עריכת הדף "אבן האזל/מעשה הקרבנות/ב" (פסקה)

== ה ==

'''אלו הן הנסכים בין לעולה בין לשלמים כשיעור הזה לכל אחד ואחד שנאמר כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם, אין מוסיפין על השיעורין האלו ואין גורעין מהן. ואם גרע או הוסיף כל שהוא פסול חוץ מכבש העולה שמקריבין ביום הנפת העומר שהנסכים שלו בלול בשלישית ההין שמן אע"פ שנכפלה סולתו לא נכפלו יינו [ושמנו] אלא יין לנסך רביעית ההין.''' 

''' השגת ''' הראב"ד בשלישית ההין שמן אע"פ שנכפלה וכו' א"א זה שבוש ובהדיא גרסינן במנחות פרק שתי מדות ונסכה כתיב וקרינן ונסכו אלא נסכה דמנחה, דהיינו שמן שנבלל עמה, כנסכו דיין וקאמר רביעית.

''' הכ"מ ''' כתב שהוא ט"ס בדברי הרמב"ם וצ"ל ברביעית ההין שמן וכבר העיר בהר המוריה שבהקדמה לפיהמ"ש להרמב"ם למס' מנחות איתא ג"כ בשלישית ההין, ומה שהגיה הכ"מ בדברי הרמב"ם שכתב לא נכפלו יינו, והגיה הכ"מ שצ"ל יינו ושמנו קשה טובא דהא סיים הרמב"ם אלא יין לנסך רביעית ההין והו"ל לסיים יין לנסך ושמנו, והנראה בזה דהנה בקדושין דף י"ח איכא מחלוקת ר"א ור"ע ור"ש אם יכול למכור לשפחות אחר אישות ולשפחות אחר שפחות ואמר בגמ' דפליגי אם יש אם למקרא ולמסורת כן הוא לגירסת רש"י, ובסוכה דף ה' ע"ב בהא דפליגי אי שתים כהלכתן או שלש כהלכתן, ומוקי מעיקרא הגמ' בפלוגתא דיש אם למקרא ויש אם למסורת כתבו בתוס' כולהו מודו דדרשינן מקרא ומסורת דלא על חנם נכתב כן, אלא במילתא דמכחשי אהדדי פליגי ע"ש שהאריכו בתוס' ושו"ט הרבה בזה.

''' והנה ''' בהא דבבגדו בה הא לכאורה אפשר לדרוש כר"ש דאינו מוכר לא לשפחות אחר אישות ולא לשפחות אחר שפחות, ומ"מ קיי"ל דלא כר"ש כמו שפסק שם הרמב"ם, ובכמה דוכתי דרשינן מקרא ומסורת באשר לא עובד בה דדרשינן עובד דומיא דעבד, וכן גבי כי יותן דדרשינן יותן דומיא דיתן, ונראה דהנ"מ הוא אם אנו דנין איך לפרש ההלכה ואין אנו דנין על שתי הלכות, אלא על הלכה אחת איך לפרשה כמו גבי עובד דומיא דעבד, אז אנו דורשין המקרא והמסורת, ובזה מבואר מה דפסלינן סוכה תחת סוכה ואמרינן בסוכת כתיב אף דקרינן בסוכות וקיי"ל יש אם למקרא, משום דהמסורת אינו בא להכחיש המקרא אלא לדרוש דאין לישב בסוכה שתחת סוכה, ולגבי דפנות הסוכה יש לומר דהוי כמו דמכחשי אהדדי, ומש"ה תליא בדין יש אם למקרא או יש אם למסורת, אלא דיש סברא לומר דגבי דפנות הסוכה לא הוי כמו דמכחשי אהדדי, דמן המסורת אינו מוכח דלא נדרוש ד' דפנות מן המקרא, לכן מוקים בגמ' הפלוגתא אפי' אי תרוייהו סברי יש אם למקרא, וכ"ז אם הוא בהלכה אחת. אבל גבי בביגדו בה הם שני דינין מיוחדים, דין פירש טליתו ודין מכרה לשפחות ור"ש סבר דבכה"ג כיון דיש לדרוש תרווייהו בין המקרא בין המסורת דרשינן תרווייהו, אבל להלכה קיי"ל דבזה לא דרשינן אלא מקרא ודוקא לשפחות אחר אישות אינו מוכרה.

''' ועכשיו ''' מבוארים וברורים דברי הרמב"ם דהך ברייתא דדריש ונסכה וגם ונסכו דנסכה דמנחה דהיינו שמן כמו נסכו דכבש דהיינו יין ע"כ סברה כר"ש דגם בשתי הלכות דרשינן תרווייהו דהא שמן למנחה ויין לנסכים הם שני דינים מיוחדים וכיון דקיי"ל דבזה לא דרשינן מסורת א"כ ע"כ לא קיי"ל כהך ברייתא ולא ילפינן מקרא דונסכה דקרינן ונסכו אלא יין ולא שמן ומה שכתב הרמב"ם אע"פ שנכפלה סולתו לא נכפלה יינו היינו דלא נימא דצריך שתי רביעיות לכל עשרון, וע"ז כתב אלא יין לנסך רביעית ההין, ומה דבלול בשלישית ההין שמן זהו משום דכיון דמצינו בנסכי איל שהמנחה שלו שני עשרונים שהיא בלולה בשלישית ההין שמן, א"כ גם כאן כיון דאיכא שני עשרונים צריך שלישית ההין שמן, ולא ילפינן שמן מיין כיון דלא דרשינן בכה"ג מסורת וכנ"ל.

''' ומה ''' שכתב הרמב"ם אע"פ שנכפלה סולתו לא נכפלו יינו ומוכח שהיה סברא שיוכפלו אף דגבי איל הוא שלישית ההין ולא שתי רביעיות, וכדאמרינן גבי שמן שפסק הרמב"ם שלישית ההין משום דבנסכי איל שהם שני עשרונים הוא בלול בשלישית ההין, לא דמי דיין הוא נסכים והסולת הוא מנחת נסכים, והיה אפשר לומר דכמו שהוכפלו סולתו של כבש זה מעשרון אחד לשני עשרונים כן יוכפלו יינו לשתי רביעיות, אבל שמן אינו נסכים ביחוד אלא לבלול בו את הסולת ומשו"ה ודאי צריך לדמות לנסכי איל ששני עשרונים בלול בשלישית ההין, אלא דקשה דבברייתא תני גם על שמן, יכול לא יהא יינו כפול וכו' אבל יהא שמנו כפול, ודוחק לומר דכפול הוא לאו דוקא רק משום דתני גבי יינו כפול, ונראה דאפי' אם הכונה הוא כפול ממש, מ"מ אין הכרח לפסוק כן כיון דהוא רק הו"א בהברייתא ולא מסיק כן להלכה, לכן אף דהוא רק משום דרשא דונסכה שכתבנו דאין הרמב"ם סובר כן מ"מ אין הכרח להוציא מההו"א דין להלכה כיון דבסברא חלוק שמן מיין, דא"צ על בילת שני עשרונים רק שלישית ההין כמו בנסכי איל.