אבן האזל/שבת/יד

אבן האזל ‏ שבת יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יז

נעץ קנה ברה"י אפילו גבוה מאה אמה וזרק מרה"ר ונח על גביו חייב שרה"י עולה עד לרקיע.

כתב המ"מ דמשמע מדברי הרמב"ם דברה"י לא בעינן מקום ד' על ד' לגבי הנחה ותמה למה לא הזכיר הרמב"ם ברפי"ג דדוקא ברה"ר בעינן הנחה על מקום ד' אבל לא ברה"י, ובאמת דמדברי הרמב"ם שם דכתב אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיעקור ממקום ד' ויניח ע"ג מקום ד' מוכח דבין ברה"ר ובין ברה"י צריך שיניח ע"ג מקום ד'.

והנה התוס' בדף ד' ע"ב הקשו אמאי מוקי רבה ורב יוסף המשנה כתנאים דסברי דלא בעינן מקום ד' והא סבירא להו דמחשבתו משויא ליה מקום, ותירצו דכי אמרינן מחשבתו משויא ליה מקום היינו היכי דלא ניחא ליה בענין אחר אבל הכא דאינו חושש היאך מקבל לא מהני מחשבתו, אכן במאירי מצאתי שכתב בפשטות דבכל גוונא היכי שרצה להניח על מקום כזה אף דאין זה אצלו בדוקא שיהא מונח שם אמרינן מחשבתו משויא ליה מקום, (וכן בגמ' לקמן ק"ב ע"ב גרסינן זרק ונחה בפי הכלב ובתוס' שם כתבו דלא גרסינן ונחה בפי כלב דנחה משמע מעצמה), ומפשטות ד' הרמב"ם בפי"ג הל' י"ג משמע נמי דבכל אופן הוי מקום ודלא כהתוס', ובמה שהקשו התוס' דא"כ נימא מחשבתו משויא ליה מקום תירץ במאירי דעל ידו של חבירו לא מהני אחשביה דלא יוכל להחשיב יד חבירו ומש"ה במניח ברגל חבירו פטור, אמנם סברא זו אינה מובנת דאטו הא דמחשבתו משויא ליה מקום הוא ענין של איזה חלות דנאמר דעל ידו של חבירו לא יוכל להחשיב הא אינו אלא דין מקום וכיון דאחשביה לגבי דידיה מסתבר דהוי מקום אף דחבירו לגבי עצמו לא הוי רגלו מקום הנחה.

לכן נראה דבאמת לא קשה מידי דהא פשוט דדין מחשבתו משויה ליה מקום לא שייך אלא גבי הנחה דכיון דדעתו להניח שם הרי דמחשיב לאותו מקום וחשיבא הנחה, אבל לא שייך כלל אחשביה בעקירת חפץ דמה שבדעתו לעקור ממקום זה עוד אין בזה הוכחה כלל שהוא מחשיב אותו המקום שרוצה לעקור ממנו דנימא מחשבתו משויה לי' מקום, ולכן ליתא לקושיית התוס' דנימא מחשבתו משויה ליה מקום דהלא זה לא שייך כשעוקר כ"א כשמניח על גבי איזה מקום ולא היכא שעוקר מאיזה מקום שהוא ומתני' הא איירי בין לענין עקירה מידו ובין לענין הנחה בידו.

אלא דאכתי קשה מהא דאמרינן בעירובין צ"ט ע"א השתין ורק חייב חטאת דמחשבתו משויא ליה מקום והתם הלא מיירי לגבי עקירה ולא שייך בזה מחשבתו משויא ליה מקום, וצריך ביאור.

ונראה דהתם ההסבר דמהני מחשבתו לאשוויי מקום משום דקודם שהשתין או רק לא חשיבי כמונחים במקום ההוצאה ואפילו אם הרוק כבר מונח בפה מ"מ כל זמן שאינו מונח בין שפתיו להוציא לא מיקרי הנחה ולכן כשמקבץ אותם למקום ההוצאה שייך שפיר מחשבתו משויא ליה מקום דבזה שמקבץ ומניחם במקום ההוצאה משויא ליה מקום, משא"כ היכי שהיה מונח מקודם בידו אין ראיה בזה שעקר מידו שהחשיב אותו מקום כנ"ל.

ולפי"מ שבארנו מיושב מה שהקשה המ"מ למה חייב בזרק על גבי קנה והא הרמב"ם פסק בסתם דבין ברה"ר ובין ברה"י בעינן עקירה והנחה ממקום ד' דיש לומר דהא דחייב בזרק ונח ע"ג קנה לאו משום דלא בעינן ברה"י הנחה על גבי מקום ד' אלא דכיון דזורק על הקנה אמרינן מחשבתו משויא ליה מקום ד', וזה ניחא דוקא לשיטת הרמב"ם דלא בעינן שיהא מחשבה בדוקא שיניח על מקום זה וכדפירש הרמב"ם גבי זרק בפי כלב דאם רק נתכוין סגי וכמו שמבואר גם במאירי כנ"ל דלא כהתוס' דגרסי זרק בפי הכלב וסברי דלא מהני מחשבתו אלא היכי דניחא ליה הנחתו בענין זה ולא באופן אחר.

אמנם אכתי אינו מיושב דאם נימא דהטעם דלא בעינן בנח ע"ג קנה מקום ד' הוא משום דמחשבתו משויא ליה מקום, א"כ לא שייך זה אלא היכי דבכונה זרק שינוח על הקנה אף דלא ניחא ליה מקום זה ממקום אחר, אבל מלשון הרמב"ם שכתב וזרק מרה"ר ונח על גביו משמע דאפילו זרק בסתם ואומר כל מקום שתרצה תנוח נמי חייב ואף דלא נתכוין להניח ע"ג הקנה, לכן נראה דבאמת צריך הנחה ע"ג מקום ד' אלא דכאן מיירי הרמב"ם בעיקר דין רה"י ואשמעינן דהוי רה"י אף למעלה, ומה דצריך הנחה ע"ג מקום ד' סמך הרמב"ם על מה שכתב בריש פי"ג ונ"מ היכי שיהיה למעלה דף רחב שיש בו ד' על ד' דמשום הדף לחוד לא היה נחשב רה"י כמו קנה ברה"ר ובראשו טרסקל אלא דאמרי' אויר רה"י עולה עד לרקיע.

יט

זרק קנה או רומח מרה"י ונתקע ברה"ר כשהוא עומד פטור, שהרי מקצתו במקום פטור, זרק כלי מרה"י לרה"ר והיה אותו כלי גדול ויש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה פטור מפני שכלי זה רה"י גמורה ונמצא כמוציא מרה"י לרה"י.

הנה בתוס' דף ה' ע"א הקשו אהא דמוקים מתני' בשקיבל בטרסקל שבידו והא דאמר ריבר"י דנעץ קנה ובראשו טרסקל הוי רה"י היינו למעלה מעשרה ומתני' למטה מי', והק' דמ"מ ניהוי ככרמלית כמו עמוד גבוה ג' ורחב ד' ואמאי חייב ותי' דאין כרמלית בכלים, והביאו ראי' מד' רש"י בדף ח' ע"א גבי היתה קופה מונחת ברה"ר דהקשה אמאי פחות מעשרה מטלטלין והא הוי כרמלית ותי' לא גזור רבנן לבטולי מתורת כלי הואיל וכלי הוא, והנה מה שהוכיחו מד' רש"י אין זה מוכרח דרש"י לא כתב אלא דלא גזרו רבנן דיני כרמלית בכלים לענין טלטול עליו מרה"ר או מרה"י ודינו כמקום פטור דמותר לטלטל, אבל לא מוכח מרש"י דלא הוי אף מקום פטור ודינה כרה"ר לגמרי וגם לענין ביטול רשויות דאורייתא מחלקינן בין כלי לעמוד, ואדרבא מד' רש"י שם גבי כוורת מוכח איפכא דהא דרחבה ששה פטור פירש"י משום דרשות לעצמה הוא ובמשכן לא היו זורקין רשויות והקשה דא"כ גם בדלא גבוהה עשרה נמי רשות לעצמה היא דהא שמה כרמלית ותי' ההיא לאו דאורייתא הוה רשות אלא מדרבנן ולא להקל על דברי תורה בא כגון זה שיפטור מחטאת, ומוכח מזה דכלי הוי כרמלית וחולק רשות לעצמו.

ועל קושית התוס' היה אפשר לומר דלהכי לא הוי רשות אלא בגבוה עשרה משום דאז אמרינן גוד אחית מחיצתא והוי כמונח ע"ג קרקע וזהו דוקא בלמעלה מי' אבל למטה מי' לא הוויין מחיצות ולא שייך לומר גוד אחית מחיצתא ולכן כיון דאינו מונח אינו חולק רשות לעצמו ולא הוי כרמלית.

והנה הרשב"א כתב בטעמא דאין כלי חולק רשות ברה"ר משום דבאויר רה"ר בטל הכלי לגבי הרשות וזהו דוקא בלמטה מעשרה אבל למעלה מי' דלא הוי אויר רה"ר לא בטיל הכלי לגבי הרשות וה"ט דטרסקל הוי רשות היחיד אף ברה"ר למעלה מי', ולכאורה קשה על הרשב"א מסוגיא דכוורת דמחלקינן בין רחבה ששה לאין רחבה ששה ומיירי התם דגבוה עשרה מצומצמות ומונח ברה"ר עצמה דהא באין רחבה ששה חייב משום הנחה ברה"ר ומ"מ אמרינן דברחבה ששה פטור, ואם נימא כד' הרשב"א דבאויר רה"ר אין כלי חולק רשות לעצמו אמאי אינו מבטל אויר של רה"ר את הכוורת אף ברחבה ששה והא מונחת כולה באויר רה"ר, אמנם ברשב"א שם כתב ולי נראה דכל שגבוה י' ורחבה ד' יצאה מתורת כלי והויא רשות לעצמה, וביאור הדברים נראה דכשהוא גבוה עשרה ורחבה ד' הוה רה"י ואין רשות היחיד בטיל לגבי רשות הרבים משא"כ למטה מעשרה דהוי כרמלית דלית ליה דין רשות לעצמו וכמש"כ רש"י דאינו רשות מדאורייתא לכן מתבטל לגבי רה"ר.

והא דכתב הרשב"א לחלק בההיא דטרסקל בין למעלה מי' ובין למטה מי' אף דכתב דבגבוה עשרה ורחב ד' דהוי רשות בפני עצמו אינו בטיל גבי רה"ר ע"כ צריך לומר דמה דאמר ריבר"י גבי נעץ קנה ובראשו טרסקל הוי רה"י מדין גוד אחית מחיצתא זהו דוקא אם לא אמרינן דהוי כלי ומתבטל לגבי רה"ר אבל אם מתבטל לא נימא גוד אחית מחיצתא דמה שהוא בתורת כלי לא הוי ע"ז שם מחיצות ולכן הוצרך לומר כאן למעלה מעשרה דאינו מתבטל לגבי רה"ר וממילא אמרינן גוד אחית ודוקא בכוורת דהוי רה"י גמור ואין שם כלי עליה לא מתבטל לגבי רה"ר.

ולכאורה יש להוכיח כדברי הרשב"א דהטעם משום דרה"ר מבטל את הכלי ולא כמו שביארנו דהטעם הוא כיון דלא אמרינן גוד אחית מחיצתא לא הוי כמאן דמונח בקרקע לכן אינו חולק רשות לעצמו דהא בזרק כוורת חייב אף דהוי כרמלית ומונח בקרקע ולא חשיב כזורק מרה"י לכרמלית וע"כ דהכלי בטל לגבי רה"ר, אכן יש לומר בזה דאם נימא בפשוטו הלא יקשה למה נקט אביי דזרק כוורת רחבה ששה פטור לאשמעינן יותר דאף אם זרק אבן שהוא גבוה ג' ורחבה ד' פטור לפי"מ שפי' הרמב"ם והתוס' דפטור משום דהוי כזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר ואבן הא בודאי אינו בטל לגבי רה"ר ופטור משום זורק מרה"י לכרמלית דרך רה"ר, (ואף דהגרע"א בחידושיו כתב דבאמת לפי"ז פטור באבן כזו אבל ל"מ כן), אלא ודאי צריך לומר דאף דזורק על הכרמלית פטור מ"מ כשזורק את הכרמלית עצמה מיקרי כמונחת ברה"ר ומשום דאין קרקע הרה"ר מתבטל ע"י הכרמלית כיון דאין לה שם רשות בפני עצמה ולכן כשזורק האבן לרה"ר לא חשיב כמניח בכרמלית אלא כמניח ברה"ר, ועפי"ז שפיר י"ל כמש"כ דכלי הוי כרמלית וכדמשמע מפירש"י בסוגיא דכוורת ומ"מ לא קשה קו' התוס' ה' ע"א דהתם כיון דהכלי באויר אין עליה דין כרמלית וכנ"ל.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.