עריכת הדף "אבני מילואים/אבן העזר/ד" (פסקה)

== יח ==
'''שכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר.''' כן פסק הרמב"ם פ"ג מהל' יבום וכ"כ בש"ע סי' קנ"ו לענין יבום ע"ש. ומשמע אפילו לא דיימא מאחר, והקשו בח"מ וב"ש דברי הרמב"ם אהדדי דכתב בפ"ח מהל' תרומות בישראלית שנתעברה מכהן דתאכל בתרומה ולא חיישינן שזינתה ג"כ עם אחרים ומתרץ בח"מ דהכא משום שאומרת נגד החזקה דבודקת ומזנה ע"ש. וקשה דאם מהימנת לאותו פ' שמודה שנבעלה לו והוא הפסול הרי חזינן דלא בדקה ונבעלה לפסול לה, ואי לא מהימנת ליה ומשום דהוא נגד חזקה דבודקת ומזנה א"כ למה לן דכשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחרים כיון דלא {{ממ|מהימן}} [מהימנא] כלל.

ולכן נראה לפי מה שמבואר אצלינו בקו' ש"ש ש"ב פי"ז ע"ש בטעמא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי משום דאלים לי' לר"ג ברי אפי' בחד ספיקא וע"ש ומש"ה ניחא דעיברה מכהן תאכל בתרומה כיון דהיא יודעת בברי שלא נבעלה מאחר מהימנא וכמ"ש בש"ע סעיף כ"ח בארוסה שעיברה דאע"פ שבא עלי' ארוס כו' כשם שהפקירה כו' כך זינתה עם אחרים ואם נבדקה ואומרת לארוס נבעלתי הולד כשר ע"ש, ועיברה מכהן שיודעת בעצמה שלא זינתה עם אחר מותרת. אבל בהאי דיבום לפטור אשה אחרת לא מהני טענת ברי דידה וכמו שמבואר שם דטענת ברי לא מהני אלא לבע"ד עצמו וכהאי דכתובות {{ממ|דף ע"ה}} [עו, א] רישא מנה לי בידך סיפא מנה לאבא בידך ולא מהני טענת ברי דידה לגבי אבי' אלא לגבי עצמה שהיא הבע"ד ודו"ק.

ובש"ס ס"פ אלמנה לכ"ג [יבמות סט, ב] דהוכיח רבא מהך דעיברה דתאכל בתרומה להאי דארוסה שעיברה, אף על גב דהתם דתאכל בתרומה משום טענת ברי דידה אתינן עלה וכמ"ש, משום דהתם ס"ל לרב הולד ממזר ובפרק עשרה יוחסין {{ממ|דף ע"ה}} מוקי פלוגתא דרב ושמואל דרב סבר הולד ממזר ואסור בישראלית ושמואל סבר הולד שתוקי דסובר שמואל כר"ג דבודקין את אמו ושם להך לישנא לית לי' לרב דבודקין את אמו ולית לי' דר"ג וכמ"ש באשר"י ספ"ק אלמנה לכ"ג ע"ש, וכיון דלא מהני לרב טענת ברי דידה א"כ בהך דעיברה מכהן אמאי תאכל בתרומה כיון דאיהי לא מהימנא בטענת ברי דידה. אבל לדידן דקיי"ל כר"ג ואיהי מהימנא בברי ה"ה בהך דעיברה תאכל בתרומה הוא משום ברי דידה.

אלא דאכתי תיקשי לפי מ"ש בשמעתא ב' שם פי"ז דטענת ברי דידה לא מהני אלא לעצמה ולא לולדה ע"ש היטב א"כ היכי מייתי רבא ראי' מעיברה, התם טענת ברי לעצמה שתאכל בתרומה ולולדה לא מהני טענת ברי דידה.

וראיתי בשו"ת ח"צ סי' מ"ד שכתב בישוב דברי הרמב"ם פ"ח דתרומות ז"ל והנראה לי בטעם הרמב"ם ז"ל דבתרומה דחזקת הולד לצורך אמו כיון דעובר ירך אמו היא מהני לה חזקת הולד שבמעי' דמוקמינן לה בחזקת זה שבא עלי' להאכילה בתרומה לכשיולד, אבל ביבום שבא לפטור אשתו הנשואה מכח ולד זה שנולד מן הזונה לא מהני חזקת ולד זה לפטור אשה אחרת כעין אותה שאמר רב אשי בהמדיר {{ממ|דף ע"ה}} [עו, א] רישא מנה לאבא בידך כו', לפי דרכינו למדנו דלהרמב"ם נמי בתר דידי' שדינן לי' לכל מילי דשייכי לגוף הולד או לאם מכח ההריון עכ"ל.

ותמה אני דהא הך דינא דהרמב"ם פט"ו מא"ב גבי ארוסה שעיברה בבית חמ' כשם שזינתה עם זה כו' דהך שייך לגוף הולד ומוכח דאפילו במידי דשייך לגוף הולד נמי לא שדינן בתר דידי', והגאון ח"צ שם העלה בהך דמשודך הוד' מיני' לענין המתנת כ"ד חודש, וז"ל וא"כ בנ"ד שהוא לדבר הצריך לגוף הולד כבנו חשבינן לי' עכ"ל. ומדברי הש"ע אלו שהמה דברי הרמב"ם הנזכר מבואר בזה דנוגע לולד אם הוא פסול או כשר ואפ"ה לא חשבינן כבנו והגאון הנזכר לא הביא כלל דברי הרמב"ם ודברי הש"ע.