עריכת הדף "אבן האזל/תמידין ומוספין/ז" (פסקה)

== ז ==

'''מצותו להקצר בלילה בין בחול בין בשבת. וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר.''' 

''' הכ"מ ''' הקשה דבפ' ר' ישמעאל איתא דמאן דאית ליה דקצירת העומר דחי שבת אית ליה דנקצר ביום פסול דאס"ד כשר אמאי דחי שבת כיון דעומר שנקצר שלא כמצותו כשר נקצרים מערב שבת, דכל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת, ופסק כן הרמב"ם בפ"א מהל' קרבן פסח הל' י"ח ונשאר בצ"ע וכן הקשה הש"ך ביו"ד סי' רס"ב סק"ב ונשאר ג"כ בצ"ע וכבר הזכרנו למעלה בפ"ה הל' י' מה שכתב בזה הברכת הזבח שהביא ד' הגאון הקדוש ר' יעקב מטאמשב הי"ד שהבה"ז הקשה לו זה וכתב בזה עפ"מ דאמר במנחות אמתני' דתנן נקצר ביום כשר ודוחה את השבת, ופריך מאן שמעת ליה נקצר ביום כשר רבי ואמר דוחה את השבת מאי לאו קצירה לא להקרבה ופריך אבל לקצירה לא והתניא וידבר משה את מועדי ד' מה ת"ל לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהם במועדו, במועדו אפי' בשבת וכו' מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהם ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולם למאי אילימא להקרבה שתי הלחם בני הקרבה נינהו אלא פשיטא לטחינה והרקדה ודכוותה גבי עומר לקצירה וקא דחי את השבת אלא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפייה, וקא סבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסילה לה בלינה, וקשה דבדף מ"ז בהא דתניא שחט שני כבשים על ד' חלות מושך שתים מהם ומניפם והשאר נאכלות בפדיון, ומוקי רב חסדא כרבי דשחיטה מקדשה ופריק להו גוואי וכתבו בתוס' ואין התנור מקדש כיון דלא קדשי כולהו אי נמי כמ"ד אין כ"ש מקדשים אלא מדעת, וכתב ע"ז דלהרמב"ם לא ניחא ליה בתי' א' אלא בתי' ב', וכן איתא להדיא בסוכה דף מ"ט ע"ב בהא דתנן שהיה ממלא מע"ש חבית שאינה מקודשת, דפריך ניתי במקודשת ומשני זעירי דכ"ש מקדשים שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסלו להו בלינה, וחזקיה אמר אין מקדשים אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש וא"כ במנחות דאמר לרבי דתנור מקדש ואי אפי לה מאתמול איפסלא בלינה ע"כ סבר דכ"ש מקדשים שלא מדעת, וכיון דהרמב"ם פסק דאין מקדשים אלא מדעת וע"כ דשתי הלחם לטחינה והרקדה וממילא עומר לקצירה, ובזה מבואר מה דפסק הרמב"ם דאפיית שתי הלחם אינה דוחה שבת ולא קשה דהא נפסל בלינה משום דכ"ש אין מקדשים אלא מדעת, ולהלכה אף דרבי דריש מאת מועדי ה' לשתי הלחם אף דאפשר מאתמול קיי"ל דאפייתם אינו דוחה שבת כמתני' פ' שתי הלחם דלא סברה דרשת רבי מאת מועדי ה' לשתי הלחם מ"מ בזה קיי"ל כרבי דהיכא דאיכא קרא לומר דדחי שבת זהו אפי' אפשר מאתמול ולכן גבי עומר דאיכא קרא בחריש ובקציר תשבות דקצירת העומר דוחה שבת נוכל לסבור כרבי דנקצר ביום כשר וכסתם מתני' ומ"מ דחי שבת ע"כ קיצור ד' הגאון הקדוש זצ"ל.

''' אמנם ''' עיקר יסודו לגבי עומר הוא משום דדרשינן מקרא דבחריש ובקציר תשבות וזהו כר' ישמעאל במו"ק דף ד' והרמב"ם פסק כר"ע דקרא הוא לשביעית כמו שכתב בפ"א מהל' שמיטה ויובל הל' א' ודבריו יועילו רק לענין שתי הלחם, ולגבי עומר צריך לומר דכיון דתנן סתמא נקצר ביום כשר ודוחה את השבת אמרינן דמצות קצירה בזמנו דוחה את השבת. ומשום הכי בשתי הלחם אינו דוחה דליכא מצות אפייה בזמנו.

''' והנה ''' בעיקר מה דתנן נקצר ביום כשר היה קשה לי דהא כבר תנן מצות העומר לבוא מן הקמה לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים. וא"כ כבר תנן דאף שלא קיים מצות קצירה אינו מעכב למצות הקרבה. וא"כ מה צריך למיתני עוד נקצר ביום כשר. ומצאתי שעמד בזה הקרן אורה וכתב בזה דאע"ג דנקצר קודם הפסח כשר מ"מ הו"א דנקצר ביום שלאחריו פסול דבעינן תמימות שיהיה קצור בלילה וזה לא מסתבר דלא מצינו שיתקיים מצות תמימות בדין מצא קצור. ובודאי דדין תמימות הוא על קצירת העומר. ולא מה שקצרו באיסור שלא לשם עומר אלא דמ"מ כשר להקרבה מדכתיב תקריב אבל אין טעם שיתקיים בזה תמימות.

''' ונראה ''' לומר דמה דתנן נקצר ביום כשר הוא דין חדש דאף דילפינן דקצירה צריך להיות בלילה מדין ספירה שהיא בלילה משום דבעינן תמימות. מ"מ ליכא קרא לעיכובי ובדיעבד אם נקצר ביום הקצירה כשרה והיינו דמתקיים בזה קצירת העומר ונ"מ שיהיה מותר לקצור לצורך הדיוט קודם הקרבה דכבר נתקיים ראשית קצירכם אבל אם לא נקצר ביום אלא הקריבו מן העמרים אז לא הותרה הקצירה עד לאחר הקרבה שאז העומר מתיר לאכילה וגם לקצירה וזה גופא מה שאנו אומרים דגם אם נקצר ביום מתקיים בדיעבד קצירת העומר. לכן אסור לקצור קודם הקרבה כיון דאכתי אפשר שיתקיים ראשית קצירכם אבל אם כבר הקריבו העומר לא שייך לאסור קצירה לצורך הדיוט משום ראשית קצירכם ולכן הקרבת העומר מתיר.

''' אח"כ ''' ראיתי בס' חכם צבי סי' קס"ו שכתב על ד' הרמב"ם דסובר נקצר ביום כשר ודוחה שבת דסובר דלא קיי"ל כהסוגיא דמנחות דהוו שינויי דחיקי ולא סמכינן עלייהו אלא שהרי הקטר חלבים וכו' ואע"ג דהתם כבר דחתה שחיטה את השבת. מ"מ הכא כל עיקר מצותו לכתחלה הוא בליל שבת שהוא זמנו אח"כ הביא מד' הירושל' ספ"א דר"ה רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום ופשיט התם דדחי וכתב שעל זה הירושל' סמך הרמב"ם. ולכאורה אינו מובן ראייתו מן הירוש' דכיון דסבר דגם קצירת עומר ביום דוחה שבת א"כ אין ראיה דנקצר שלא כמצותו כשר ודוחה שבת אלא דביום נמי מצותו הוא כיון דדוחה שבת וא"כ א"א לקצרו מערב שבת אכן כונתו ברורה דכיון דבעי שם לפשוט מפשטה דמתני' דתנן נקצר ביום כשר ודוחה שבת ובהך מתני' הא תנן מצות העומר לבוא מן הקמה לא מצא יביא מן העמרים. ומ"מ פשיט דקצירה דוחה שבת עכ"פ מדברי הירושל' מפורש דנקצר ביום כשר הוא דין אחר ולא שייך לדין יביא מן העמרים ועיקר הקצירה כשרה ודחי שבת ומבואר כמש"כ.

''' אכן ''' אח"כ עיינתי במרכה"מ בהל' זו וראיתי שמביא דברי החכ"צ וכתב על דבריו ואני לא ראיתי בדברי רבינו דקציר יום דוחה שבת והביא ד' הירושל' פ"ב דמגילה דבעי שם קצירת היום מה את עביד לה כקצירת הלילה או כבא מן העליה ע"ש בארוכה ועיי' בד' המרכה"מ שהאריך בבאור ד' הירושל' ועיי' במפרשים ובס' ניר. ונראה דאף דבזה נכונים דברי המרכה"מ דהרמב"ם לא פסק דקצירת העומר ביום דוחה שבת מ"מ בזה סובר הרמב"ם דקצירת העומר ביום כשר בדיעבד. ומה דתנן במגילה דכל הלילה כשר לקצירת העומר ומדייק הגמ' במנחות דלילה ביום לא הא מוקי הגמ' מתני' דמגילה כר"א בר"ש אבל סתמא דמתני' במנחות דתנן נקצר ביום כשר אחר דתנן לא מצא מן הקמה יביא מן העמרים מוכח דנקצר ביום הקצירה כשרה בדיעבד ומ"מ אפשר דאינו דוחה שבת דמה דילפינן מקרא דבמועדו דבזמנו דוחה שבת הא בכל הקרבנות הוא בזמנו לכתחלה אבל בקצירת העומר כיון דעיקר זמנו ומצותו הוא לקצור בלילה לכן אף דבדיעבד כשרה הקצירה ביום כיון דאין זה עיקר זמנו לא קרינן בזה במועדו ואינו דוחה שבת.