח אותו הוא יום הראשון שהביאם בו לפני המזבח ולא היה העיכוב בצדם רק על פי ה' האומר נשיא א' ליום וכו' ועל ידי כן נמשך כי ויהי המקריב ביום הראשון נחשון ולא כל הי"ב נשיאים כאשר היה רצונם אך אחשיב כאלו כלם בראשון וז"א את קרבנו שמרבה את כל השאר ובזה יתכן דרך שני באומרו ויהי המקריב כי ע"י אומרו ית' נשיא א' ליום וכו' נתחדשה הויה שהיה מקריב ביום הראשון נחשון ולא כל הי"ב נשיאים כאשר היה עם לבבם וכן באומרו וקרבנו כאלו קדמוהו כמדובר מרז"ל ועל כן פרט כל אחד ביומו וגם כללם באחרונה כאמור ואמר זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו לומר חשוב לפני כאלו ביום ההוא חנכוהו וגם במלת חנוכת כיון זה כי הלא לא יקרא חנוך רק מה שהוא ביום הראשון אך לא מה שאחר ימים לז"א אחשיבם כאלו כלם חינכו ביום המשח הטעם כי הנה לא ימנע רק מפאת ציוי ית' כי הלא מאתם מאשר גמרו בלבם היה לעשות בראשון וז"א ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל כי מאת הנשיאים מצדם הלא היה לעשות ביום ההוא אלא שמאתו יתברך היה שלא יעשו: 

'''ובמסרה ''' נשיא בשו"א הנו"ן ו' במק' שמענו אדוני נשיא וכו'. (ב) וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא וכו'. (ג) נתנאל בן צוער נשיא יששכר. (ד) ושם האיש המוכה כו' נשיא בית אב כו'. (ה) כי צוררים כו' נשיא מדין כו'. (ו) ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון נשיא בני יהודה בדברי הימים וכו' ע"כ: 

'''הנה ''' במדרש הנעלם פרשת וירא ופ' חיי שרה דרשו רמז אברהם אל הנפש ובזה נבא אל הענין והוא כי הוא ית' חשב מחשבות לתקן האדם וזה כי גם שהיצה"ר הוא זקן וכסיל מיעץ להדיח ובא בלידה כי לפתח חטאת רובץ ראה והתקין הוא ית' תיקן תחלה וסוף והיא כי טרם יצא הולד מרחם הקדישו יתב' בתת הנפש הקדושה מן הבטן כנודע ממסקנת מחלוקת רבי עם אנטוניניס ויעש כן למען הכין וקדש תחלה האיברים ע"י נפש טהורה ואז כל האיברים כאומרים לאברהם הוא הנפש נשיא אלהים אתה בתוכנו כלומר ואחריך נרוצה אך אחרי כן בצאתו מרחם כי לפתח חטאת רובץ וירא אותו את הנפש שכם בן חמור הוא חלק מתייחס אל החמור הוא היצה"ר והוא החוי מכח הנחש הנקרא חוי והוא נשיא הארץ ומשתרר בארץ הלזו וישכב אותה ויטל בה זוהמת מעשים רעים ובמועצות מנוע אותה ממעשים טובים אז מה עושה ית' יוצר ומוציא אחר י"ג שנה ילד מסכן וחכם הוא היצה"ט וזהו נתנאל בן צוער שנותן האל בן צוער הוא בן צעיר לימים ילד מסכן שיהיה נשיא השכר נקנית בו חיי העה"ב ואז בצאתי קו לקו מביא את האדם לטהר ואז מן השמים מסייעין אותו ויעורר היצה"ט לתקן כמדבר אל הגוף ואת הרוח ונפש התעוררות תיקון ומתחיל ואומר היצה"ט לחומר האדם מה לך נרדם ושם האיש המוכה כו' והוא כי הנה כאשר המכשיר מעשיו מקדש רמ"ח איבריו ברמ"ח מצות עשה כן המחטאים מטמאם והם נשברים ונכאים וגם הנראה את החוטא בריא אולם היא מוכה באמת באיכותו וזהו ושם האיש דע כי זה שמו אשר ראוי יקראו לו הלא הוא המוכה כי מוכה היא באמת אשר היכה עם המדינית היא אשה זרה הות כח היצה"ר המחטיא כי כן קראה שלמה בחכמתו היא מדינית משלחת מדנים בין האיש לקינו ית' לכן שית לבך לזמור ולעקור את היצה"ר ממך והוא כענין מאמרם ז"ל על שמעו ותחי נפשכם בנוהג שבעולם מי שיש לו מכה בכל א' מאבריו הולך אצל הרופא ושם לו רטיה בכל אבר ואבר אך לא ישים באבר א' ויתרפאו כלם על ידו אך היא ית' אומר אם חטאתם ואבריכם כולם מוכים ומעונים שחטאתם בכל אחד מהם שימו רטיה א' באוזן ותתרפאו וזהו שמעי ותחי נפשכם והיא כענין משכהו לבית המדרש וזהו זמרי בן סלוא אם רצונך לזמור בן הסילון ממאיר הלזה ראה מי היא נשיא בית אב שהוא נשיא בבית אביך שבשמים הוא ראש בית המדרש שהוא ביתו ית' הוא ארבע אמות של הלכה ולך שם לשמוע תורה וזהו לשמעוני הנה אלו דברי היצה"ט אל הגוף והופך פניו אל נפש ורוח ואומר להן כי צוררים הם לכם היצה"ר והאיברים שדברתם בם האיברים בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור הוא כי פוערים פיהם לתאוות העולם ועל יצה"ר אמר ועל דבר כזבי הוא הזרה הכוזבת במהתלות להטעות שהיא אחותם של האיברים והיא בת נשיא מדין הוא סמאל העושה מדנים בין עבד לקונו כי ישלח כח נמשך מאתו ביצה"ר כלומר לכן שובו שובו והטהרו והנה על ידי כי בא ליטהר האדם בצד מה אז מסייעין אותו מן השמים וז"א הוא יתב' ואם הוא הקב"ה הוליד את עמו הם האיברים שהיו כאבודים ומולידים על ידי שומו בלבו נדב הוא נדבת לב טוב להיטב ועדיין אינו פועל הטובית והנה מזה ימשך שעמינדב הוליד את נחשון עושה בפועל נחת רוח ליוצרו ואז נעשה היצה"ט הלז נשיא על האיברים הם העם הנזכר כי יקראו הם בני יהודה צדיקים נותנים תודה לה' על אשמותם מתודים ושבים וראויים לשבתם מה שנהפוך היה בראשונה: