עריכת הדף "
אור שמח/גניבה/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''גנב ומכר והקנה למוכר לאחר שלשים יום:''' ''' בגמ' ''' הגירסא פרט לשהקנה לשלשים יום, ופרש"י שלא הקנה רק לשלשים יום, ורבינו מפרש שהקנה לאחר שלשים יום ובתוך שלשים הוכר הגנב וחוזרת לבעלים טרם שחל המכירה אבל אחר השלשים חייב דו"ה דכבר חלה המכירה, ומש"כ בהלכה י"ב שמכרה חוץ מל' יום פירוש שמכר לו מעכשיו הגוף רק ששייר לו לעצמו בה לעשות מלאכה שלשים יום, נמצא דהמכירה חלה תיכף ויצא מרשותו לרשות לוקח, רק מה ששייר לו לעצמו מלאכת שלשים יום אם הוי שיורא. בזה בעי בגמרא דאפשר דחייב אף אם הוכר הגנב תוך שלשים דזה לא הוי שיורא ואפשר דפטור אף כשהוכר לאחר שלשים יום כיון דמעת דחלה המכירה שייר בה לעצמו איזה דבר, אבל בשמכר שיהא חל המכירה אחר שלשים יום, אז כי הוכר לאחר שלשים ודאי דחייב דמעת חלות המכירה לא שייר בה מידי, ובלחם משנה אינו מדוקדק: ''' והנה ''' לפירוש רש"י לכאורה קשה הא דשקיל וטרי על משנתנו דגנב והקדיש ואחר כך טבח דלתחייב אהקדש מה לי מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים, הא יתכן דהקדיש לזמן שלשים יום וטבח בתוך שלשים דפטור מצד טביחה דכי קא טבח דהקדש קא טבח ומצד מכירה הרי חוזרת אחר שלשים יום, והגם דר' יוחנן מוקי למשנתנו בתמימין בפנים בכ"ז הרי איכא אמוראי דסברי פ"ג דנדרים {{ממ|דף כט}} דקדוה"ג פקע בכדי, וכן אמר בירושלמי קדושין פרק האומר בשם ר' יוחנן הר"ז עולה שלשים יום כל למ"ד יום ה"ז עולה לאחר שלשים יצאתה לחולין מאליה, ואין לומר דא"כ אכתי היא של בעלים ויתחייב דו"ה דשל בעלים טבח, דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי והוא ר' יוחנן ודאי דאינו חייב דהשתא כי טבח דהקדש טבח, ואף למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ג"כ הכא קנוי גופא ופירות לזמן זה ועדיפא טפי, ועוד דאפשר דההקדש הוי שיור והוי כמו קטעה ומכרה או טבחה אם נאמר דחוץ מל' יום הוי שיורא, וקושיא זו הקשה לי רב אחד אך לא פירש כראוי, ונראה לי, דבגמרא מקשה דאיך חל ההקדש ותירץ ר' יוחנן דמיירי לאחר יאוש, ופירוש דחייל משום יאוש ושנוי השם וכמו דמפרש הברייתא, דהגנב והגזלן הקדשן הקדש וקנהו הקדש ביאוש ושינוי השם. וכיון שכן פטור על טביחה דחיילא הקדש וכי קא טבח דהקדש קא טבח ואם תוקים כשהקדישו לזמן הלא הוי תו שינוי השם החוזר ולא קנה, וכמו דאמר ר"ז בדף ס"ז שנוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי, וכיון דלא חלה הקדש א"כ כי קא טבח דהדיוט קא טבח ויתחייב על טביחה דעדיין הוי חולין ולא חייל הקדש, וזה תירוץ מספיק ופשוט. אולם לשיטת רבנן בתוספות סוכה {{ממ|דף ל'}} ד"ה ולקנינהו בשה"ש דיאוש עם שינוי השם החוזר קונה ולכן קונה בעוצבא ביחדו אחר יאוש דמיקרי אברזין אף דחוזר לברייתו, ודלא כרש"י בפרק מרובה {{ממ|דף סז}} ד"ה ר' זירא אמר עיי"ש לא ניתן תירוץ זה להאמר והדק"ל: ''' לכן ''' נראה, דהנה בחידושי הרשב"א לביצה ריש פרק ד' בהא דאמר תמן דבנוי סוכה מהני אם אמר איני בודל מהן כל בין השמשות ובעצי סוכה דע"כ מיבדל בדיל ותו כיון דלא מיבדלי ימים מלילות חלה עליהן קדושה, והקשה מ"מ איך אמר אביי כאן דלא מהני בה תנאה ומי עדיפא משור כל שלשים יום אמר עולה ולאחר ל' שלמים דפקע, ואמאי כי מתנה דליפקע קדושה מעצי סוכה לא מהני, וכתב מתוך הדחק יש לי לומר דהקישה הכתוב לחגיגה ממש מה חגיגה א"א לה לאחר שחלה עליה קדושה שתפקע קדושה אף עצי סוכה כן עכ"ל. וכוונתו דאימת חלה עליה קדושת חגיגה הוא דוקא כששחטה לחגיגה ואז אמרו דסכין מקדיש ליה לדם ואז לא פקע בכדי דלאחר שחיטה לא פקעה, ודוקא מחיים דעדיין לא נגמר קדושת החגיגה ומצי להפקיע ע"י מום אז פקעה בכדי, ועצי סוכה הלא כבר נגמר קדושתן בבוא תחלת ימי סוכות ויושב בה ותו לא פקעה בכדי וז"ב, וכיון שלמדנו זה משיטת רשב"א תו א"ש קושית הגמרא דלתחייב על הקדש דהוי כמוכר לשמים ויתחייב משום מכר, ואם תאמר דאיירי שהקדיש לזמן אכתי כי טבח ולר' יוחנן דמוקי למשנתנו בתמימין ששחטן בפנים א"כ כי קא טבח בפנים תו חלה עליה קדוה"ג גמור דסכין מקדש ליה לדם, ואף אם תאמר דאין לשחיטה אלא לבסוף ותו בתחלת שחיטה מצי פריק ליה וכמו"ש בחולין {{ממ|דף ל'}}. בכ"ז כי גמר שחיטתו ועדיין היא מפרכסת שהיא כחיה לכל דבריה אכתי יתחייב דבגמר שחיטה הרי מכר לה דחיילא הקדש גמור ע"י טביחתו בפנים דלא נפקע קדושה ויתחייב דו"ה על טביחה בפנים משום מכר דנעשה עכשיו ע"י טביחה בפנים מכר גמור לעולם שאינה חוזרת וכמו דפרישית. אך אז הא תו לא מצי להתחייב משום טביחה ורק לר' יוחנן דסבר דמכר טריפה לר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא הוי שחיטה חייב, א"כ יתחייב משום מכר אף ע"ג דלא מצי להתחייב כשהיא שחוטה. אמנם אם אחר גמר שחיטה בעודה מפרכסת מכר יש לעיין דתניא אם מיקרי שה וכדשקיל וטרי בפרק הוציאו לו {{ממ|דף מט}} עיי"ש, וזה אינו נוגע לדברינו דמיירי בגמר שחיטה וכמוש"ב ודוק היטב: {{שולי הגליון}} {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף