עריכת הדף "אבן האזל/אישות/ה" (פסקה)

== ג ==

'''המקדש בפירות שביעית או באפר פרה אדומה או במים שמילאן לעשותן למי נדה הרי זו מקודשת, המקדש בהקדש של בדק הבית בשוגג הרי זו מקודשת, והוא ישלם קרן וחומש להקדש ויביא אשמו כדין כל מועל בשגגה ואם קידש בו אשה במזיד אינה מקודשת.''' 

''' המקדש ''' הנה לפ"מ שכ' הגר"א סי' כ"ח סק"ד בשי' הרמב"ם דהא דהמקדש בגזל אם נתיאשו הבעלים מקודשת היינו דוקא כשהמקדש קנה את הדבר ביאוש וש"ר דאי ביאוש לחודי' והי' הש"ר אצלה אינה מקודשת מדאורייתא דהמעות אינם של המקדש, ותמוה לפ"ז בהקדש דבשוגג קידש הרי יצאו לחולין בנטילתה ואיהו כי יהיב לאו דידי' יהיב ואמאי מקודשת, והקשה זה המאירי בקדושין דף י"ב ע"א.

''' ונראה ''' לפמש"כ התוס' בע"ז דף ס"ג גבי אתנן דמבואר דבזונה ישראלית דמיחסרה משיכה לא הוי אתנן וכתבו התוס' בד"ה והא מיחסרא ואפי' לר"י דאמר דבר תורה מעות קונות הכא גבי אתנן לא קנו כיון שהפקיעו חכמים דאין קנין מעות קונה ואוקמוה אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל ולא דמי לההוא דפ' הזהב נתנה לסיטון מעל שקניית הכסף מועיל דכיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדש, דברי התוס' אינם מבוארים בסברא ועמש"כ המהר"ם, והלח"מ בפ"ג מהל' מכירה ודבריהם אין מספיקין, ולכן נראה להסביר דברי התוס' דבאמת הפקעת חכמים הי' בין על החפץ בין על המעות עי' במהר"ם שם אלא דמ"מ יש חילוק בין אתנן למעילה משום דבדין מעילה דמוציא מעות הקדש מעל והמעות יוצאין לחולין לכאורה היינו מפרשים דבזה שראובן נותן מעות הקדש לשמעון וקנה שמעון המעות לכן מעל ראובן אבל באמת קשה לומר כן דאיך יכול שמעון מעיקרא לקנות מעות הקדש האם אפשר לגזול מהקדש, וע"כ דהדין הוא להיפך דכשראובן נוטל מעות הקדש להקנות לשמעון מעל ראובן ויצאו המעות לחולין משום זה קנה שמעון המעות.

''' ועכשיו ''' מבוארים דברי התוס' דאיברא דהפקיעו חכמים קניית המעות אבל זה סוברים התוס' דהוא בגדר הפקעה היינו שיש כאן קנין מה"ת והפקעת הקנין מדבריהם, ולכן גבי אתנן שפיר כיון שחכמים הפקיעו הקנין לא נעשה אתנן כלל, אבל גבי מעילה כיון דכשרוצה להקנות מעות הקדש מעל קודם ההקנאה וכיון דעכ"פ בא להקנות מעות הקדש מה"ת לכן מעל ואף שחכמים הפקיעו הקנין אבל המעילה לא הפקיעו דתיכף כשבא להקנות כבר מעל ויצאו מעות לחולין.

''' ומיושב ''' בזה מה שקשה מהא דבגזלה צריך שיהיה ש"ר ביד המקדש ומשום דבעינן שיתן שלו ואיך מתקדשת בהקדש ולפ"מ שנתבאר דבהקדש דהנותן מעל והוציא מרשות הקדש לרשותו ומקנה לאשה חולין ולכן שפיר מקודשת.

