עריכת הדף "אבן האזל/זכיה ומתנה/יא" (פסקה)

== ה ==

'''אמר נכסי לפלוני ולבני חולקין, פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה, ומעשה באחד שאמר לאשתו נכסי ליך ולבניך ואמרו חכמים תטול היא מחצה ולכל הבנים מחצה. אמר לפלוני ופלוני ולבני פלוני נוטלין בני פלוני מחצה, והשנים הראשונים מחצה.''' 

''' השגת ''' הראב"ד אמר לפלוני ופלוני ובני פלוני עד מחצה, א"א לא נתברר לי דבר זה אם יאמר יהיה נכסי לראובן ושמעון ובני לוי למה לא יהיו בני לוי בשליש הנכסים, כאלו אמר לראובן שמעון ולוי ואם אמר לראובן ולשמעון ולבני לוי כמו כן, אבל אם אמר לראובן ושמעון ולבני לוי אפשר שיהיה כדבריו לפי שנתן לראובן ושמעון בכלל אחד ובני לוי בכלל אחד.

''' מה ''' שחילק הראב"ד בין ובני לוי ובין ולבני לוי הנה גירסתנו בדברי הרמב"ם הוא ולבני לוי, וכן ראיתי בדפוס וויניצא, ורק בספרי הראב"ד היה כתוב ובני לוי כמבואר בדבריו וכן הוא במ"מ אבל במגדל עוז כתוב כמו בגירסתנו, ואינו ברור אם הוא מדוייק כיון שחולק על הראב"ד, והמ"מ כתב על דברי הראב"ד שהוא חילוק דק כחוט השערה, אבל דבריו אינם מובנים כלל דאין שום טעם לומר דאם אמר לראובן ושמעון ובני לוי שיטלו בני לוי יותר משליש דהא לא עשה חילוק ביניהם, ונראה דמה שכתב המ"מ אינו ליישב דעת הרמב"ם לפי גירסתו אלא להיפוך לפי שהביא מקודם דעת הרמב"ן שחולק לגמרי על הרמב"ם, וכתב להדיא דאפי' אמר ולבני לוי אין נוטלין יותר משליש, ומשמע מדברי המ"מ שהסכים לזה, ובנמוק"י מבואר ביותר דהא מסוגיא דגמ' דאמר מחצה לאהרן ומחצה לבניו משמע מעליותא דפרט וגריעותא דכלל, ואם כדברי הרמב"ם פעמים שהכלל יפה מהפרטים כשהפרטים רבים ממנו, ולכן נראה דזהו שיטתו של המ"מ ומשום זה כתב דחילוק הראב"ד הוא דק כחוט השערה, והיינו דאפי' באמר ולבני לוי ג"כ אינם נוטלים הכלל אלא כאחד מן הפרטים.

''' ובדעת ''' הרמב"ם והראב"ד נראה דזה תליא במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בשבועות דף ל"ח דר"י סבר דולא לך הוי פרטי ור"ש סבר עד שיאמר שבועה לכל אחד ובקדושין דף מ"ו תנן התקדשי התקדשי ואמר שם מאן תנא ר"ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד, וכן בנדרים דף ס"ו אמר בגמ' דמתני' כר"ש והרמב"ם פסק בשבועות ובנדרים דלא כר"ש ובקדושין פסק כר"ש, וכתב בזה הכ"מ פ"ד מה' נדרים דהרמב"ם סובר דראה רבי דבריו של ר"ש בקדושין ודבריו של ר' יהודה בשבועות, ונדרים הוי חדא עם שבועות לכן סמכינן אסתמא דשבועות, אבל לא ביאר הכ"מ טעמא דמילתא, ונראה דהיכי דלא היה צריך לומר הפרטים ואמר אמרינן דהוו פרטי, אבל היכי שהיה ע"כ צריך להזכירם אמרינן דהוו כחדא כיון שסמך כולם לראש דבריו, ולכן בשבועות היה יכול לומר שבועה שאין לכם בידי, וכן בנדרים היה יכול לומר לכולכם או לאלו, במקום לזה ולזה, אבל בקדושין אמר שם בגמ' דאיכא נ"מ בין בזו ובזו ובין באלו, דבאלו אפי' אוכלת ראשונה ראשונה מקודשת, וא"כ יש לומר שהיה רוצה להזכיר הפרטים שלא יהיה הדין כמו באלו ולכן הוו כללא אם לא אמר התקדשי התקדשי.

