עריכת הדף "מעשה רקח/שבת/ג" (פסקה)

== יח ==

'''אין נותנים את הפת וכו' או באש.''' הך או באש קאי אחררה שהזכיר. ובגמרא דף כ' אהך מימרא דרבי אליעזר אומר עד שיקרום התחתון שלה בעי תחתון האיך דגבי תנור או דילמא תחתון האיך דגבי האור ת"ש ר"א אומר כדי שיקרמו פנים המדובקים בתנור ופי' רש"י וז"ל דגבי תנור שהככרות נדבקים בדופני התנור סביב הלכך מבעיא ליה הי קרוי תחתון הנך פנים דגבי דופני התנור או פנים הפונים למטה לחלל התנור לצד האור מודבקים בתנור וחומרא היא דפנים שכלפי האור ממהרים לקרום ע"כ. נראה מדבריו ז"ל דבעיית הש"ס היינו משום דבת"ק ליכא ספיקא דכיון דקתני פניה סתם פני הפת הם העליונים שפניהם כלפי חלל התנור ור"א דפליג וקאמר כדי שיקרום התחתון מספקא לן הך תחתון אי הוי לגבי התנור כלומר הפנים המדובקים בתנור שמתבשל יותר מהר דקרי תחתון או דילמא לישנא דתחתון אפשר דמקיל טפי דהיינו האיך דגבי האור כלומר תחתית הפת ממש שהוא קרוב לאש בתחתית התנור והם שני לשונות תחתון דשייכי בפת כשהוא בתנור דר"א לא קתני פנים התחתון משום דלא מיקרו פנים ממש והכי דייקי דברי רש"י ז"ל שכתב או פנים הפונים למטה לחלל התנור לצד האור ע"כ. ונמצא שלתירוץ הש"ס שהם הפנים המדובקים בתנור הוא לחומרא דיותר קל מתבשל תחתית הפת כיון שהוא כנגד האש ממש ממה שהוא דבוק לדופני התנור ונמצא לפי זה דלעולם ר"א מקיל טפי מת"ק דיותר בקל מתבשל הצד המדובק בדופני התנור שהוא חם הרבה שכיון ששלט האור באותם האבנים הרי קלטו כל החום ותכף כשמניח הפת בהם מתחלת הקרימה שהחום הוא בעצמם והראיה שהאשה האופה מכנסת ידה לתוך אויר התנור להדביק הפת ואינה יכולה ליגע בדפנות מפני חומם והיא מדבקת הפת בלא נגיעה כלל וגם טבע האש נראה שהוא כן והמוחש לא יוכחש ולפי זה חומרא שכתב רש"י היינו לגבי אידך גיסא דהאיך דגבי האור ות"ק כדקאי קאי דלעולם הוא מחמיר יותר ודייקי נמי דברי ר"א דלא קתני עד שיקרום התחתון דהוה משמע דלא סגי בפניה דקאמר ת"ק אלא כדי שיקרום דסגי בהכי אלא דהש"ס מספקא ליה אי הוי קולא גמורה או דילמא קולא טפי מרבנן ולעולם דלאו [מיקל] כל כך ומתרץ שפיר דבהכי אין מחלקותם רחוקה כל כך אלא דחד קאמר פנים של מעלה וחד פנים של מטה זה היה נראה לענ"ד בפשט דברי רש"י ודיוקא דמתניתין כאמור ובהכי אתי שפיר דברי הירושלמי שהביאו התוספות ז"ל דמשמע דר"א הכא אזיל לקולא כלומר לגבי ת"ק.

