עריכת הדף "אור שמח/ביאת מקדש/ג" (פסקה)

== ט ==

'''מחו"כ שנכנס לעזרת ישראל כו'.''' 

''' בפירוש ''' המשנה מפרש דמחוסר כפורים אינו נכנס וחייבין עליו חטאת, פירוש שאר הטמאים כמו טמא מת וטבול יום וזה פשוט. ובגמרא פרק הקומץ מחוסרי כפרה שנכנסו למקדש כו' עיי"ש והוא קטיעא, וכולה שנויה בתוספתא דכלים זה לשונה, כל הטמאים שנכנסו משער נקנור ולפנים אפילו הן מחוסרי כפרה הרי אלו חייבים ע"ז כרת כו' ומפרש רבינו דמצורע שראה קרי טובל ומכניס ידיו לבהונות וה"ה אם נטמא בטומאת מת בערב פסח בפסח הבא בטומאה יעוין בזבחים {{ממ|דף ל"ב}}, ולזה אמר אם הטמאים נכנסו לפנים משער נקנור אפילו הן מחוסרי כפרה דהטמאים הוו ג"כ מחו"כ דאישתראי בהו ביאה במקצת ומצותן שיכניסו ידיו לפנים בכ"ז חייבין חטאת ולא הוי כמוציא לולב לר"ה שפטור לר"י בפ"ג דסוכה, ועיין ספרי ר' יונתן אומר לפי שהוא נאמר כי מי נדה לא זורק עליו טמא הוא אין לי אלא שלא הזה כל עיקר הזה ושינה ולא טבל כו' טבל ולא העריב שמשו מנין ת"ל עוד טומאתו בו, וזה כדברי רבינו דמחו"כ פטור, ובתלמודין נזיר {{ממ|דף מ"ה}} דריש טמא יהיה לרבות טבו"י עוד טומאתו בו לרבות מחו"כ ויעוין מכות {{ממ|דף ח'}} אנא מעוד קא אמינא ורבי בספרי דריש ולא יתחטא בדמים, אמנם הך דדריש מעוד טומאתו סבר רבינו דרק לאיסור איתרבאי ולא לענין חיוב וכשיטתו בכל היוצא מן הטמא יעוין פ"ג מהלכות מאכ"א, ודוקא טבו"י דכתיב בהך קרא וחטאו ביום השביעי ורחץ במים וקו"ח ממחוכ"פ ששמש דפטור לשיטת רבינו לקמן פ"ד יעו"ש ודוק. ועיין ירושלמי עירובין פ"י הי"ד תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת, ולפי מה שפרשתי שיטת רבינו יתכן דכשיהיה טמא רק שהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ובכה"ג יהא ענוש כרת וכמוש"ב. ויעוין ספר כפתור ופרח על הלכות ארץ ישראל פ"י {{ממ|דף נ"ו}}: