עריכת הדף "אבן האזל/שבת/יד" (פסקה)

== יט ==

'''זרק קנה או רומח מרה"י ונתקע ברה"ר כשהוא עומד פטור, שהרי מקצתו במקום פטור, זרק כלי מרה"י לרה"ר והיה אותו כלי גדול ויש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה פטור מפני שכלי זה רה"י גמורה ונמצא כמוציא מרה"י לרה"י.''' 

''' הנה ''' בתוס' דף ה' ע"א הקשו אהא דמוקים מתני' בשקיבל בטרסקל שבידו והא דאמר ריבר"י דנעץ קנה ובראשו טרסקל הוי רה"י היינו למעלה מעשרה ומתני' למטה מי', והק' דמ"מ ניהוי ככרמלית כמו עמוד גבוה ג' ורחב ד' ואמאי חייב ותי' דאין כרמלית בכלים, והביאו ראי' מד' רש"י בדף ח' ע"א גבי היתה קופה מונחת ברה"ר דהקשה אמאי פחות מעשרה מטלטלין והא הוי כרמלית ותי' לא גזור רבנן לבטולי מתורת כלי הואיל וכלי הוא, והנה מה שהוכיחו מד' רש"י אין זה מוכרח דרש"י לא כתב אלא דלא גזרו רבנן דיני כרמלית בכלים לענין טלטול עליו מרה"ר או מרה"י ודינו כמקום פטור דמותר לטלטל, אבל לא מוכח מרש"י דלא הוי אף מקום פטור ודינה כרה"ר לגמרי וגם לענין ביטול רשויות דאורייתא מחלקינן בין כלי לעמוד, ואדרבא מד' רש"י שם גבי כוורת מוכח איפכא דהא דרחבה ששה פטור פירש"י משום דרשות לעצמה הוא ובמשכן לא היו זורקין רשויות והקשה דא"כ גם בדלא גבוהה עשרה נמי רשות לעצמה היא דהא שמה כרמלית ותי' ההיא לאו דאורייתא הוה רשות אלא מדרבנן ולא להקל על דברי תורה בא כגון זה שיפטור מחטאת, ומוכח מזה דכלי הוי כרמלית וחולק רשות לעצמו.

''' ועל ''' קושית התוס' היה אפשר לומר דלהכי לא הוי רשות אלא בגבוה עשרה משום דאז אמרינן גוד אחית מחיצתא והוי כמונח ע"ג קרקע וזהו דוקא בלמעלה מי' אבל למטה מי' לא הוויין מחיצות ולא שייך לומר גוד אחית מחיצתא ולכן כיון דאינו מונח אינו חולק רשות לעצמו ולא הוי כרמלית.

''' והנה ''' הרשב"א כתב בטעמא דאין כלי חולק רשות ברה"ר משום דבאויר רה"ר בטל הכלי לגבי הרשות וזהו דוקא בלמטה מעשרה אבל למעלה מי' דלא הוי אויר רה"ר לא בטיל הכלי לגבי הרשות וה"ט דטרסקל הוי רשות היחיד אף ברה"ר למעלה מי', ולכאורה קשה על הרשב"א מסוגיא דכוורת דמחלקינן בין רחבה ששה לאין רחבה ששה ומיירי התם דגבוה עשרה מצומצמות ומונח ברה"ר עצמה דהא באין רחבה ששה חייב משום הנחה ברה"ר ומ"מ אמרינן דברחבה ששה פטור, ואם נימא כד' הרשב"א דבאויר רה"ר אין כלי חולק רשות לעצמו אמאי אינו מבטל אויר של רה"ר את הכוורת אף ברחבה ששה והא מונחת כולה באויר רה"ר, אמנם ברשב"א שם כתב ולי נראה דכל שגבוה י' ורחבה ד' יצאה מתורת כלי והויא רשות לעצמה, וביאור הדברים נראה דכשהוא גבוה עשרה ורחבה ד' הוה רה"י ואין רשות היחיד בטיל לגבי רשות הרבים משא"כ למטה מעשרה דהוי כרמלית דלית ליה דין רשות לעצמו וכמש"כ רש"י דאינו רשות מדאורייתא לכן מתבטל לגבי רה"ר.

''' והא ''' דכתב הרשב"א לחלק בההיא דטרסקל בין למעלה מי' ובין למטה מי' אף דכתב דבגבוה עשרה ורחב ד' דהוי רשות בפני עצמו אינו בטיל גבי רה"ר ע"כ צריך לומר דמה דאמר ריבר"י גבי נעץ קנה ובראשו טרסקל הוי רה"י מדין גוד אחית מחיצתא זהו דוקא אם לא אמרינן דהוי כלי ומתבטל לגבי רה"ר אבל אם מתבטל לא נימא גוד אחית מחיצתא דמה שהוא בתורת כלי לא הוי ע"ז שם מחיצות ולכן הוצרך לומר כאן למעלה מעשרה דאינו מתבטל לגבי רה"ר וממילא אמרינן גוד אחית ודוקא בכוורת דהוי רה"י גמור ואין שם כלי עליה לא מתבטל לגבי רה"ר.

''' ולכאורה ''' יש להוכיח כדברי הרשב"א דהטעם משום דרה"ר מבטל את הכלי ולא כמו שביארנו דהטעם הוא כיון דלא אמרינן גוד אחית מחיצתא לא הוי כמאן דמונח בקרקע לכן אינו חולק רשות לעצמו דהא בזרק כוורת חייב אף דהוי כרמלית ומונח בקרקע ולא חשיב כזורק מרה"י לכרמלית וע"כ דהכלי בטל לגבי רה"ר, אכן יש לומר בזה דאם נימא בפשוטו הלא יקשה למה נקט אביי דזרק כוורת רחבה ששה פטור לאשמעינן יותר דאף אם זרק אבן שהוא גבוה ג' ורחבה ד' פטור לפי"מ שפי' הרמב"ם והתוס' דפטור משום דהוי כזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר ואבן הא בודאי אינו בטל לגבי רה"ר ופטור משום זורק מרה"י לכרמלית דרך רה"ר, (ואף דהגרע"א בחידושיו כתב דבאמת לפי"ז פטור באבן כזו אבל ל"מ כן), אלא ודאי צריך לומר דאף דזורק על הכרמלית פטור מ"מ כשזורק את הכרמלית עצמה מיקרי כמונחת ברה"ר ומשום דאין קרקע הרה"ר מתבטל ע"י הכרמלית כיון דאין לה שם רשות בפני עצמה ולכן כשזורק האבן לרה"ר לא חשיב כמניח בכרמלית אלא כמניח ברה"ר, ועפי"ז שפיר י"ל כמש"כ דכלי הוי כרמלית וכדמשמע מפירש"י בסוגיא דכוורת ומ"מ לא קשה קו' התוס' ה' ע"א דהתם כיון דהכלי באויר אין עליה דין כרמלית וכנ"ל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}