עריכת הדף "
אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/פנחס
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
=== הנאת גוף בדיבוב שפתיים === בעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/נג/א|נג.]]}} בני יהודה דגלי מסכת נתקיים תלמודם בידם, בני גליל דלא גלי מסכת לא נתקיים תלמודם בידם. ופירש רש"י בלשון ראשון: גלי מסכת, למדו לאחרים. וסמוכים מצאנו לפירוש זה ממה שאמרו בעבודה זרה {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/לה/ב|לה:]]}} למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטין, מכוסה, אין ריחו נודף, מגולה, ריחו נודף. הרי שלשון 'גילוי' בת"ח מורה על שלומד לאחרים וריחו נודף למרחוק. והנה אמרו בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/שקלים/ב/ה|שקלים פ"ב ה"ה]]}} אמר רבי שמעון בן נזירא, כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעוה"ז שפתותיו רוחשות עמו בקבר, שנאמר "וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים". מעתה נאמר כי זהו ההבדל בין בני יהודה לבני גליל, והוא כי בני יהודה דגלי מסכת ואומרים הלכה מפיהם גם אחר מיתת המלמדים, אז שפתותיהם דובבות בקבר. אבל בני גליל, דלא גלי מסכת, אין להם מי שיעורר שפתותיהם אחר מיתה, להיותם נהנים שם. והוא שאמרו בש"ס {{ממ|[[בבלי/שבת/קנג/א|שבת קנג.]]}} בני גלילאי אמרו, עשה דברים לפני מטתך, כלומר למדו היטב בהתבודדות וביחידות בלי גילוי מסכת, ואז לא תהנו מזה רק לפני המיתה ולא לאחר מיתה. אבל בני יהודה אמרו, עדה דברים לאחר מטתך, כלומר עשה ברכה בעולם הזה ללמוד וללמוד, וזה יועיל לכם גם לאר מיתה. ומסיים הש"ס: מר כי אתריה ומר כי אתריה. כלומר, בני יהודה דגלי מסכת, אמרי עשה דברים לאחר המיטה. ובלי גליל דלא גלי מסכת, אמרי עשה דברים לפני המטה ולא זולת זה. ועל הנאת שפתותיו הדובבות אמרו בירושלמי: מה הנאה יש לו, הר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטין, רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק, אע"ג דשתי ליה טעמיה בפומיה. ונראה שהם שואלים ודורשים האם באמירת ההלכה גם הגוף נהנה בקבר, או שהגוף לא הנה אלא רק הנפש. וזה ששאל 'מה הנאה יש לו', כלומר אם רוחנית לבד או גם גופנית. והשיב בר נזירא, כמאן דשתי קונדיטין. כלומר ובקונדיטין יש ענין כולל, החיך הטועם יאמר לי לי, וגם יש בו בריאות הגוף שהוא רוחניי. ואף רחישת השפתיים אשר במת, יש בו נחת כולל לגוף וגם לנפש. ורבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק, שאינו מוטעם כל כך לחיך, רק שותים אותו להיות בריא וחזק, ואע"ג דלית ליה טעמא בפומיה. וכך רחישת השפתיים יש בה נחת רק לנפש. {{ממ|אפיקי יהודה לרבי יהודה ליב אדל, נלב"ע י"ח תמוז תקפ"ח, דרוש השלושים, ערבי נחל}}.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף מיזם
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף