עריכת הדף "אבן האזל/מאכלות אסורות/ח" (פסקה)

== ה ==

'''האוכל גיד הנשה מבהמה וחיה הטמאים פטור לפי שאינו נוהג בטמאה אלא בבהמה שכולה מותרת, ואינו כאוכל משאר גופה שאין הגידים מכלל הבשר כמו שבארנו, ואם אכל מחלב שעל הגיד הרי זה כאוכל מבשרה. האוכל גיד הנשה של נבילה או של טרפה או של עולה חייב שתים, מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיה מותר נכלל גם הגיד ונוסף עליו איסור אחר.''' 

''' במה ''' שפסק הרמב"ם דאוכל גיה"נ של נבלה וגיה"נ של עולה לוקה שתים וגיה"נ של טמאה פטור משום דגידין אינם בכלל הבשר, וכבר הקשה הרשב"א דמ"ש נבלה מטמאה, ותירצו דכיון דחדשה התורה דגיה"נ יש בו איסור אכילה אחשבה לאכילתו להתחייב גם משום נבלה, וזהו דוקא בנבלה דיש בו איסור גיד וכן משמע דמפרש הרשב"א ג"כ בדעתו ורק שהקשה מהא דמפורש בגמ' בריש גיה"נ גבי מוקדשין דאמר דכיון דאין בגידין בנו"ט כבר ליכא איסור מוקדשין.

''' ונראה ''' וכן מצאתי שכתבו הראש יוסף והאור שמח דמה דאמר דליכא איסור מוקדשין היינו האיסור דשייך משום איסור הקדש והיינו איסור מעילה, ובזה שפיר דכיון דאין בגידין בנו"ט ליכא איסור מעילה והוי בגדר כי יאכל פרט למזיק, ולא אמרינן בזה כיון דחידשה התורה להתחייב משום גיה"נ דזהו דוקא בדיני איסור אכילה ולא בהקדש דהוא משום איסור הנאה, אבל גיה"נ של עולה דיש בזה איסור אכילה מכליל תהיה לא תאכל שפיר הוי כמו גיה"נ של נבלה.

''' אך ''' קשה עוד על שיטת הרמב"ם מה דאמרינן בפסחים דכ"ב דאם אין בגידין בנו"ט לא הותר גיד בכלל נבלה ופרש"י דלאו נבלה מיקרי ועץ בעלמא והתורה אסרתו, והנה באמת הקשו עוד על הרמב"ם דסובר אין בגידין בנו"ט וסובר דגיה"נ מותר בהנאה וכבר הקשה זה הרא"ש בפ' גה"נ בשם חכמי לוניל, וכתב הכו"פ דבאמת אה"נ דלדעת הרמב"ם דסובר דגיה"נ של נבלה חייב שתים מיושב, ומה דאמר בגמ' דלר"ש דאית לי' אין בגידין בנו"ט אסור בהנאה היינו דר"ש אית ליה אאחע"א וליכא איסור נבלה וא"כ לא הותרה איסור גיד בכלל היתר נבלה כיון דליכא איסור נבלה, ורק אם יש בגידין בנו"ט א"כ הגיד הוא במציאות נבלה וכשהותרה נבלה ע"כ הותר גם הגיד, אבל אי אין בגידין בנו"ט עיקר הגיד במציאות אינה נבלה ומצד איסורו אאחע"א.

''' אכן ''' תירוצו מספיק רק למסקנת הגמ' דאמר על ר"ש ומזה מיישב מה דלא אמר על ר"י בן ברוקה, אבל קשה מתחלת קושיית הגמ' דפריך בפשיטות הניחא למ"ד וכו' אבל למ"ד אין בגידין וכו' ולא הזכיר למ"ד אאחע"א.

''' אכן ''' באמת כפ"מ שהסביר הרשב"א בתוה"ב קושייתו הוא באופן אחר שכתב דכיון דהיתר נבלה הוא משום דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ולכן אין ההיתר על גיד שאינו דבר אכילה לגר, וא"כ לא מהני מה דבדין איסור נבלה גם גיד בכלל כיון שלגר אינו דבר אכילה, ולכן שפיר מקשה הגמ', ושוב יהי' קושיא על הרמב"ם שפסק אין בגידין בנו"ט ופסק דגיה"נ מותר בהנאה.

''' אך ''' נראה דזה דוקא אי ילפינן מלגר אבל אי ילפינן מאותו א"כ העיקר הוא אם גיד הוא בכלל איסור טרפה וא"כ נוכל ללמוד מלכלב תשליכון אותו, ואפשר דאם לא נלמוד שאר איסורין דאסור בהנאה לא נוכל ללמוד מפשטא דקרא דאפשר לא נאמר היא וחלבה וגידה הותרו, דרק אם עיקר קרא אתא לאיסור הנאה בשאר איסורין נאמר כן והוא מוסבר למעיין, ולכן אם הרמב"ם יפסוק דילפינן מאותו מיושב, ורק דהרמב"ם למד בפירוש איסורי מאכל דאסור בהנאה מנבלה ומחלב.

''' אך ''' באמת נוכל לומר להיפוך דלמ"ד אין בגידין בנו"ט כיון דבאמת אין בו הנאה דעץ בעלמא והתורה אסרתו ולכן אף דאחשבי' התורה לאכילה מ"מ אין בו גדר הנאה ולא נוכל לומר דכשאמרה תורה לא יאכלו הכונה על הנאה, אבל כ"ז אי ילפינן מנבלה דאמרינן דידעינן מזה דסתם אכילה הכונה על הנאה אבל אי ילפינן מאותו הוא סתם דין לאסור איסורי מאכל בהנאה וכיון דגיד הוא איסור מאכל אסור בהנאה וא"כ איכא למימר להיפוך דהגמ' אזיל אי ילפינן מאותו אבל לדידן דילפינן מנבלה מיושב כנ"ל.

''' [הר"ר ''' צבי איזינשטיין שי' העירני דלפמש"כ יהי' כ"ש דאסור בהנאה כר' יהודא והתוס' הקשו דמר"ש קשה על חזקיה ותירצו דר"ש כר"מ וחזקי' כר"י, ואמרתי לו דלפמש"כ במק"א דלדעת הרמב"ם חזקי' אינו חולק על ר' אבהו אלא בחמץ ולא בשאר איסורין א"כ מיושב קושיית התוס'].

''' ובקושיא ''' הראשונה שהקשיתי במה דסובר הרמב"ם דגיד בכלל נבלה לאיסור נבלה מהא דאמר בגמ' להיפוך י"ל דזהו דוקא לפרש"י אבל לדברי הרשב"א דהטעם הוא משום דליכא בכלל היתר לגר אשר בשעריך תתננה. (חסר).