''' והנה ''' בפ"ג מהל' מכירה הל' א' כתבתי דבדעת הרמב"ם אין לומר כן דהרמב"ם סובר דלא מעל במוציא מרשות הקדש אא"כ נהנה וא"כ במעילה כיון שהפקיעו חכמים קנין החפץ ולא נהנה לא מעל, ובעיקר דין מעילה כ' הרמב"ם בפ"ז מהל' מעילה הל' י' הפקידן אצל שולחני או חנוני ולא היו חתומין ולא קשורין קשר משונה הואיל ויש לו רשות להשתמש אם הוציא שניהם פטורין בעל הפקדון פטור שהרי לא אמר לו להשתמש בהן והחנוני פטור מפני שאינן קשורין קשר משונה ולא חתומין וכאלו השתמש ברשות, ומבואר דעת הרמב"ם דאף שאין כאן דין מעילה בשביל שלא נהנה מ"מ יצאו המעות לחולין שאין המקבל מועל בהם לכשיוציא ונצטרך לומר לפי"ז דתחילת המעילה הוא בשביל שמוציא מעות הקדש לחולין אם נהנה מזה ומה דהקשינו דאיך הוא באמת מוציא מרשות הקדש לחולין שזה תהי' הסבה להמעילה, ובארתי דדין מעילה הוא חדוש שאפשר להוציא מעות הקדש לחולין כשנטלם והוציאם ומשום זה גופא מעל, ויסוד הדברים הוא מהא דאמרינן במעילה דף י"ח אין מעילה אלא שנוי ולמד מסוטה ומעכו"ם ועי' בתוס' שם מבואר דילפינן תרי גווני מעילה דמסוטה ילפינן מעילה ע"י הנאה, ומעכו"ם ילפינן מעילה ע"י שינוי רשות אף בלא הנאה ואף דשי' הרמב"ם היא דבעינן שיהנה ובל"ז לא מעל מ"מ צריך למילף מעכו"ם דהיכא שההנאה מגוף הדבר כגון אכילה ושתיה של הקדש ילפינן מסוטה אבל היכא שאין ההנאה באה מגוף הדבר אף שיש כאן הנאת נתינה לאחר, זה לא היינו יכולים ללמוד מסוטה וזה ילפינן מעכו"ם והיינו דאף דאין חיוב מעילה בלא הנאה וזה ילפינן מסוטה אבל מ"מ גם זה ילפינן דיש גדר של מעילה שנגרם ע"י הוצאה מרשות הקדש לחולין עי"ש שהרחבנו בביאור הדברים, עכ"פ בשי' הרמב"ם אי אפשר להסביר כמו שהסברתי לשיטת התוס' ודין מעילה לשיטתו הוא ע"י הוצאה שמוציא מרשות הקדש לחולין וצריך לבאר לפי"ז קושית המאירי דהא גם בהקדש לא נתן לה ממון דידי' דהוא לא קנאו מעולם.

''' ונראה ''' דהנה גבי הקדש מבואר בגמ' דנתנה לסיטון מעל ומוקי לה בגמ' כר"י דד"ת מעות קונות והיינו דמהני להיות כסף קנין לקנות בפרוטה של הקדש אכן בכסף שגזל יש לחקור אי מהני להיות כסף קנין ע"י זה שיהי' אצל המקבל שינוי רשות ונאמר שיהי' כסף קנין לקנות על ידו קרקע, ולכאורה להנך ראשונים דסברי דגבי אשה מהני שיהי' יאוש בידו וש"ר בידה ה"נ דמהני גבי קנין דמ"ש, אכן לפ"מ שנכתוב להלן בהל' כ"א בזה שהשמיט הרמב"ם דין דהילך מנה ויקנה ביתך לפלוני דקנה מדין ע"כ ובארנו בזה בב' אופנים א' דדין ע"כ אין הביאור דמה שהאחר נתן כסף להרב הר"ז כאילו נתן העבד בעצמו דבכה"ג ל"מ כיון דיד עבד כיד רבו, וע"כ דהביאור הוא דמה שהנותן נתן מהני להוציאו לחרות, ולכן י"ל דגבי כסף קדושין א"צ להיות הכסף דוקא משל המקדש ולא כד' הגר"א דבקדושין צריך שיהי' הכסף משל המקדש דהא כתב הר"ן דאין האשה מקנית עצמה לבעל רק דמשוית לגבי' כהפקר והאיש מכניסה לרשותו וא"כ י"ל דהכסף קדושין פועל רק זה שתסכים להתקדש לו ועיקר הקדושין הוא בזה שמקדשה לו אלא דבלא נתינת כסף ל"מ דלא נגמר דעתה להתקדש ולשוי' נפשה כהפקר וא"כ קדושין אפשר לדמות לע"כ דכמו דהתם מהני כסף של אחרים ה"נ גבי קדושין מהני כיון שאין הכסף עיקר הקדושין אבל גבי קנין דהכסף הוא עיקר הקנין בזה י"ל דבעינן שיהי' משלו, ובאופן אחר בארתי לפמש"כ דיש חילוק בין קדושין למכירה דבקדושין הוא כסף קנין וגבי דמים הוא כסף שיווי ולכן אפשר ללמוד מע"כ רק קדושין דהוא כסף קנין משום דבע"כ דקבלת רבו גרמה לו לסלק השעבוד נמי מסתבר דהוא כסף קנין ולא כסף שווי וגלי לן קרא דכסף של אחרים הוי נמי דין כסף לגבי זה דא"צ שטר שחרור ויצא בכסף לחרות, אבל במכירה דהוא כסף שיווי בזה שהקונה נותן משלו ולכן איברא דהמוכר יש לו עבור מה להקנות אבל הקונה אין לו עבור מה לקנות ול"מ מה שאחר נותן בשבילו, ובזה בארתי מה שהשמיט הרמב"ם דין אדם חשוב גבי ממון דסובר דבאדם חשוב נהנה הנותן אבל המקבל אינו חסר די"ל שהוא עכשיו רוצה לקבל בשביל המתנה ונמצא דבקדושין דמהני ע"כ א"צ רק שתקבל על ידו ואף שאינו חסר מהני אבל במכירה דהוי כסף שיווי צריך שיהי' חסר ולכן בק"ס מהני אדם חשוב, עי"ש שבארתי באריכות, ולפ"ז י"ל דאף דמהני בקדושין שיהי' ש"ר בידה היינו משום דבקדושין ל"ב שיהי' כסף של המקדש, אבל בקנין שצריך שיהי' של הקונה ודין ע"כ ואדם חשוב ל"מ גבי' א"כ ה"נ דלא מהני מה שנותן לו כסף שאינו שלו ואף שע"י הש"ר הדר נעשה של המוכר י"ל דל"מ במכירה דצריך שיתן משלו ובגזלן כל עיקר דאסור לגזול הימנו הוא רק משום שנתחייב לשלם לנגזל אבל אין הגזלה שלו ולכן אפשר דל"מ בקנין, שצריך שיתן שלו, וצריך ביאור לפ"ז דאמאי בנתנה לסטון מעל כיון שלא נתן שלו.

''' והנה ''' הרמב"ם הא סובר דבגזלה היכא שהי' ש"ר בידה ל"מ גם בקדושין ואף דבקדושין א"צ כסף של המקדש ולכן אפשר דמה דסובר הרמב"ם דא"מ הוא משום דכיון שע"י זה שהיא קונה את הגזלה קונה גם הוא בב"א וא"כ היא מסייעת בהלקיחה של הקדושין והוי כי תלקח וכל זה הוא בגזלה אבל בהקדש הרי היא אינה מועלת כלום בהלקיחה דהוא מעל וחברו לא מעל ואם הי' המקבל מועיל בההוצאה מרשות הקדש אמאי לא מעל ולכן מבואר מה דהמקדש בהקדש של בה"ב מקודשת, ועמש"כ בהל' ז', ובאופן אחר נראה דבמעילה כיון שהוא המוציא מרשות הקדש לרשותה דהרי אין שייך לקנות בזה מהקדש בדרכי קנין ורק דע"י דין מעילה מוציאה מרשות הקדש לרשותה וכיון שהוא מעל וחברו לא מעל הרי הוא המוציאה מרשות הקדש לרשותה ולכן שפיר נקנית בפרוטה זו דבקדושין הא לא בעינן שיהא כסף שלו ממש, ומעשה ההקנאה עשה המועל [ובמכירה דצריך שיהא שלו אפשר דל"מ ומהא דנתנה לסיטון דמשמע דקנה כבר כתבנו בפ"ג מהל' מכירה הל' א', דהרמב"ם השמיטה משום דלא פסק כסוגיא זו עי"ש], אבל בגזלה הא אין הגזלן המקנה דאינה שלו ורק משום שנתחייב בהשבה לנגזל אסור לגזול ממנו וגם לאחר יאוש הוא חייב לשלם דמים אבל בעיקר הקנין לא אלים כחו מכחה ולכן אינה מקודשת עד שיהא ש"ר בידו, וז"פ.

''' ובמש"כ ''' הרמב"ם המקדש בפירות שביעית או באפר פרה אדומה וכו' הביא המל"מ דברי התוס' בע"ז דף ס"ב בד"ה נמצא כ' ואע"פ שאמרנו שאסור לפרוע חובו מפירות שביעית משום דלא לאכלה הוא מ"מ לקדש אשה מותר אע"ג דלא לאכלה הוא וכו' וטעמא דמשום פו"ר אקילו בי' רבנן והק' המל"מ דלהדיא אי' בירוש' ספ"ח דשביעית אר"י זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית וצ"ע וכן הקשה הגרעק"א בגה"ש.

