עריכת הדף "אור שמח/נדרים/ה" (פסקה)

== יא ==

'''נאסר בבשר זה או ביין זה ונתבשל עם הירק כו'.''' 

''' רבינו ''' לא הביא בשאני טועם דינא דאם נתבשלו עם דברים שנותנין בהן טעם אי אסור והטור השווה אותן למשקין היוצאין מהן דאסורין מספיקא, וכן נראה בגמרא דקא פשיט על משקין היוצאין מהן מבצים שנתבשלו עם הבשר. אולם אפשר דרבינו סובר דדוקא באלו שפיר פשיט דאסור דאפילו חליפין וגדולין אסור אבל בשאני טועם דחליפין וגדולין בדבר שזרעו כלה מותר אפשר דרק משקין היוצאין מהן אסור דכוונתו על כל מה שנתהווה ממנו הא מה שנבלע בדבר אחר לא אסיק אדעתיה לאסור דבר אחר בשבילו, וכן כתב הלח"מ. אבל נרגש מהא דתנן אמר קונם יין שאני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנו"ט ה"ז אסור הרי דבשאני טועם אסור בטעם שנתן בתבשיל, אך לפ"ז תגדל הפליאה על הגמרא דלא פשטה מהך משנה דבשאני טועם אסור במשקין היוצאין מהן דחזינן דאסור בתבשיל שיש בו טעם יין עכ"ד. ובמחכתה"ג לא עמד על טעם הדבר, שהרי הרשב"א בחידושיו לחולין בסוגיא דזרוע בשלה הביא בשם רבוותא בעלי התוספות דהא דדייק דמדאסור בשר בחלב דטעמו ולא ממשו דבר תורה הוא דיוק מאיסור החלב שאינו נפלט לתוכו רק טעם הבשר הא מן הבשר לא מצי לדייק כיון שנפלט לתוכו גוף החלב אעפ"י שמתפשט על הבשר בכ"ז טעמו וממשו קרינא ביה, ולנידון דידן פשיטא דדוקא על משקין היוצאין מהן כמו יין מן ענבים ודבש מתמרים ושמן משומשמין הא ביין שנתערב עם תבשיל הרי נבלע גוף היין אעפ"י דאינו ניכר רק טעמו אסור בשאני אוכל ושאני טועם, רק כי פשיט הגמ' על אלו אם אסור במשקין היוצאין מהן הא פשיט מבצים שנתבשלו עם הבשר דטעמו של בשר קא נפיק ולא ממשותו. וזה מדוייק בלשון הר"ן שבד"ה אמר ר' יהודה בזמן שאמר בשר זה עלי כו' ואסור ביוצא ממנו, משא"כ במשנה דקונם יין שאני טועם ונפל לתבשיל פירוש דכיון דאמר שאני טועם כו' אפילו ע"י תערובות כו'. וכן כי פשיט הגמרא מציר היוצא מן הדגים וכיו"ב שטעמו ולא ממשו הוא. נמצא דלשיטת הטור ג"כ נפ"מ דביין שאני טועם ונתבשל ונתן טעם בתבשיל אסור בודאי ולוקה עליו וז"פ, [ועיין בהגהות רעק"א בשו"ע]. ופוק חזי לרבוותא קדמאי הביאם הריטב"א בהלכות רמב"ן שרצו לומר דקונם יין שאני טועם אסור בתבשיל שיש בו טעם יין אף אם נתערב קודם שנדר מן היין אע"ג דבדגים שאני טועם שנינו דמותר בציר שיצא מהן כבר וע"כ משום האי טעמא דכאן איכא טעמו וממשו, ואם כי הטור לא זכר זה מ"מ שפיר איכא חילוק בין טעם יין לטעם בשר בבצים וכדפרישית ודוק:

''' ובדברי ''' רבינו יש דיוק נפלא מאוד שכתב נאסר בבשר זה הרי דכתב נאסר ובהלכה י"ב כתב נתערב יין זה שאסרו על עצמו ביין אחר, דייק שאסרו על עצמו, והוא מפני שאם אסר אחד על חבירו יין זה אין זה דבר שיש לו מתירין דהא על הנאסר אין בידו להשאל על הנדר ולהמדיר אינו אסור. ואף לשיטת רבינו דהאוסר פירותיו על חבירו אם ההנה המדיר להמודר המדיר לוקה, בכ"ז לדידן דיש מעילה בקונמות מאן מעל הלא המודר וכמו שמפורש {{ממ|בדף ל"ה}} באומר ככרי זה עליך דמקבל מתנה מעל לכשיוציא ולא הנותן דלדידיה לא אסירא וכן פסק רבינו בפ"ד מהלכות מעילה, וכיון דלהמודר אינו אסור ומיבטל בטיל תו המדיר שרי לההנהותו וז"ב, וחילוק זה נזכר בשו"ת מוהרימ"ט סימן ה' בח"א ודברי רבינו מורים ע"ז בדיוק גדול:

''' וכיון ''' שזכינו לזה נתבארו דברי רבינו לקמן הי"ו האוסר פירותיו על חבירו כו' הרי גידוליהן וחלופיהן ספק דתמה הראב"ד דעל הגדולין לא בעי רק על החלופין משום דהוי דבר שלב"ל ואין אדם אוסר דבר שלב"ל על חבירו. ובאמת הוא א"ש דגם הגדולין בדבר שזרעו כלה הרי אינם בעולם ולאו מינה קא רבו ובכל האיסורים מותרים רק דהוי כמו חלופי הקדש שבאין חלופי העיקר, אבל סתימת רבינו צ"ע דבאין זרעו כלה הרי מעורב בהגדולין ולא שייך דבר שלב"ל וכן כתב הלח"מ. אמנם לפ"ז א"ש דכיון שאסר פירותיו על חבירו הרי לחבירו הנאסר בהן לא הוי דבר שיש לו מתירין וצריך להיות הגדולין מבטלין להעיקר וכמוש"כ בהלכה ט"ו דצריך להיות הגדולין מבטלין לעיקר רק דמשום דהוי דבר שיש לו מתירין וכאן באוסר פירותיו על חבירו הוי דבר שאין לו מתירין ותו גם הגדולין מבטלי להעיקר רק דגדולין אסורין כמו בזרעו כלה דהוי כחליפין. ולפ"ז באוסר פירותיו על חבירו צ"ע אם בדבר שאין זרעו כלה אסור בגדולי גדולין כיון דבטלי נמצא דבר שאין זרעו כלה עם זרעו כלה שוים או לא פלוג אבל דברי רבינו מזוקקים. ובזה א"ש מה דאמר רמי ב"ח או דילמא משום דחלופין כגדולין דמי לא שנא הוא ול"ש חבירו, ומוכח דבגדולין פשיטא ליה והיינו בדבר שאין זרעו כלה, משום דאיהו סובר לקמן דגידולין אינן מבטלין להעיקר בכל האיסורים ומשה"ט אסורים בקונמות לא משום דשיל"מ וכמו דמותיב לקמן {{ממ|דף נ"ט}} מהך משנה דקונם יעו"ש והבן. משא"כ לדידן דקיי"ל דגדולין מבטלי להעיקר ורק בקונמות משום דבר שיש לו מתירין כדמשני ר' אבא, א"כ באוסר פירותיו על חבירו דלא הוי דבר שיש לו מתירין וכמוש"ב תו אתו גדולים ומבטלים להעיקר ורק גדולים אסורים דלא גרעי מגדולי דבר שזרעו כלה ותו הוי דבר שלב"ל כמו חלופין וכמו שפרשנו בס"ד ודוק. אך הראב"ד הקשה אמאי בדבר שזרעו כלה הגדולים אסורים הא הוי זה וזה גורם, ותירץ הכס"מ משום דדבר שיש לו מתירין חמור. ולפ"ז באוסר פירותיו על חבירו לא שייך זה. וראיתי תוך דברי הלח"מ שהעיר בסברא זו דלהנאסר לא הוי דבר שיש לו מתירין אך לא הרגיש בישוב דברי רבינו ודוק. אולם דע דבדבר שאין זרעו כלה לא שייך זוז"ג דמיניה קא רבו ממש ועיין תוספות ע"ז {{ממ|דף מ"ט}} ד"ה שאם נטע והבריך כי' ובד"ה שאח"ז וראה בר"ן {{ממ|דף נ"ז}} ד"ה ורבו גדוליו כו' ובתוספות ואכמ"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}