''' ולפי"ז ''' הכא דאמר נכסי לראובן ושמעון ולבני לוי דע"כ היה צריך להזכירם א"כ אמרינן דהוו כללא, ומבוארים דברי הראב"ד שכתב שנתן לראובן ושמעון בכלל אחד ולבני לוי בכלל אחד, והיינו דלא היו ראובן ושמעון פרטים דנימא דבני לוי לא חשיבי כי אם כאחד מן הפרטים, אלא ראובן ושמעון הוו כלל אחד כמו בני לוי, ולכן נוטלין בני לוי חצי כמו ראובן ושמעון, ואפי' אם יאמר לראובן ושמעון ולוי ולבני יהודה יטלו בני יהודה חצי ולא קשה מה שהקשה הרמב"ן דא"כ יטול הכלל יותר מן הפרטים משום דלא חשבינן להו פרטים אלא כלל וכנ"ל.

''' אכן ''' צריך לבאר דעת הרמב"ן דסובר דא"א שלהכלל יהיה חלק יותר מאחד מן הפרטים דהא סובר בהלכותיו בפ"ד דנדרים דקיי"ל כר"ש דאם לא הזכיר שבועה לכל אחד הוי כללא, וכן גבי קדושין צריך התקדשי וא"כ כשאמר לראובן ושמעון היו כללא ולבני לוי הוו נמי כללא וכמש"כ הראב"ד, ונראה דסובר דמה דאמרינן דהוי כללא אינו אלא לענין מה שאמר בתחלה, והיינו דכשאומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך, דלא הוי כאומר שבועה על כל אחד אלא כאומר שבועה לכולם ואינו חייב אלא אחד, וכן גבי נדרים הוי נדר אחד וכשהותר מקצתו הותר כולו, וכן גבי קדושין לא בעינן שיהיה בכל אחת שוה פרוטה, משום דאמרינן דהתקדשי קאי על כל התמרות וקידש בכולם, אבל מ"מ לעניננו לא נימא דכשאמר נכסי לראובן ושמעון ולבני לוי שוה הא דלראובן ושמעון להא דלבני לוי דעכ"פ גבי ראובן ושמעון הא הזכיר כלל של פרטים וגבי לבני לוי לא הזכיר אלא כלל אחד, לכן אמרינן דהפרטים שבכלל האחד דומים כל אחד לכלל הב', וכל זה בדעת הרמב"ן דסובר דתמיד הוי כללא, אבל לדעת הרמב"ם דסובר דהיכי דא"צ להזכיר הפרטים והזכירם הוו פרטים ורק דהיכי דהוא מוכרח להזכיר הפרטים אין ראיה שעשאם לפרטים, לכן סובר שפיר דאפי' לענין זה לא עדיפי כמו פרטים, דכיון שהזכיר בלשון אחד כמו נכסי לפלוני ופלוני הוו לגמרי כללא אפי' לענין זה דלא עדיפי מכלל הב', ומה שהזכיר הפרטים הוא משום דע"כ היה צריך להזכירם דלא היה יכול לומר בלשון אחר, ולכן הוו לגמרי כללא ולא עדיף כלל א' מכלל ב' וכדברי הראב"ד, ונמצא דהרמב"ם והרמב"ן הולכים לשיטתם במה דחולקים בה' שבועות ונדרים וכנ"ל.