''' ונראה ''' דהנה הירוש' קאי שם על מתני' דאין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית, וע"ז אר"י זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דלא כן מה בין הקונה אשה מה בין הקונה שפחה, והנה במע"ש פ"א הל' א' אמתני' דמע"ש אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ושו"ט שם בירוש' אם לר"י מותר למוכרן וא"ר יודן מתני' אמרה כן (שאסור למוכרן) דתנינן תמן מזיד קידש שוגג לא קידש אם את אומר יהא מותר למוכרו יהא מותר לקדש בו והתנינן אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדן אר"י שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דלכן מה בין קונה אשה מה בין קונה שפחה ועי' בפי' הגר"א דמפרש דהירושלמי מביא ראי' מר"י דקדושין ומכירה שוין גבי שביעית וה"ה במע"ש, ודברי הירוש' צ"ב בזה שמביא ראי' מר' יוסי דהא ר"י אמתני' דאין לוקחין עבדים קאי דשם האיסור הוא משום דלא תאכלם בקדושה ובזה הוא דאמר ר' יוסי דקדושין ומכירה שוין ואנן כאן הלא לא מיירינן מזה ומכירה דאסור הלא הוא גם כשהמוכר יודע שזה דמי מע"ש ויאכלם בירושלם ומ"מ אסור משום זלזול הקדושה במה שמוציא המע"ש מתח"י ונפטר מלהעלות לירושלם ולהך איסורא אין שום ראי' מר' יוסי דלא איירי בזה כלל, וביותר יש להבין דלמה הוצרך לראי' מר"י אחרי שהביא בזה משנה מפורשת דבמזיד קדש שמשמע דלכתחלה באמת אסור לקדש בדמי מע"ש והוי כיהודא ועוד לקרא.

''' ולכן ''' נראה להסביר דל' והתנינן הוי כמו דתנינן ואינה ראי' לעצם הדין דאסור למכור ולקדש שזה הוכיח כבר מהמשנה אלא דמביא רק כעין דוגמא דמכירה וקדושין שוין בדינם ובמקום שאסור לקדש אסור גם למכור וכדחזינן דר"י אמר בהא דאין לוקחין עבדים וקרקעות דאין חילוק בין קונה שפחה לקונה אשה ואף דהאיסור שם הוא מגדר אחר לגמרי מ"מ מצינו דוגמא לזה דקדושין ומכירה שוין בדינם, ולפי"ז מיושב קו' המל"מ דהנה בירוש' קדושין פ"ב הל' ו' איתא שם דמקדשין בפירות שביעית ופליג לכאורה אהך סוגיא, והעיר זה בהגהות עמודי ירושלים, אכן לפ"ד אין באמת שום סתירה בין הנך תרי סוגיות דהך דהכא קאי כשאין המוכר יודע שזה שביעית וכמו"כ באשה דאר"י דאין מקדשין הוא בכה"ג וכן מוכח מגמ' בקדושין דף נ"ו גבי דמי מע"ש דאין לוקחין בהמה טמאה וכו' דמוכח שם במסקנא דהאיסור הוא משום דאין המוכר יודע וע"ש ברש"י ד"ה אלא באשה חבירה ובריטב"א, ומה שכתבו התוס' בע"ז הוא בגונא דהודיע לה ואז אינו אלא איסור דלכתחלה משום קדושה וכאן משום פו"ר שרי לכתחלה ובזה איירי הירוש' בקדושין דמקדשין אשה בשביעית והיינו כשהיא יודעת שהם פירות שביעית וכנ"ל.

''' אכן ''' כל זה לפ"מ דמשמע מהסוגיא דקדושין אבל בעיקר הדין עדיין לא ברור אם באמת בכה"ג כשמודיעו שזה דמי שביעית מותר ליקח בהמה טמאה ועבדים וכו' ומלשון הרמב"ם בפ"ו הל' י' שכ' דמי שביעית אין פורעין מהם את החוב ואין עושין בהן שושבינות ואין משלמין מהן תגמולין וכו' אבל משלחין מהן דברים של גמילות חסדים וצריך להודיע, וכן אין לוקחין מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ומשמע דגם בהודיעו אסור, ואם נאמר כך הי' מובן מה דחידש ר"י דאסור לקדש בדמי שביעית דאי בכה"ג שאינה יודעת אין בזה שום חידוש דאסור [וכן משמע מד' התוס' בקדושין דף נ"ב ד"ה המקדש דלכתחלה אסור לקדש בפירות שביעית גם כשהאשה יודעת שזה שביעית וכן ברש"י שכ' לאכלה אמר רחמנא ולא לדבר אחר ומשמע דלכתחלה אסור] ומבואר עכשיו דמדברי ר' יוסי הוי ראי' דמצד הקדושה אסור לקדש אף שהיא יודעת שזה שביעית דאל"כ מאי חדוש הוא וכמו כן כאן במע"ש אם אסור לקדש אסור גם למכור ומיושבים ד' הגר"א בפי' הירושלמי.