'''אמנם ''' התוספות ז"ל הבינו דברי רש"י דפנים שכלפי האור היינו סתם פנים דפת דהיינו העליונים כשהוא על הארץ וכלפי האור היינו כלפי אויר התנור ששולט בו הבל האור שהאור עצמו הוא לצד מטה ולפי זה מספקא לי גם כן בדברי הת"ק במה שנפרש דברי רבי אליעזר ולא ידעינן אי ר"א מקיל או מחמיר יותר ופי' ז"ל דבמסקנא ר"א מחמיר ונראה דהבינו זה גם כן מדברי רש"י שכתב וחומרא היא ולפי זה נתקשו ז"ל מהירושלמי דבאמת הדבר מבואר דס"ל דר"א מקיל במתניתין. ומה שהכריח להתוספות לפרש כן בדברי רש"י נראה שדייקו במ"ש או פנים הפונים למטה לחלל התנור דר"ל מה שפונה לחלל אויר התנור שהבל האור שולט בו וממ"ש וחומרא היא פי' דקאי אפלוגתא דת"ק וכן הבין הר"ן ז"ל ולדידי חזי לי דאי מצינן לפרושי כוונת דברי רש"י עמ"ש לעיל הלא טוב כי היכי דלא ליפלוג גמרא דידן אירושלמי מלבד מ"ש שטבע האבנים וחרסים של התנור לקלוט יותר חמימות מהאויר וכן מצאתי בדברי הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל ור"א סבר כי אפילו לא נשאר מן היום אלא כדי שיקרמו פניה הדבקים בחרס התנור שהם קופאים קודם מן הפנים שהם כלפי אויר התנור וכו' ע"כ. הרי שהוא ז"ל מפרש הסוגיא דהאיך דגבי האור ר"ל לצד מטה ור"א מקיל טפי מת"ק כמ"ש.

'''ולענין ''' פסק ההלכה רבו הדעות דהרא"ש והרי"ף ז"ל פסקו כת"ק מדהביאו המשנה כצורתה ואילו היו פוסקים כרבי אליעזר היה להם לפרש דכוונתו לפנים המדובקים בתנור כדמסיק בגמרא וכן בפסקי הרא"ש ז"ל פסק להדיא כת"ק והר"ן ז"ל גריס רבי אליעזר בן יעקב ופסק כמותו דמשנתו קב ונקי ובכל נוסחאות שלפנינו ליתי ולא בהרא"ש והרי"ף ז"ל והסמ"ג ז"ל פסק כר"א ורבינו לפי נוסחתינו פוסק כר"א בלי ספק אלא דפליג לפי זה אמ"ש בפירוש המשנה וכמ"ש הרב כ"מ והוא ז"ל הזכיר שיש נוסחא אחרת בדברי רבינו שאינם מדובקים ואז הוה פוסק כת"ק. ויותר נראית נוסחתינו משום שקלא וטריא דעביד תלמודא בדברי ר"א דמשמע דהלכה כמותו. ומ"ש הרב המגיד דאפשר שרבינו מפרש דר"א לפרושי דברי ת"ק אתא קשה טובא דמהירושלמי שהזכירו התוס' משמע דפליג מדקאמר מודה ר"א בלחם הפנים ואי לא פליג למאן מודה וכן הקשה הרב ב"ח ז"ל ותו דלשון אומר מסתמא משמע שחולק וברמזין הביאו הרב מג"א או"ח סי' רנ"ד כתב שדעת הטור שכתב כדברי רבינו לפסוק כת"ק. ולא ידעתי מאין הוציא דבר זה אם לא שנאמר דמפרש או פניה שכנגד האש שכתב דקאי אפת ולא אחררה כמ"ש הרב ב"י והכי ס"ל להרב ב"ח אלא דכפי זה הוי נגד הירושלמי הנ"ל. ומאי דקשה לי להרב ב"י שהבין שהטור פוסק כר"א אמאי לא הקשה עליו דחולק על אביו הרא"ש ז"ל כמבואר בפסקיו ובקיצור שכתבם הוא גופיה ז"ל וקושיא זו איתא גם כן למפרשים שפירשו דהטור פוסק כת"ק עיין גם כן להרב מגן דוד [ט"ז] ז"ל דקשה ממ"ש הטור בקיצור פסקי הרא"ש. והנראה לענ"ד כמ"ש דיותר טוב לפרש דברי המפרשים ז"ל באופן שלא יחלוק הירושלמי אגמרא דידן והמעיין בזה יראה דכל הפוסקים שוים מלבד מ"ש התוס' בדעת רש"י ודו"ק.

'''וכשהוא רודה וכו'.''' ברייתא פרק כל כתבי דף קי"ז ומסיק דאף דרדיית הפת היא חכמה ואינה מלאכה כמה דאפשר לשנויי משנינן וכבר ביארו רבינו ריש פרק כ"ב עיי"ש.